- ש.ט העידה שכאשר התהדק הקשר בינה ובין ב.ב, היא החלה לשמוע יותר סיפורים על הבית. הנאשם היה דמות מאוד דומיננטית בסיפורים. בהתחלה החוויות הקשורות בו לא היו שליליות. ב.ב מאוד אהבה את הנאשם, שהצטייר כאדם הכי דומיננטי בבית, אבל בד בבד ש.ט הרגישה ש-ב.ב גם מפחדת ממנו, פחד ששיתק אותה. עם זאת ציינה: "היא מאד לא רצתה לפגוע באבא, מאד היה חשוב לה הקשר שלה איתו"[1150].
- לקראת פורים XX20 הלחץ של ב.ב הגיע לשיאו[1151]. ש.ט העידה על המשך השתלשלות העניינים: "הייתה לה הרגשה שאבא מתכנן לצאת מהבית. היא דיברה על תיקים מחוץ לבית, היא דיברה על לחץ מאד גדול שמתרחש בבית ואין לה מושג למה... היא כל הזמן אמרה לי שהיא מפחדת שזה יקרה, היא מפחדת עליי ואסור לי בשום אופן להיות מעורבת... אני אף פעם לאורך כל הדרך עד עצם היום הזה אף פעם לא ניסיתי לחקור מה היה... עד היום אני לא יודעת שום שום כלום... היא הגיעה לדבר על כך שלפי דעתה אבא אולי מתכוון לערוך פיגוע, היא דיברה על אִסלאם, דברים מאד לא ברורים שגם לי גרמו לתמוהה מה קורה פה. אני לא ידעתי לקשור את הדברים ביחד... לחץ לא נורמלי בבית, אבא מסתגר, זה לא מה שהיה, הוא מאד כועס. היא התגנבה כמה פעמים למחשב שלו, היא דיברה שהיא ראתה כל מיני אתרים בערבית, זה מה שזכור לי שהיא דיברה, מאד, היא דיברה על זה שהיא חוששת מאבא מאוד. היא דיברה על זה שאם הוא יברח היא יודעת שהוא ייקח אותה איתו, היא רועדת מפחד, כן, היה המון פחד". בהודעתה במשטרה[1152] ש.ט ציינה ש-ב.ב אמרה שלנאשם יש אקדח והוא איים עליה איתו. ש.ט העידה שלא ידעה מה לעשות, היא התייעצה עם בעלה והוא הציע לה לפנות לרב הרב ס', מנכ"ל החינוך העצמאי. כך עשתה והוא הפנה את ש.ט לשני אנשים: לרב י.ש מירושלים, "שיש לו ניסיון מאד גדול בעניינים האלו" וללאה דיסקין שהיא יועצת או מטפלת. כך אכן עשתה ש.ט.
- כאן למעשה מתפצל הסיפור לשניים: מה שקרה עם סיפור האִסלאם ועם הנאשם, ומה שקרה עם ב.ב. לגבי מה שקרה מאותה נקודה עם ב.ב התייחסתי לעיל, בפסקה 285. מה שקרה עם הנאשם הוא שביום 29.3.16 הוא עוכב לצורך תשאול על־ידי המשטרה. קיימת תעודת חיסיון לגבי האופן שהגיע המידע לגבי החשש בנוגע לנאשם לשב"כ, והשב"כ העביר את המידע לטיפול המשטרה. כעבור מספר שעות תשאול שוחרר הנאשם לביתו, ואקדחו ניטל ממנו.
ההגנה ייחסה חשיבות רבה מאוד לסיפור האִסלאם, ששימש אותה פעם אחר פעם לטעון בדיונים שבשל כך אין לייחס כל אמינות ל-ב.ב ולדבריה. בסיכומיה טענה כי סיפור האִסלאם הוא הוכחה חד משמעית ליכולתה של ב.ב להמציא סיפורי פנטזיה משכנעים ו"מי שיכלה לשקר ולהמציא שאביה החרדי הולך להתאסלם ולפגוע ביהודים, יכולה גם להמציא שגם פגע בה מינית ולהעיד על כך ללא היסוס במשטרה ובית משפט"[1153]. יותר מכך: ההגנה טענה שהמצאת סיפור האִסלאם על־ידי ב.ב היא סימן ל"שנאה עזה לאביה"[1154].
- ב.ב העידה על סיפור האִסלאם וכך אמרה: "מה שקרה שאני מאוד מאוד... השתניתי בבית ספר וש.ט ו-ש.ט דיברה איתי... היא שאלה אותי אם הכול בסדר? אמרתי לה שכן, אחרי כמה פעמים אמרתי לה שאני, אני מאוד מאוד פוחדת מאבא שלי, היא שאלה אותי, 'למה?' לא ידעתי איך להסביר לה את זה שאני פוחדת, לא ידעתי ממה, אז אמרתי, ניסיתי לחשוב, כאילו, איכשהו בראש שלי נבנתה לי תדמית שכאילו הוא רוצה להתאסלם, זאת אומרת, היה כמה סימנים קטנים לזה, אבל לא משהו שיכולתי להגיד בבירור, כמו למשל, שידעתי שהוא מנסה להתקבל בשערי צדק להיות רופא שמה... אז כאילו לא הבנתי למה השינוי הזה ואז חשבתי שבשערי צדק יש הרבה ערבים, ... עובדים ערבים ... אולי גם הוא, כאילו, אם הוא יעשה את הצעד הזה, לא יודעת, ראש של ילדה קטנה, אז אם הוא ירצה, והוא היה מקבל כל מיני מכתבים כאלו בדואר מוזרים וספרים שהוא הזמין, לא ידעתי מה זה, אבל בראש שלי זה היה, כאילו, כאילו, ידעתי שאני פוחדת ממנו ומהאקדח שלו מאוד ואני ובשביל להסביר את הפחד ממנו, אז השתמשתי בתור בפחד, כאילו, בתור זה שאני חושבת שהוא הולך להתאסלם, לא באמת הייתי בטוחה בזה, היו כל מיני סימנים לזה, סימנים שאני פירשתי אותם כסימנים, אבל זה מה... שאני החלטתי בראש ואמרתי לה שאני לא בטוחה ואמרתי לה 'אני ממש ממש לא בטוחה, אני לא יודעת, אני, אני פוחדת ממנו' ואז אחרי כמה זמן הוא נעצר"[1155]. בהמשך ב.ב הבהירה שכיום היא מבינה שהיא פירשה דברים בצורה לא נכונה, אך הסבירה: "אני לא יודעת מאיפה זה בא, אני כן יכולה להסביר שאני ידעתי שאני פחדתי מפניו שיש משהו לא תקין ולא ידעתי איך להסביר את זה והדברים שראיתי אני פירשתי אותם בצורה כזאתי"[1156]. ושוב בהמשך: "אני חששתי ממנו ופרשתי פרשנות לא נכונה, לא המצאתי דברים, דברים כאלו אף אחד לא ממציא אותם"[1157].
חשוב לציין, שהנאשם בעדותו אישר את כל העובדות ש-ב.ב תיארה שבעטיין חששה שהנאשם עומד להתאסלם, אלא שהפרשנות שלה הייתה שגויה: "היה לי תיק בבית ששמתי על יד הדלת... שאני לא אשכח את הדברים שלי בבוקר, שאני יהיה מסודר... וכן קראתי עיתון באינטרנט שהיה הפגנות... והיא כנראה נכנסה לחדר וראה את הערבים שמה... את הערבים בהפגנה וזה הפחיד אותה או משהו... היא אמרה 3 דברים שהיא סיפרה לגב' ש.ט על התיק, על תיק רפואית בכניסה לבית, על שאני קראתי עיתונים, שהיא ראה אותי מסתכל על משהו עם הפגנות של ערבים ושניסיתי לקבל עבודה בשערי צדק וכמה היה עוד דבר רביעית שאני דיברתי בלחש על הטלפון, אבל זה חלק של התפקיד שלי... כל מה שהיא, כל שהיא דיווחה לגב' ש.ט היה נכון, אבל הפירוש של זה באיזה דרך מהישיבה עם גב' ש.ט יצא משהו הזוי"[1158].
- בניגוד לטענת ההגנה, אנשים שסבבו את ב.ב באותה עת נתנו פרשנות אחרת לסיפור ש-ב.ב רקמה במוחה על אודות כוונת הנאשם להתאסלם ולקחת אותה איתו. כבר ציינתי לעיל שהרב י.ש אמר לש.ט, כפי שהיא העידה וכפי שהיא כתבה ביומנה בזמן אמת[1159], שהוא חושב שסיפור האִסלאם הוא כיסוי לפגיעה מינית. כזכור, הרב י.ש לא היה עד במשפט, אך עדותה של ש.ט שכך הוא אמר לה קבילה, ואינה עדות מפי השמועה לעניין עצם אמירת הדברים.
ש.ש, עדת תביעה שאליה התייחסתי מספר פעמים, והיא זו שמסרה את הדיווח לרווחה ב-30.3.16 על אודות הפגיעה ב-א.א. ש.ש הייתה חברה של א.א והכירה גם את ש.ט. בחקירתה הנגדית שאלה אותה הסנגורית על ב.ב וסיפור האִסלאם. וכך העידה ש.ש: "אני אשתמש בחלק שאני יודעת בתור מטפלת, לפעמים כשבן אדם נמצא במצוקה ובאיום מסיפור אחד, הוא יכול להשליך את הפחד שלו על ולנסות לספר את הדברים באופן אחר. הייתה מצוקה נפשית, היה לה קשה לספר מה זה ... מה שאני מבינה בתור מטפלת שאם היה שם אקדח בפגיעה המינית אם האקדח היה נוכח בחדר זה יכול מאוד להפחיד ולבלבל נערה בכיתה ח'... אני סבורה את זה מתוקף היכרותי מעולם הטיפול והפגיעה"[1160].