נפסק כי 'לצורך קבלת טענה מסוג עלילת שווא, עליה 'להיות ממשית לעמוד במבחן ההיגיון והשכל הישר'' (ע"פ 8050/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 40 וההפניות שם (31.10.2018)). בענייננו, הנסיבות לא מעלות היתכנות כי מדובר בעלילה או כי יש לה מניע כלשהו להעליל על המערער. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי למתלוננת לא היה מניע להעליל על המערער ולבדות סיפור פגיעה כה קשה על המערער, ולהשתלב במסגרת טיפולית ממושכת ובעלות גבוהה. ... כפי שקבע בית המשפט המחוזי, טענת העלילה אינה מתיישבת עם החשיפה ההדרגתית של האירועים, באשר המתלוננת חשפה לראשונה את המעשים בפני חברתה בגיל צעיר, שנים לפני פרוץ הסכסוך המשפחתי. כאמור, נקבע כממצא כי למתלוננת לא הייתה כל כוונה להתלונן נגד המערער. ...הנה כי כן, הנמקותיו של בית משפט קמא לדחיית טענת העלילה – מעוגנות בראיות בלוחות הזמנים באשר לאופן התפתחות הדברים, בשכל הישר ובהיעדר הגיון בהעלאת טענת עלילה בנסיבות העניין שלפנינו".
- נקודה רלוונטית נוספת שיש לשים אליה לב בהתייחס לטענה בדבר עלילת שווא, היא שלקח ל-א.א, שגדלה כילדה חרדית, לא מעט שנים להבין שמה שהנאשם עושה לה הוא חריג, וגם אז לא ידעה בדיוק להגיד את הדברים. היא אמרה בעניין זה: "בציבור שבו גדלתי המגזר שבו גדלתי הוא מגזר חרדי שאפילו להגיד 'מחזור' זה לא מקובל כאילו, ואני לא הכרתי את הרעיון הזה של פגיעה מינית, אף אחד לא אמר דבר כזה, אף אחד לא הסביר לנו מה זה, לא היה שיח על מוגנות בכלל כאילו, באופן כללי. ואני זוכרת את עצמי חושבת לעצמי כאילו 'איך זה יכול להיות מה שקרה לי?' כאילו אין מציאות כזאת, איך זה יכול להיות? זה כאילו, כנראה שהמצאתי את זה. עד שכאילו כששמעתי שיש מציאות כזאת של מין אוראלי הייתי פשוט בהלם. אני חשבתי שאבא שלי המציא את זה או שאני המצאתי. כאילו אני לא הייתי חשופה בכלל לכל הנושא של מיניות בכלל. וזה גם כאילו גרם לי, גורם לי לתחושה כזו שכאילו זה לא יכול להיות, זה לא אמיתי, זה לא, לא, גם לא היה לי, לא, גדלתי הרבה שנים בחוסר ידיעה שיש בכלל בנות שנפגעות כאילו. אני חושבת שגם אמרתי את זה שכאילו חשבתי שככה כל הבנות גדלות כאילו שכל הבנות האבות שלהן עושים את זה"[1051]. לא ניתן אפוא לקבל את האפשרות ש-א.א יכולה הייתה להמציא את הדברים כדי להעלילם על הנאשם.
- לשני הצדדים היו טענות נוספות שבהן לא דנתי[1052]. זאת לנוכח כמות הראיות ומאחר שסברתי שבטענות הנוספות אין כדי להשפיע על כפות המאזניים. לתביעה, לגישתי, יש די ראיות והותר להוכיח את האישומים הנוגעים ל-א.א, וטענות ההגנה שלא התייחסתי אליהן אין בהן כדי לערער את המסקנות או לעורר ספק באשמת הנאשם. כידוע, אין כל חובה להתייחס לכל הטענות ואף לא להפנות לכל המוצגים והראיות: "אתייחס בקצרה לטענת המערער המאשימה את בית המשפט המחוזי בהתעלמות מהמוצגים אליהם הפנה בסיכומיו. לטענה זאת יש מענה ברור המניח את הדעת, ולפיכך אין בה כדי להצדיק עיכוב ביצוע. מענה לטענה זו מצוי בהכרעת הדין גופה, אשר מנתחת בהרחבה את כלל גרסאות המעורבים באירוע שבו עסקינן, הגם שאינה מפנה לכל המוצגים (כאשר הפנייה לכל המוצגים והראיות ממילא אינה בגדר חובה: ראו: יניב ואקי דיני ראיות – כרך ג 1574 (2021))"[1053]. עוד אפנה לדברי כבוד השופט עמית (כתוארו אז): "טיעון זה של המערער מתכתב עם טיעונים נוספים שהעלה בפנינו, ולפיהם בית משפט קמא לא התייחס לכל הפרטים והטענות שנשמעו בפניו. ברם, הערכאה הדיונית אינה בבחינת קצרן שאמור להעלות על הכתב כל תג ותג בדברים שעלו במשפט או שהועלו על ידי מי מהצדדים, והיא אף אינה נדרשת להתייחס לכל טענה וטיעון שהעלו הצדדים. כך במשפט האזרחי וכך גם במשפט הפלילי"[1054].
- ההגנה הקדישה פרק בסיכומיה לחוקרת, מורן שאזו. אני סבורה שההתייחסות המקיפה והרחבה שפרשֹתי בכל אישום ואישום מכסה את כל הנדרש. כעולה ממסקנותיי בכל אישום, אני סבורה, בניגוד גמור לטענות ההגנה, שהחוקרת שאזו פעלה בדיוק כפי שנדרש, ואף מעבר לכך, תוך רגישות, נחישות ומקצועיות. היא נזהרה שלא להכניס ל-א.א דבר לפיה והדגישה כל העת באוזני א.א שהיא צריכה להגיד מה קרה, אף שזה קשה לה, אחרת לא יהיה לדברים משקל בבית המשפט. לפיכך איני מוצאת צורך להרחיב מעבר למה שכבר לובן.
אמירות של עדות שהמקרה הזה הוא אחד הקשים שפגשו
- טרם סיום עניינה של א.א, אני מוצאת מקום להעיר הערה חשובה. חלק נכבד מכל העדות שנחשפו למקרה של א.א מתוקף עבודתן העידו שזה אחד המקרים הקשים ביותר, אם לא הקשה ביותר, שבו נתקלו. עובדה זו חשובה מאחר שהדברים נאמרו בהתייחס, בין השאר, לעוצמת התסמינים של א.א, ולמובהקוּת שלהם, ככאלה שהובילו למסקנת אותן עדות שדבריה אמת ושהיא נפגעה קשות מגיל צעיר. ואפרט:
מורן מאלי בהודעתה במשטרה אמרה: "אני עו"סית קלינית עם הסמכה לטפל בטראומה מינית... אני עוסקת בתחום כ-10 שנים והמקרה של א.א הוא אחד המקרים הקשים שפגשתי". לצד דברים אלה, שעליהם חזרה גם בסוף עדותה, היא ציינה ש-א.א היא אחת הנשים המרשימות, החכמות והמוכשרות ביותר שפגשה[1055].