בסופו של יום ובשורה התחתונה, האימא העידה שהיא האמינה ומאמינה לנאשם שלא פגע במי מבנותיו, ואינה יודעת מדוע שתיהן בחרו להעליל עליו דברים כל כך קשים, אף שמעולם לא חשבה שהן שקרניות.
452. האימא, כמו הנאשם, העידה שהקשר הזוגי שלהם היה טוב, עם שיח פתוח ותקשורת טובה. היא אמרה שתמיד התייעצה עם הנאשם בכל ענייני הבית . לדבריה, היא עשתה את כל הטיפולים "הטכניים" בבית: מקלחות, החלפת חיתולים, החלפת פיג'מות, היא זו שקמה לילדים בלילה, גם להנקה, גם כשבכו - זה היה תפקיד שלה. טיפול רפואי בילדים היה תפקיד של הנאשם . עוד העידה שאת ההחלטות על הבית היא והנאשם קיבלו במשותף. הם היו יושבים ביחד, עוברים על מה היה ביום ומחליטים ביחד .
453. האימא תיארה את א.א בגיל תינוקוּת וילדוּת: "א.א הייתה ילדה חמודה מאוד מאז, היא הייתה מאוד רגשית... רואים את הרגשות שלה, הייתה מאוד עניינים, הייתה מצחיקה, הייתה חלק מאוד מאוד חלק של המשפחה, היא נולדה בחוץ לארץ ועלינו כשהיא הייתה בת שנה וחצי, היה הסתגלות בשבילה, היה ראו עליה שזה היה קשה לה המעבר... בילדות היא הייתה חכמה, מצחיקה, אהבה ללמוד, אהבה להיות חלק מהמשפחה עם כל, היה לנו במשפחה כמה פרויקטים שהיה ייחודי בשביל המשפחה שלנו... אולי פרויקטים זה לא המילה הנכון, אבל כן עשינו, היה לנו פעם בשנה שעשינו טיול משפחה, עשינו בשביל חג הפסח מוקדם, ניקינו כל הבית, עשינו כל ההכנות כמה ימים לפני פסח ויצאנו לטיול של כמה ימים... היא כמו תפקיד של כל הילדים, עזרו לנקות, עזרו לסדר, לארגן... בבית ספר הייתה תלמידה טובה, הייתה חברתית... היו לה חברות, היא הייתה משתפת אותי במה שהיא למדה ומספרת על הדברים שקרו בבית הספר" . לדבריה, א.א הייתה יותר רגישה מהילדים האחרים, יותר נעלבת, אך גם יותר "ידעה לתת". הגידול שלה היה יחסית קל. האימא חזרה מספר פעמים על כך ש-א.א הייתה נעלבת בקלות ושהיו הרבה עניינים סביב הרגישות שלה, אך כשנתבקשה לתת דוגמאות פרטניות לאותה רגישות יתר, השיבה שאינה מצליחה להזכר בדוגמה .
454. האימא התייחסה לפחד של א.א מהקאות ולכך שפנו לד"ר בן יוחנן. היא לא הלכה עם א.א, אלא הנאשם. היא ציינה שבכיתה ט' א.א סיפרה לה שיש בנות בכיתה שעושות דברים לא צנועים - מרימות חולצות וכיוצא בזה. האימא טיפלה בזה, הלכה למורה ושוחחה עימה, והדבר נפסק.
455. האימא העידה בעדותה הראשית שבינה ובין א.א היה תמיד שיח פתוח, ואמרה שכאשר היא למדה, א.א מאוד דגלה בשיטה הפסיכודינמית, והסבירה: "פסיכודינמי שהבית תלוי באמא ואני אמרתי שגם יש מקום לבן אדם עצמו לקחת את הנסיבות חיים שלו גם לעשות משהו לא תמיד לזרוק הכול על האימא" . היא נשאלה אם ראתה בשיח הזה משום האשמה של א.א השיבה שלא, וכאשר נשאלו שאלות נוספות בנושא הזה אמרה שאלו היו שיחות תיאורטיות, היא הביאה את זה סתם כדוגמה והיא אפילו לא זוכרת באילו שנים זה היה .