כהמחשה וביטוי מסוימים לתחושות הללו של א.א, נציין, כי תוך כדי החלק הנ"ל בעדותה הציץ מאבטח של בית המשפט לתוך האולם, במסגרת תפקידו. א.א הגיבה לכך בחשש ורק לאחר שהסברנו לה שמדובר בשִגרה ושיש מאבטחים בכל בית המשפט, המוודאים שהכול תקין (ולא רק בדיון הזה) – רק אז נרגעה והמשיכה בעדות[28]. היא ציינה במהלך עדותה: "הוא יהרוג אותי שאני מספרת את זה... [האמירה נובעת] מהפחד שלי ממנו. זה לא פחד, זה חרדה, זה אימה... זה גם עכשיו זה גם מה שהיה פעם... הוא תמיד [אמר] אמר שאם אספר יקרה לי משהו רע"[29].
כאשר ביקשה התובעת להבין את עניין "כוחות העל" שיש לנאשם, לתפיסתה של א.א, היא השיבה:
"אני אתן את הדוגמה הכי טרייה מהבוקר. יצאתי מהבית, היה מעונן... וראיתי קשת, עכשיו... עכשיו אני לא יודעת מה זה בשבילכם, בשבילי לראות קשת זה כאילו את עשית משהו רע... יש לזה איזשהו סימוכין ביהדות, אבל לא ממש בהקשר, לא משנה, זה מסובך... אומרים שמי שרואה קשת זה סימן שצריך לחזור בתשובה... בגלל שקשת בעצם באה בשביל להזכיר לנו... את מה שקרה... לפני המבול... כלומר, זה סוג של סמן כזה, 'אתם הייתם לא בסדר, הגיע אליכם מבול, אבל'... אמרתי 'כן, הנה, זה כבר מתחיל'... זה נשמע אולי הזוי, אבל כאילו, יש כל מיני קודים כאלה, היום אני יודעת לקרוא לזה קודים, פעם לא ידעתי שהם שהם הוטבעו בי ברמה כל כך אוטומטית ולא מודעת שזה גם הדבר היותר הזוי מזה זה שכל המשפחה יודעת מה, לא בטוחה לגבי הקודים אלה שהזכרתי, אבל יש קודים שכל המשפחה יודעת אותם... אז קוד אחד זה למשל אם תדברי יקרה לך משהו רע"[30].
דוגמה נוספת לחשש הנ"ל ביטאה א.א בדיון אחר, כאשר התבקשה לספר על אירוע נוסף של פגיעה, ומה אמר לה הנאשם בעקבותיו. כך השיבה: "ביקשתי ממנו שהוא לא, ביקשתי ממנו שהוא לא יכאיב לי כמו בפעמים האחרות, אז הוא אמר שזה בכלל לא קרה, אבל אחר כך הוא אמר שזה כי אם אני אספר יקרה לי משהו רע, הוא אמר... ואני הבטחתי לו שאני אהיה ילדה טובה ואני לא אספר. עכשיו אני מספרת... אני מפחדת... שיקרה לי משהו רע... לא יודעת, מה שהוא מחליט"[31].
בשלב זה הזכירה לה התובעת שהנאשם במעצר, ו-א.א ענתה: "כן, אבל הוא שומע אותי... אני הבטחתי לו שאני לא אגיד... אסור להפר הבטחות"[32]. דוגמאות נוספות תוזכרנה להלן בפסקה 18.
נוסיף, כי עדות לגבי הפחד של א.א מהנאשם ועל אמונתה בכך שיש לו "כוחות" שמענו גם מפי חברה קרובה מאוד של א.א, ח.ק. היא העידה שלאורך השנים חוותה מ-א.א פחד גדול מאוד מהנאשם ("פחד מוות", כהגדרתה), עד כדי כך שהפחד הזה חִלחל גם אליה (לח.ק) עצמה. ח.ק ציינה עוד, כי היא הרגישה ש-א.א חשבה שיש לנאשם כוחות־על, וכאשר קרה לה משהו רע, א.א חשבה שזה משום שדיברה עליו או סיפרה משהו שאסור לה: