שלישית, ניתן לומר שלמרבה הצער, אפשר היה להבין על מה א.א דיברה, שכן גם בבית המשפט נחשפנו למספר התנהגויות לא מתאימות ולא מקובלות של הנאשם ואתייחס לשתי דוגמאות:
- בעיצומו של הדיון ביום 20.10.21, כשהנאשם עוד היה עצור והשתתף בדיון באמצעות VC, בזמן עדותה של מורן מאלי, החל פתאום לעשות שכיבות סמיכה[998];
- במהלך החקירה הנגדית של הנאשם, הוא עיווה לפתע את פניו. התובעת שאלה אותו: "מה זה הפרצוף הזה? למה אתה מכווץ עיניים" והנאשם ענה: "יש לי גזים, סליחה"[999].
דומה, אפוא, לנוכח דברים אלה, שקשה לומר שהתיאורים של א.א היו הגזמה שנבעה משנאתה אליו, ובוודאי שאין בהם משום הוכחה לכך.
תיאורים של הנאשם, האימא וחלק מהאחים עד כמה א.א הייתה מוצלחת בתיכון
- כפי ש-א.א העידה, איש לא אמר או חשב שיש לה בעיה נפשית עד הרגע שבו חשפה את הפגיעה מידי הנאשם, שאז הוא החל לטעת את הנרטיב הזה בבית. ההיפך הוא הנכון – כולם, כולל הנאשם והאימא עצמם, תיארו את א.א כילדה ואחר־כך נערה חכמה, מוכשרת, בעלת כישרון יצירתי ומקובלת בין חבריה. דבר אחד שכולם הדגישו, למשל, היה ש-א.א נבחרה להדריך עוד כשהייתה בתיכון, שזה דבר יוצא דופן ונחשב לכבוד גדול. כך העידה אחות 2[1000], וכך העיד הנאשם[1001]:
"ש: ... בבית ספר איך היא הייתה בגיל 16 וחצי? היא כבר הייתה בתיכון אז, נכון?
ת: היא הייתה יותר מסורה מכל הבנות, אפילו קיבל איזה כבוד גדול גם המשפחה היא הייתה בחרו אותה להיות מדריכה של הכיתה של הבת שלה".
- האימא העידה שבתיכון א.א הייתה תלמידה מצטיינת ומאוד חברותית[1002]. כך העידו גם הנאשם ואחיה ואחיותיה, כפי שאפרט בהמשך.
התייחסות לטענת ההגנה לגבי זיכרון שווא
- ד"ר ואש הוא פסיכיאטר כללי וחבר של הנאשם. ב-2008 שכר משרד במרפאה של הנאשם לתקופה, והם נשארו חברים[1003]. התייחסתי לעיל, בפרק על מרסי יבלינוביץ', לעדותו של ואש ולכך שבשיחות עימו ועם ד"ר ויינשטיין נולדה תיאוריית זיכרון השווא. עתה ארחיב בעניין זה. כאמור, אחרי ש-א.א סיפרה לאימא שהנאשם פגע בה בגיל 5, והאימא סיפרה לנאשם, החליט הנאשם לדבר עם שני חברים פסיכיאטרים – ואש וויינשטיין. ואש העיד שבשנת XX20 צלצל אליו הנאשם ואמר לו שאחת מבנותיו התחילה טיפול אצל מרסי. לוואש הייתה היכרות עם מרסי, שאיתה טיפל 3-2 מקרים, הוא כפסיכיאטר, היא כמטפלת, ולדבריו היו לו התנגשויות איתה – היה לה, כדבריו, strong personality והיא לא כל כך רצתה להקשיב והיו לה אג'נדות ודעות עוצמתיות[1004]. הוא לא סמך עליה מבחינה מקצועית, ובדיעבד שמע גם מהסנגורית, לפני עדותו בבית המשפט, שאין לה הכשרה. בזמן אמת לא ידע זאת, הוא לא בדק את זה וזה גם לא כל כך שינה לו, כי "במגזר החרדי ... יש פחות דגש על הכשרה"[1005]. ואש ציין שהוא לא זוכר מקרים ספציפיים לגבי אי שיתוף הפעולה של מרסי, הוא זוכר את התחושה. בסופו של דבר ואש הסכים שההתרשמות הלא חיובית שלו ממרסי נבעה בעיקר מאי-שיתוף הפעולה שלה איתו ולא מטעמים מקצועיים. חשוב גם לציין שדעתו השלילית על מרסי גובשה מבלי שפגש אותה אי פעם, כפי שהוא העיד[1006]. נזכיר שמרסי נתנה נימוק אחר לכך שהיא וואש הגיעו לעימות, כפי שפירטתי בפסקה 190 לעיל.
ואש העיד שהוא אמר לנאשם שכדאי להוציא את הבת מטיפול אצלה. כשנשאל מה הייתה הסיבה לכך, נתן תשובות משתנות, עד שאפילו הסנגורית, שהביאה אותו כעד מטעם ההגנה, נאלצה להעיר לו על כך[1007]. התברר שוואש טיפל רק בשניים-שלושה מקרים של פוסט־טראומה, אף לא אחד מהם בשל פגיעה מינית. לעניין פניית הנאשם אליו, ואש אמר שהוא לא זוכר היטב את השיחה, אבל הנאשם דיבר איתו על כך שהועלו טענות כלפיו שהוא פגע מינית בבתו[1008]. לשאלה מה גרם לו להגיד לנאשם ש-א.א, שאותה לא פגש מעולם, לא שוחח עימה ואפילו לא ידע בת כמה היא, אולי סובלת מ-false memory syndrome (תסמונת זיכרון שווא), השיב שהיו מספר גורמים[1009]. בחקירה הראשית הזכיר תחילה שני גורמים: 1) התסמונת בדרך כלל מתרחשת אצל מטפלים לא מקצועיים ולנוכח התרשמותו ממרסי, חשב שזה יכול להיות; 2) הנאשם אמר לו ש-א.א טוענת דבר שלא קרה, אז ואש רק נתן לזה שם. בחקירה הנגדית הוסיף ד"ר ואש עוד שני טעמים: 3) המקרה מורכב ומתוך היכרותו עם מרסי, זה לא מתאים לטיפולה. הטעם הרביעי הוא המעניין מכולם, ונדמה שסוף סוף יצא המרצע מהשק: 4) "אני ככה מחשיב את עצמי כשופט סוג של שופט אופי... אז אני היה לי רושם שד"ר הנאשם הוא לא, זה לא הפרופיל שלו, זה היה הרושם שלי, לא בגלל שהוא קולגה"[1010].