448. הנאשם העיד שהקשר בינו ובין האימא היה קשר מאוד פתוח, ולא היה דבר כזה שמי מהבנות תספר לה משהו והיא לא תספר לו . חשוב לציין שדברים אלה עולים בקנה אחד עם מה שהעידו המתלוננות.
סיכום עדות הנאשם
449. אחזור בקצרה על שכתבתי בפסקת הפתיחה המתייחסת לעדות הנאשם: מדובר באדם מניפולטיבי ולא אמין, דבריו בנוגע לאירועים מושא כתב האישום אינם אמת ואציע לחבריי לדחות לחלוטין את גרסתו שלפיה א.א ו-ב.ב מעלילות עליו עלילת שווא, ולהצטרף למסקנתי, לנוכח כל המפורט לעיל ומה שיפורט גם להלן, שלפיה הנאשם פגע מינית קשות בשתי בנותיו מקטנוּת ועד בגרות.
האימא
450. האימא, רעייתו של הנאשם ואימן של א.א ו-ב.ב, העידה מטעם ההגנה. אפתח ואומר שאין מחלוקת על כך שהאימא היא אישה מלומדת, גם בתחום בריאות הנפש. היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית, ובעלת תעודה בלימודי CBT (Cognitive Behavioral Therapy) ובשיטת טיפול (Internal Family Systems) IFS. האימא הניחה בצד את לימודיה בשלב מסוים לטובת גידול הילדים וטיפוח הבית, וחזרה ללימודיה רק כשאחות 5, ילידת XX, הייתה בת שנתיים. במהלך לימודי העבודה הסוציאלית נדרשה לעשות גם עבודה מעשית, ועשתה כן גם ברווחה בישוב במרכז הארץ, ואחר־כך בתל השומר במחלקה כירורגית אונקולוגית ופנימית. החל מ-XX20 למדה 3 ימים בשבוע מחוץ לבית, יצאה ב-6:45 ושבה אחרי 16:00. כשפתח הנאשם מרפאה במקום מגורים קודם, האימא ניהלה אותה, חלק מהזמן מהבית, ובהמשך, עשתה כך גם במרפאה של הנאשם במקום המגורים הקודם, שם פתחו גם חנות תיקים. האימא עבדה בעיקר בבית והנאשם עבד בעיקר מחוץ לבית כרופא, כמפרנס, וְעָסַק בתפילות. היא והנאשם גידלו משפחה שיש בה ילדים לתפארת (נוסף על שתי המתלוננות, התרשמנו כך גם מילדים נוספים, שהרי חלקם העידו לפנינו, ואפרט זאת בהמשך). כל ילדיה שהעידו, לרבות המתלוננות, דיברו רבות בשיבחה בנושאים רבים, וכך גם הנאשם, כמפורט לעיל. ועם זאת, לאחר שקילת כלל הראיות בתיק, אני סבורה שבכל הנוגע למתלוננות, האימא עצמה עיניה לכל מה שהובא לפניה, חרף היותה אֵם ולמרות היותה אשת טיפול, ובחרה לעמוד ללא היסוס וללא פקפוק לצד הנאשם.
עדותה של האימא
451. ניכר היה שהעדות לפנינו הייתה קשה לאימא מאוד, והדבר מובן מאליו. לא אחת עצמה עיניה, התמהמהה במתן תשובותיה או שתקה, והיא אף בכתה מעת לעת. לעיתים אף התפללה באמצע העדות וציינה שהיא עושה זאת, "כי הוא תמיד איתנו" . היא דיברה מאוד בשקט, וכשהוצע לה לעבור למקום אחר באולם שבו יש רמקול, אך הוא כרוך בעמידה מול הנאשם, השיבה שזה פחות נוח לה והיא תנסה להגביר את קולה . בחקירתה הנגדית, כשעומתה עם האירוע שבו א.א חשפה בפניה את הפגיעה באופן מפורש, והאימא אמרה שלא האמינה לה, האימא עמדה ממש עם הגב לסנגורית ולנאשם, כעולה מהפרוטוקול . אביא דוגמה אחת מיני רבות להתנהלות הדיון בעת עדותה, לנוכח התנהגותה: האימא נשאלה שאלה ולא הגיבה. עצמה עיניה ולבסוף אמרה: "אם היה לי משהו להגיד הייתי אומרת", ושוב שתקה. ואז פנינו אליה: "לא, אנחנו לא יודעים, את יודעת, זה סיטואציה מאוד קשה, את כובשת את פנייך בידיים, את עומדת בשקט, אנחנו לא יודעים למה את לא עונה, האם את מנסה להיזכר? האם קשה לך? האם את לא זוכרת?" .