הנאשם העיד לגבי אירוע זה שְלְ-א.א היו כאבי בטן עזים והוא חשש שיש לה זיהום ברחם. הוא לחץ שהיא תלך לבית החולים, אבל א.א ובעלה לא רצו, ו-א.א התעקשה שהוא יבדוק אותה. הוא ידע ש"עם הסיפור שהיה בינינו" (כדבריו) זה מאוד מסוכן לו, אז הוא בא עם האימא ועם הכלים. הוא ניסה לבדוק ל-א.א דופק ביד והתקשה למצוא דופק, אז הבעל של א.א שאל אותו אם יש עוד מקומות שאפשר לבדוק דופק, והוא השיב שגם בצוואר וגם במקרים נדירים של טראומה – במפשעה[991]. כשהנאשם העיד על אירוע זה בחקירה הנגדית, הוא עומת על־ידי התובעת עם עדותו של הבעל של א.א שאמר שהנאשם אמר שאפשר לבדוק גם באיבר המין והכחיש זאת הוא אמר שהבעל של א.א מעוות את האמת. עוד אמר שהסיבה שאמר שאפשר לבדוק את הדופק גם בצוואר ובמפשעה זה משום שהבעל של א.א שאל. לדבריו, "הוא סקרן ברפואה". הבעל של א.א השיב לשאלת הסנגורית בחקירה הנגדית שהוא שואל כל אחד שהוא פוגש במה הוא עוסק, אבל אין זה נכון שענייני רפואה עניינו אותו[992].
תיאור התנהגויות חריגות של הנאשם, באופן כללי
- א.א התייחסה לכך שלנאשם היו התנהגויות בפרהסיה, שהיו מביכות ולא מקובלות בציבור החרדי. הנושא עלה בעקבות עדותה של א.א על תחושות קשות שעלו אצלה כלפי הנאשם, בשלב מסוים. וכך העידה: "בתקופה הזאת התחלתי ממש לא לסבול אותו ולא הייתי מסוגלת לראות אותו, לא לשמוע אותו ולא להרגיש אותו והיה לו כל מיני דברים מוזרים כאלה כאילו, כאילו יכול להיות שהם לא מוזרים בציבור הכללי, אבל בציבור החרדי זה יותר בעיה... נניח הוא היה נכנס לשירותים והוא לא היה נועל, הוא לא היה סוגר עד הסוף ... והוא היה מדבר על כל מיני חלקי גוף צנועים בקול או נניח הוא היה צריך ללכת לשירותים אז הוא אמר 'אוי יש לי פיפי, יש לי פיפי' ובציבור החרדי לא מדברים ככה. .. כלפי כולם, זה לא היה אישי אלי... אני חושבת שכל האחים התביישו בו מאוד, הוא היה חריג. ... הוא היה חריג כאילו האישיות שלו הייתה חריגה, הוא אף פעם לא התמזג בנו, אף פעם, כאילו גם לא היה לו חברים או משהו, כאילו היה כזה מן, לא יודעת, אנשים קראו לו 'עוף מוזר' כאילו, לא יודעת, נניח סתם היינו ליד בית ספר הוא לקח אותנו כל בוקר, אז נניח הוא הוריד, היה לו כזה מן סוודר שלובשים מלמעלה, אני לא יודעת איך קוראים, סריג אולי, לא יודעת, ולא אכפת לו שנניח הוא הרים את זה וכאילו ראו לו את הכול, כאילו החולצה התרוממה וכזה ראו לו את הכול וגם הוא היה כאילו, אולי זה לא יפה להגיד, אבל הוא, טוב, לא יודעת עד כמה זה משמעותי... כן, זה איזשהו משהו פיזי שלו, אבל זה בכל אופן, לנו הילדים זה גרם להרבה בושה כאילו הוא לא היה מצליח לשלוט על כנראה, כאילו היה יוצא לו גזים ברחוב, בשולחן שהיה אורחים וזה וזה היה נורא נורא מבייש את כולנו, אבל באמת כמו שאני אומרת זה לא באמת קשור, זה סתם ההרגשה הזאת כאילו... אני לא ראיתי שהוא התבייש, אבל הילדים מאוד התביישו... מאוד נזהרנו מלדבר על אבא שלי... כשדיברתי עם אחותי כאילו אמרתי לה שאני רוצה ללכת ליועצת, היא אמרה לי, 'מה תגידי לה שיוצא לו גזים? כאילו מה תגידי לה?' כאילו היא צחקה כאילו, לא..."[993].
לא הייתי מתייחסת לנושא זה (שגם א.א היססה מאוד כשדיברה עליו), אלמלא שימשו דברים אלה את ההגנה בסיכומיה לטענה ש-א.א ניפחה לצורך עדותה בבית המשפט דברים טריוויאליים שקרו בבית, וזאת כהוכחה לשנאה הרבה של א.א לנאשם[994].
- תחילה יש לומר, שהפרטים לא סופרו לראשונה בבית המשפט, שכן אילנה קוזיק העידה ש-א.א סיפרה גם לה שהנאשם "גס ושהוא היה יכול להפליץ, סליחה, באמצע סעודת שבת, שזה נורא הביך אותה, שזה מאוד, ההתנהגות הזאת הפריעה לה, הוא היה יכול לשחרר אוויר בתוך הבית, לא בשירותים, מתי שהתחשק לו, כאילו לפני אנשים"[995] .
שנית, א.א ו-ב.ב אינן היחידות מבין ילדי הנאשם שהעידו לפנינו על התנהגויות מביכות של הנאשם. אח 1, למשל, העיד שהנאשם היה מגיע אליו לתלמוד תורה שבו למד "עם כל מיני בגדים שממש לא התאימו לי שהוא יבוא איתם"[996]. אח 2 העיד שכאשר סיפר לו הנאשם על הטענות של א.א כלפיו בנוגע לפגיעה המינית, הנאשם אמר לו: " She claims that when she was a little girl I put my peILS in her hole " ואח 2 היה בשוק, לא רק בגלל תוכן הדברים אלא בגלל סגנון הדיבור. כדבריו: "זה היה שוק בפרצוף כי זה לא, א. זה לא דיבורים שבכלל סגנון דיבור... זה לא סגנון דיבור שמעולם נחשפתי אליו ובכלל לחשוב על סיטואציה כזאת"[997].