הקשר בין הנאשם לאימא
446. הנאשם הגדיר את הקשר בינו ובין האימא כקשר של "אהבה ותענוגים" . עם זאת הוסיף מיד ש"זה קשר אמיתי שכל אחד יכול לבטא את החוות דעת שלהם והיה הרבה שיחות ועד שהלבינו [הכוונה "ליבנו"] את הפרשה לפעמים הצטרכו לצאת החוצה לקבל עצה, אבל קשר עד היום של אמת ומחפש ושלום. שנינו אוהבים מאוד שלום" ו"אישה צריך להיות כנגדו... אם היא חושבת הוא לא בקו הנכון היא צריכה לתת לו ביקורת ואם היא מסכימה אז הכול בשלווה, אבל עד שאנחנו מגיע למי צודק לפעמים לוקח זמן, כמו כל זוג". התובעת עימתה את הנאשם עם הטענה שהמתלוננות חשבו שהאימא עושה מה שהנאשם אומר לה, והנאשם השיב שהן ראו תמונה אחרת מכל יתר המשפחה.
לאורך כל עדותו הרבה לשבח את האימא, לומר שהיא "אשת חיל", לציין את השיתוף ביניהם ולדבר בלשון רבים על חלק גדול מההחלטות שנעשהו במשפחה. הוא הגדיר את היחסים ביניהם ובין המשפחה כך שהוא היה הנשיא, והאימא - ראש הממשלה . כשעומת עם סתירות בעדותו לגבי כך שהאימא הייתה אחראית לדבר עם המורות, אבל הוא זה שיזם והוביל את השיח בפגישה בבית הספר, וסתירות נוספות לגבי מי יזם דבר כזה או אחר, השיב: "אני יותר טוב בהחלטות גורליות מאשתי בדרך כלל" .
ולמרות התיאורים האידיליים של הנאשם, אזכיר לא רק את העדויות של המתלוננות (שאליהן אתייחס גם בהמשך), אלא גם את עדותו הברורה של הרב א.ו, שאין לחשוד במניעיו: "ההתרשמות שלי אם אני עכשיו מציף את התמונה בראש של אדם מאוד אינטליגנט ודומיננטי, שזה הגבר, האישה שקטה, עונה 'אמן', לא מדברת, לא מביעה, מסכימה, 'מה שבעלי אומר מסכימה', זה זוגיות מסוג מסוים שאני, זה מה שאני ראיתי מול העיניים" . דומה כי אחת ההתבטאויות של הנאשם, שהייתה אולי פליטת פה ואולי רק תוצר של קשיים מסוימים בעברית, דווקא תיארה נכון את אופן קבלת ההחלטות בבית: "אחרי שדיברתי, אשתי החלטנו הסכמנו לעשות זה ואני יצרתי קשר איתו" .
447. הנאשם אמר שאילו מי מהבנות הייתה מתלוננת עליו באוזני האימא, האימא מיד הייתה פונה אליו ותוקפת אותו על כך: "יש את אשתי שמפטפט איתן מדבר איתן מאוחר בלילה, אם זה היה ככה הייתי לחשוב שהן יגידו לאשתי ש'יש בעיה רצינית בבית בין אבא ל-א.א וצריך לעשות משהו כי היא מאוד בוכה', אשתי היה לתקוף אותי מיד והייתי מפסיק... בוודאי במילים כן 'מה אתה עושה עם הבת שלי?'" . אלא שאז הוא עומת עם העובדה ש-א.א סיפרה לה ב-XX20 על הפגיעה בגיל 5 ונשאל האם האימא אכן תקפה אותו על כך, כטענתו, והוא השיב: "היא לא האמינה את זה, אבל אם היא חשבה שבגלל השיחות... וחילוקי דעת על השולחן שבת שזה פגע בה בצורה שהיא נעלבת ובוכה בחדר במסתורים אז היא הייתה להגיד לי 'אתה יודע מה אתה עושה לבת שלך?' ואמרתי 'וואי אני לא הבנתי. תשנה גישה, לא לדבר על נושאים, לדבר בצורה אחרת, תכבד אותן יותר על הדת של מקום המגורים הקודם מההשקפה הזה כי זה גורם לה נזק נפשי', הייתי בוודאי יפסיק... לעומת איזה טענה הזוי על בעלה שהיא מכירה מגיל מ-86 שמאוד רגיש לתת כבוד לכל הבנות בבית וככה". גם בהמשך העיד שאילו האימא הייתה חושדת שהוא פגע בבנות שלה היא הייתה זורקת אותו מהבית, והטיח בתובעת שהיא מציירת תמונה כאילו הם שני מפלצות שגרות בבית. התובעת שאלה: "למה היא לא עשתה את זה? היא יודעת שב-XX20 הבת שלה אמרה שפגעת בה ואז ב-XX20 עולה חשד שפגעת בבת שקטנה ממנה ב-10 שנים מהקודמת. וב-XX20 היא עוזבת את הבית כי פגעת בה, ומספרת סיפור אימים לבית המשפט... ב-XX20 כשהיא הייתה בת 18, היא עזבה את הבית עד היום, עד היום, גב' האימא...". הנאשם השיב שהאימא לא האמינה ל-א.א, ולגבי ב.ב החשדות עלו מבית הספר והם לא קישרו ביניהם ובין פגיעה מינית, ובסופו של דבר סיכם: "היא יודעת שאני לא עשיתי כל הדברים האלה" .