אציין, שדבריה הנ"ל של ד"ר וישנה אף עולים בקנה אחד עם דברים שנאמרו בפסיקה בנסיבות דומות[1024]:
"נוכח המפורט לעיל ברי כי אין מדובר ב'זיכרון מודחק' במובנו הקליני אלא בהדחקה וניסיון לקבור חוויות טראומטיות. תופעה מוכרת בקרב נפגעות עבירות מין (ע"פ 1647/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (9.1.2019)). על כן, אין לי אלא לסמוך ידיי על דברי בית המשפט המחוזי בעניין זה:
'המתלוננות העידו על זיכרון רציף של האירועים מגיל מאוד צעיר. עם זאת, בעוד שאירועים מסוימים נצרבו בזיכרונן כאירוע מוגדר ומפורט, עם סוף והתחלה, אירועים אחרים נחקקו בזיכרונן כדפוס של מעשים חוזרים ונשנים, שתיאורם המפורט הודחק עם השנים. הנה כי כן, אין לפנינו 'זיכרון מודחק'...'. (פסקה 98 להכרעת הדין; ההדגשות הוספו – ד.מ.)".
סיכום ומסקנה לגבי הטענה בדבר זיכרונות שווא
- סיכומם של הדברים: חוות דעתה של ד"ר וישנה ועדותה בבית המשפט התבססו על הנחות יסוד שנאמרו לה על־ידי ההגנה, אלא שאלה הופרכו, לטעמי, במהלך המשפט. משנחשפה לעדותה של א.א במשפט, כהווייתה, הסכימה ד"ר וישנה שהדברים עולים בקנה אחד עם מי שזוכרת שמשהו קרה, אך אין לה עדיין את המילים כדי לתארו. בכך, לטעמי, נסתם הגולל על תיאוריית ההגנה, שלא נמצא לה כל בסיס, על אודות זיכרונות שווא שיוחסו ל-א.א. מסקנתי שנשמט הבסיס העובדתי לטענה, מייתרת את הצורך לדון בפן המשפטי של טענה זו.
אוסיף גם, כפי שציינתי בפסקה 5 לעיל, שטענת זיכרון השווא סותרת את טענת עלילת השווא, שהרי בזיכרון שווא, החווה אותו מאמין שהאירוע קרה, ואילו בעלילת שווא יודע המעליל שהוא דובר שקר, וראו בעניין זה גם את דברי כבוד המשנה לנשיא סולברג ב-עפה"ג 24996, פסקה 23. נמצא, אפוא, שההגנה טוענת שתי טענות סותרות, אך מאחר שדחיתי את שתיהן, אין הדבר משנה.
מיותר לציין שכאשר הנאשם נשאל מדוע "איבחן" את א.א כלוקה בזיכרון שווא, תשובתו הייתה בפשטות שזה זיכרון שווא כי הוא לא עשה את הנטען. הוא חזר על הסבר זה יותר מפעם אחת[1025].
חוסר הרצון של א.א להתלונן ותגובת המשפחה
- א.א העידה על שיחה עם אחיה אח 1, שאליה התייחסתי לעיל, כאשר ניסתה לספר לו שהיא נפגעה מהנאשם. עתה אביא את הדברים במלואם, כדי להמחיש את ההיבט של התייחסות המשפחה לתלונה של א.א[1026]:
"עו"ד אבירי: ועם אח 1 אחרי שאמרת לו את הדברים.
ת: אז הוא היה מאוד נסער כי גם צעקתי ובכיתי מאוד ואמרתי לו, אמרתי לו 'כל השנים אני סבלתי ועכשיו אני צריכה לסבול עוד יותר מהמשפחה?' כאילו אני לא מבינה, כאילו, אני נפגעתי, אני סבלתי, אני התחתנתי, לא פתחתי את הפה, לא דיברתי עם אף אחד רק שזה היה נוגע לאות אחות במשפחה אז אני פתחתי את הפה, אבל עד אז הייתי בשקט, לא עשיתי כלום, 'אתה לא יכול להבין את זה שכאילו, אתה לא יכול להבין את המקום הזה?' והוא היה מאוד מאוד נסער ואז הוא רצה להיפגש איתנו ובסופו של דבר הוא החליט שלא.