כב' הש' ברודי: פנינה, פנינה [הכוונה למלווה מטעם הסיוע – מ.ב.נ], תנסי להרגיע אותה טיפה, תרגיעי אותה קצת.
גב' קפלינסקי: א.א את רוצה לצאת? את פה בבית משפט.
העדה, גב' א.א: אני מפחדת, אל תהרוג אותי, אני מפחדת.
גב' קפלינסקי: הוא לא פה, את בבית משפט. אנחנו בבית משפט, נצא רגע להפסקה.
העדה, גב' א.א: mommy, בואי תצילי אותי מ-daddy. הוא עושה לי (לא ברור). אני לא יכולה יותר
גב' קפלינסקי: אנחנו בבית משפט, הוא לא פה, הוא לא פה. אני פה, רעות [הפרקליטה – מ.ב.נ] פה"[43].
מיותר לציין עד כמה קשה היה לשמוע את עדותה של א.א.
- א.א ציינה לא אחת במהלך עדותה, כי אינה מספרת (או שלא סיפרה במשטרה) את מלוא הפרטים על אודות אירוע מסוים, כי קשה לה מדי לדבר על כך. הדברים יובאו בפירוט האירועים והאישומים, אך ביטוי אחד לכך, וההסבר של א.א, לשם ההמחשה, היה בעדותה לגבי האירוע מושא אישום 12. וכך הסבירה:
"עו"ד ליברמן: השאלה שלי א.א, אם את סיפרת לנו כל מה שהיה באירוע הזה או שקרו עוד דברים שלא סיפרת לנו?
העדה, א.א: אי אפשר לחזור לזה בסוף?
כב' הש' ברק נבו: בואי נגמור עם זה כבר עכשיו ודי.
העדה, א.א: אבל אני לא רוצה להתפרק פה.
כב' הש' ברק נבו: או קיי. אם את מרגישה שזה יגרום לך להתפרק, אז נחזור לזה אחר כך. אז לאן את רוצה לעבור?
עו"ד ליברמן: א.א, אני רוצה לשאול אותך לגבי הדברים שסיפרת לנו עד היום.
[הפסקה בהקלטה]
עו"ד ליברמן: הדברים שאת השמטת, הם, את מרגישה שהם יפרקו אותך?
העדה, א.א: ברור.
ש: מה?
ת: כן.
ש: זאת אומרת, יש דברים שקרו ולא סיפרת אותם עד עכשיו לבימ"ש?
ת: כן.
כב' הש' ברודי: מאותו הטעם.
עו"ד ליברמן: מאותו הטעם שאת מפחדת שזה יפרק אותך?
העדה, א.א: כן אני מפחדת שזה יפרק אותי.
כב' הש' ברק נבו: את תצליחי מתי שהוא לספר לנו אותם? השופט הסביר לך בעדות הראשונה שלך שבאופן כללי אנחנו לא מקבלים את הדברים שאמרת במשטרה באופן שוטף.
העדה, א.א: כן, אני יודעת.
כב' הש' ברק נבו: אז מה שלא תספרי לנו, אנחנו לא נדע. אז כל מה שאת רוצה שאנחנו נדע, את תצטרכי לספר לנו.
עו"ד ליברמן: יש דברים שאת מוכנה, למרות שהם קרו, לא לספר אותם, העיקר לא להתפרק?
העדה, א.א: כן. יותר חשוב לי הנפש שלי. כאילו, אני גם ככה עושה מאמץ מאד גדול.