ש: זאת אומרת, יש, מה שאני מנסה להבין אם יש דברים שאת מבחירה בוחרת לא להגיד אותם בשביל לשמור על עצמך?
העדה, א.א: כן.
....
עו"ד ליברמן: א.א, פה יש משהו שאת מוכנה לספר לנו עוד על האירוע הזה?
כב' הש' ברודי: לא בכוח, לא בכוח.
העדה, א.א: כן, לא בכוח. בבקשה לא בכוח.
כב' הש' ברק נבו: לא, לא, ברור שלא בכוח.
עו"ד ליברמן: אז להפסיק את האירוע הזה?
העדה, א.א: כן להפסיק"[44].
ועוד בנושא אירועים שלא סופרו, והסיבה לכך ש-א.א אינה מעידה עליהם:
"עו"ד ליברמן: .... עכשיו אמרת שהיו אירועים נוספים בשירותים שאת לא סיפרת עליהם, שאת בגילאים יותר צעירים, נכון? את יכולה להגיד לנו מבחינת כמה פעמים כאלה היו?
העדה, א.א: מה, לתחום?
ש: בערך. נגיד, פעם אחת, 10 פעמים, 100 פעמים, 3,000 פעמים.
ת: זה היה יותר מפעם אחת.
...
ש: זה טווח די גדול. כמה פעמים כאלה את יודעת,
ת: 1-50.
...
ש: בין 1 ל-50? כמה בערך?
ת: זה משמעותי?
ש: כן. אנחנו רוצים,
ת: לא, לא, זהו אז לא. מספיק.
...
עו"ד ליברמן: מה זאת אומרת אם זה משמעותי אז לא? כן, אז למה לא?
העדה, א.א: כי מספיק מה שאמרתי.
ש: מספיק מאיזה בחינה? מבחינת ההפרה של האמון? העדה מסמנת,
כב' הש' תמיר: מצביעה לכיוון הנאשם.
העדה, א.א: נכון. חטאתי מספיק. זהו, מספיק.
...
כב' הש' ברודי: למה חטאת? רגע, רגע, למה?
העדה, א.א: כי אמרתי לכם, זה הפרת אמון.
כב' הש' ברודי: של מי?
העדה, א.א: שלי כלפיו.
כב' הש' ברודי: למה? באיזה מובן?
העדה, א.א: טוב, די"[45].
- הבהרה נוספת שסיפקה א.א בנוגע ליכולת שלה לזכור את האירועים השונים ולדבר עליהם באה בעקבות שאלה של ההגנה, כיצד ייתכן שהיא מתקשה יותר לדבר דווקא על האירועים המאוחרים יותר, אלה שקרו, לדבריה, בגילֵי העשרה, שאותם הייתה אמורה לזכור טוב יותר. לטעמי, מדובר בתובנה כנה ועמוקה, וכך הסבירה:
"אני לא פסיכולוגית, אבל מה שאני, אני מרגישה עם עצמי זה שיותר קל להתמודד עם דברים שהם רחוקים יותר... שהם בגילאים שהם, שהגיוני שילדה קטנה לא תנסה להתנגד אליהם... בגלל שלא יודעת, הגילאים המאוחרים זה כאילו דברים שאי אפשר לשאת אותם... כי לא יכולתי, כאילו לא יכולתי להתנגד ובכל אופן הייתי כאילו, הייתי גדולה ובכל אופן לא התנגדתי וכן הבנתי יותר... אני לא רוצה לזכור את זה... עוד משהו שרציתי להגיד... זה שכאילו ילדות קטנות יותר קל להתחבר אליהן מאשר מתבגרות... כאילו אני חושבת על עצמי בתור ילדה, הייתי כזו, לא יודעת, חסרת אונים, מסכנה וקטנה כזו... אני כאילו פחות כועסת עליה".