בחקירה הנגדית ש.ט הכחישה את טענת הנאשם שהיא התקשרה למי מהאחיות הנשואות ודיברה איתן על ב.ב (כפי שגם אמרה לנאשם בזמן אמת בעת השיחה בבית הספר, כמצוין לעיל). היא סיפרה שמספר אחיות התקשרו אליה ובאחת האחיות שהתקשרה אליה והיא נזפה בה ואמרה לה שלא תתקשר אליה יותר[1325]. חשוב לציין שדבריה של ש.ט אומתו בחקירתה הנגדית של אחות 2, שהעידה שהיא זו שהתקשרה לש.ט, ולא להיפך[1326].
ש.ט נשאלה מדוע, כאשר ב.ב דיברה במסגרת סיפור האִסלאם על האקדח של הנאשם, היא לא פנתה לאימא להזהיר אותה שהנאשם מסוכן ושמאיימים על בנותיה באקדח, וש.ט השיבה: "אם נכונים החששות שלי לגבי מה שקורה עם הילדה, האימא תהיה האחרונה שאני אפנה אליה, כי היא הייתה אמורה להיות שם ולהגן על הילדים שלה הרבה לפני. אז מבחינתי היא לא פונקציה בסיפור הזה, להיפך, יש לי המון טענות אליה והייתי רוצה לשמוע את זה באופן אישי איך היא מכילה את זה בתור אימא, כי גם אני אימא, ומרגע שהפכנו להיות הורים אז האחריות שלנו גדלה שבעתיים"[1327].
הסנגורית הטיחה בש.ט מספר פעמים שהיא ניסתה לשכנע את ב.ב שהיא נפגעה מאביה, וש.ט חזרה והכחישה זאת וציינה שהיא תמיד הקפידה להשאר ניטראלית[1328]. חיזוק לדבריה של ש.ט בנקודה זו ניתן למצוא בעדותה של עדת ההגנה אחות 2 כילאב, אחותה של ב.ב, סיפרה שבשיחה שבה האחיות התייעצו עם ש.ט לגבי שיחה עם ב.ב, ש.ט אמרה להן לא להגיד במפורש "פגיעה מינית" כדי לא להכניס ל-ב.ב מילים לפה[1329]. מעבר להיעדר בסיס ראייתי לטענת ההגנה שש.ט שיכנעה את ב.ב שהיא נפגעה והכניסה לה את זה לראש או לפה, ולמרות ראיות להיפך, אציין שטענה זו סותרת טענה אחרת של ההגנה, שאליה התייחסתי לעיל: ש-ב.ב ניצלה את ש.ט בצורה מניפולטיבית כדי לצאת מהבית, בידעה שש.ט חושבת שהיא נפגעה מאביה[1330].
- לסיכום ההתייחסות לש.ט, אחזור על שכבר כתבתי: לטעמי מדובר בעדה מהימנה, ישרה וישירה, שפעלה באומץ במצב רגיש ומורכב. התרשמתי שהיא פסעה בשדה המוקשים בזהירות, הקפידה לא לטעת ב-ב.ב מחשבות כאלה או אחרות, הקפידה על לשון נקייה מול ב.ב, כמותאם לגילה ולמגזר, בדקה את עצמה ואת פעולותיה מול אנשים אחרים – אנשי חינוך, אנשי טיפול ואנשי דת – כדי לוודא שהיא פועלת נכון וגם כדי לחפש תמיכה ו"גב", ומדובר בעצם במי שעמדה בראש אלה שסייעו ל-ב.ב לצאת מהמקום הקשה שבו הייתה.
- כפי שציינתי בפתח הכרעת הדין, ב.ב ילידת XX וצעירה מ-א.א ב-10 שנים. היא התשיעית בסדר הילודה. במועד מתן עדותה, החל מ-22.2.21, היא הייתה רווקה. גם ל-ב.ב היה מעמד מתן העדות קשה, אך מצבה לא היה קשה כשל א.א, לא חווינו עימה הבזקים לעבר, אך לפרקים גם היא התקשתה מאוד לדבר. הדברים כמעט מובנים מאליהם, גם לנוכח נושאי העדות, וגם מאחר שלא אחת עלבה בה ההגנה, או הקניטה אותה. הרי דוגמה אחת מיני רבות, שחלקן תעלנה בהמשך:
"עו"ד וייסבוך: איך בחורה בת 17.5 מאפשרת לאבא שלה להוריד לה את התחתונים?