הנאשם חזר פעם אחר פעם על כך שדיברו עם בנותיו הנשואות, המנהלת אמרה שמעולם לא עשתה כן והנאשם אמר לה שהיא בסדר גמור, זו ש.ט שעשתה זאת, ש"דיווחה" למשפחה שלו, ושלפי מה שהאחיות סיפרו, היא דיברה עם ב.ב על דברים שלא מתאימים לגילה[1191]. המנהלת הבהירה שלש.ט יש ערוץ טוב מאוד עם הילדות, שהיא זו שביקשה מש.ט להתקרב ל-ב.ב, כי ב.ב מרגישה מאוד בנוח איתה, שהיא משוכנעת שש.ט לא אמרה ל-ב.ב דבר שלא הייתה צריכה לומר, והציעה (שוב ושוב) לקרוא לש.ט להצטרף לפגישה. היא גם ציינה שש.ט הדגישה ש-ב.ב מעולם לא אמרה לה מילה רעה, לא על אימא ולא על אבא. הנאשם אמר ששמע את השם של ש.ט "חמישים פעמים בארבעים ושמונה השעות. אני לא שומע את השם של אף אחד פה. רק את השם שלה", והמנהלת השיבה: "נכון. זה בדיוק העניין. היא נהדרת". אז הזכירה רינה לנאשם שהמצוקה של ב.ב החלה לפני שש.ט החלה לשוחח עימה, ויותר מכך: אותה מצוקה, שנצפתה הן על ידה והן על־ידי המחנכת רותי ששיתפה את המנהלת, הייתה הסיבה שבגללה ביקשה המנהלת מש.ט לייצר קשר עם ב.ב[1192]. רינה אמרה שכל שפת הגוף של ב.ב הראתה שהיא במצוקה.
הפסיכולוגית נועה שבה ודיברה על המצוקה של ב.ב, שמדובר בסימנים מדאיגים ובכיוון של דיכאון, ושהדבר המדאיג ביותר הוא שהילד לא משתף במה שמפריע לו. לכן, כשש.ט הצליחה לפתוח ערוץ ל-ב.ב, בית הספר לא רצה לוותר עליו, וסיכמה: "יש פה ילדה בסיכון אנושי"[1193].
כאשר ש.ט הצטרפה לפגישה, הנאשם שאל אותה מה היא שמעה מ-ב.ב. ש.ט אמרה שהיא לא שמעה ממנה שום דבר מפורש, ואינה יודעת מה יושב לה על הלב, אך היא ראתה אצלה תופעה של הסתגרות, של התבודדות, של התנזרות מהחברה, וזה הדאיג אותה[1194]. לאמירת הנאשם שהיא יצרה קשר עם בנותיו הנשואות השיבה ש.ט שלא היה ולא נברא, היא לא יצרה קשר עם איש, והיא גם אמרה לנאשם, לנוכח האופן שבו הטיח בה את שאלותיו, שהיא מרגישה כמו בחקירה[1195]. כשנשאלה על שיחה שהייתה לה עם אחות 2 השיבה שהיה משהו כזה, אך אינה מעוניינת לפרט. מתוך הדברים ניתן היה להבין שאחות 2 היא שיצרה קשר עם ש.ט[1196], וש.ט השיבה לנאשם שמטעמי אמון אינה מעוניינת לפרט מה נשאלה בשיחה. היא רק ציינה שהיא לא מסרה לאחות 2 שום מידע על ב.ב.
בהמשך למתקפה של הנאשם על ש.ט אמרה לו נועה, שלנוכח העובדה שהתגלו לו ולאשתו דברים בימים האחרונים שמציקים להם, היא בהחלט מעודדת אותם לפנות למשטרה, לרווחה ולמי שירצה, אך אין זה הוגן לייחס למורה ש.ט קנוניה, שהרי היא פעלה לסייע ל-ב.ב. ואילו ש.ט אמרה לנאשם שמוזר לה מה מפחיד אותו כל כך בכך שְלְ-ב.ב יש קשר טוב עם מורה בבית הספר, שעה שהיא מגלה סימני מצוקה. כשהנאשם שב ואמר לש.ט שרק בבית הספר ב.ב מראה סימני מצוקה, היא השיבה לו שזה מאוד מוזר, כי אין מדובר בשינוי קטן, אלא במהפך של 180 מעלות, שלא רק היא, אלא עוד מספר מורות ראו זאת. הנאשם המשיך והטיח בש.ט: "קיבלתי כל מיני דברים הזויים, סיפורים הזויים עם השם שלך"[1197] וכשנתבקש לפרט אמר, למשל, שש.ט כביכול אמרה ל-ב.ב שהיא שמחה שהמשטרה באה לבית שלהם. ש.ט כמובן הכחישה שאמרה דבר כזה, ואכן לא עלה מאף עדות במשפט שמישהו טען שש.ט אמרה כך. ש.ט אמרה לנאשם שהיא לא מבינה את טענותיו: בית הספר מביע דאגתו וההורים מאשימים את בית הספר? "אתה מגיע ואני מרגישה שאתה תוקף אותי על דברים. כל כך ניסיתי לעזור... וניחא אם היה לדברים האלה איזשהו קשר למציאות, אבל הם כל כך מופרכים"[1198]. בסיום השיחה חזר צוות בית הספר על האמירה שיש להפנות את ב.ב לטיפול פסיכולוגי, הנאשם אמר שהוא מקבל זאת ולאחר מכן הודה לש.ט על מסירות הנפש שלה ל-ב.ב, ומחל לה אם "יצא משהו לא טוב", וש.ט מחלה לו על דברים מעליבים שאמר לה.
- הנאשם בעדותו הראשית סיכם את הפגישה בבית הספר כך: "אז ראשון התרשמתי שגב' ש.ט משקרת בצורה בתוך הזה ראינו כמה שקרים שהסכמנו עם הבת אחות 2 שיש בעיה עם האישיות שלה וגם עם הכוונות שלה לקראת המשפחה... הייתי מופתע שהיא לוקחת את המשפחה שלנו כפרויקט והיא אומרת שהיא מכירה את הבת שלי יותר מאשתי שמדברת איתה 3 שעות כל לילה"[1199]. הוא סתר דברים העולים במפורש מהתמליל ולא עלה בידו להסביר את הסתירות. כך, למשל, טען בעדותו, כפי שטען בבית הספר ונסתר על־ידי המנהלת, שבית הספר לא עידכן אותם לגבי הדאגה ל-ב.ב, בפרט לא אחרי אסיפת ההורים בכסלו. כשנשאל בחקירה הנגדית איפה אמר זאת בפגישה בבית הספר, עילעל ארוכות בתמליל אך כמובן לא מצא זאת[1200]. שהרי בפגישה בבית הספר לא השיב למנהלת כשהעמידה אותו על כך שאין זה נכון, ומהתמליל עולה במפורש שהאימא אישרה שבית הספר עידכן אותה הן אחרי חגי תשרי, הן בסביבות כסלו, הן באסיפת ההורים, הן אחרי פסח[1201]. עוד טען שכל מה שבית הספר רצה בפגישה (שאותה הוא זימן) היה לנקות עצמו מאחריות ולהגיד שהוא יידע את ההורים על מצבה של ב.ב. כשנשאל מה קרה שממנו צריך היה בית הספר לנקות עצמו, הוא לא השיב[1202].
לשאלת התובעת מדוע קבע את הפגישה בבית הספר השיב שזה היה בגלל שהם גילו פתאום שאולי לבית הספר יש קשר כלשהו לסיפור האִסלאם[1203]. דא עקא, שבכל הפגישה בבית הספר לא עולה סיפור האִסלאם, ולו פעם אחת. כשהתובעת תהתה לגבי כך השיב הנאשם לפתע שכלל אינו יודע אם בית הספר ידע על סיפור האִסלאם. ואז התחלפה מטרת הפגישה לבירור מי היא ש.ט ומה הקשר שלה לכל הסיפור. הדאגה ל-ב.ב לא קיבלה ביטוי בדברים אלה כמטרת הפגישה.