442. המתלוננות, ובפרט ב.ב, סיפרו שהרבה מהפגיעות התרחשו בימי רביעי. הנאשם נשאל על סדר השבוע שלו והתברר שימי רביעי היו אכן יוצאי דופן בסדר היום. תחילה העיד הנאשם שזה לא היה יום פנוי, כי בבוקר הוא היה צריך להיות בביטוח לאומי וזה היום שגם טיפלו בהפרעות קשב בקליניקה בירושלים . אלא שמיד אחר־כך העיד שזה היה יום זוגי, יום שבו הוא והאימא יכלו לעשות טיולים ביחד. כשעומת עם דבריו קודם לכן לגבי ביטוח לאומי השיב "אז השתלבנו את הכול לגרום שיהיה לנו זמן איכותי בין איש לאשתו גם" . אחר־כך סיפר שלפעמים האחות אחות 1 החזירה את הילדים בצוהריים מבית הספר באותו יום, ואחר־כך תיקן את עצמו ואמר שבעצם זה לא יכול להיות, אז או שהם (ההורים) או הילדים הגדולים אספו את הקטנים מבית הספר. אחר־כך טען לפתע שבעצם, יום רביעי היה יום שבו הם עשו השתלמויות , ובסופו של דבר העיד הנאשם שזה היה יום גמיש, כי לא היו לו התחייבויות בקליניקה. סיכומם של דברים: עדות הנאשם בנושא זה גם הייתה רצופת סתירות וגם לימדה שיום רביעי היה "יום גמיש", כך שהדבר מחזק את עדויות המתלוננות שזה היה יום "מועד לפורענות" מצד הנאשם, ולא מעט מהפגיעות התרחשו בו.
יחס הנאשם למתלוננות במשפט
443. התנהגות מפתיעה (בעיני) מצד הנאשם באה לידי ביטוי כאשר הוא בחר "להלשין" (או להעליל) על בתו א.א לסנגורית, שהיא כביכול מתאמת תשובותיה עם התביעה. ואלה הדברים: באחד הדיונים א.א התקשתה מאוד במתן העדות. אזכיר שהנאשם היה עצור באותה עת ונכח בדיונים באמצעות היוועדות חזותית. התובעת סיכמה בהפסקה עם א.א, שאם היא רוצה שהתובעת תדבר איתה, תעשה לה סימן עם אצבע אחת, ואם היא רוצה שהתובעת תפסיק לדבר עימה, תסמן בשתי אצבעות. כששבנו לדיון, פנתה הסנגורית ל-א.א, ואלה היו חילופי הדברים:
"ש: השאלה הייתה שבהפסקה בשעה 11:24 שעוד היית כאן באולם גב' ליברמן אמרה לך 'אצבע 1 לדבר, 2 אצבעות לא לדבר'.
ת: היא שאלה אם, אם אני רוצה שהיא תפסיק לדבר איתי אז שאני אסמן לה עם אצבע 1 ואם אני רוצה שתמשיך לדבר איתי 2 אצבעות.
ש: לדבר איתך מתי?
ת: עכשיו כאילו מה זה עכשיו, ברגע הנתון שאת מזכירה.
ש: עכשיו, רק כדי להבהיר, האם יתכן שמה שנאמר בעניין האצבע 1 ו-2 לדבר או לא לדבר הכוונה הייתה שהיא מסמנת לך אצבע 1 או 2 בזמן שאני חוקרת אותך שאלות פה על דוכן העדים?
ת: חס ושלום.
ש: כי זה מה שאביך ראה ושמע, לדבריו הוא שמע וראה את השיחה, אתן לא ידעתן שהוא נכח בשיחה כי המסך היה מוקטן אבל הוא ראה ושמע את ההפסקה והוא הזדעזע לשמוע שגב' ליברמן אומרת לך שכשחוזרים מהפסקה כלומר בזמן הדיון, לא בזמן שאת בהפסקה, אצבע 1 לדבר, 2 אצבעות לשתוק והוא הבין מזה הסיק מזה שרומזים לך מתי לא לדבר ולעשות פה הצגות שאת במצוקה כדי שלא תעני לשאלות הקשות שלי.
ת: מה פתאום" .