העדה, ב.ב : אז בעצם שאלה עלי עכשיו?
עו"ד וייסבוך: כן.
העדה, ב.ב: אוקי. אז אני,
עו"ד וייסבוך: עלייך. את העניין פה.
העדה, ב.ב: בסדר.
עו"ד וייסבוך: את במרכז תשומת הלב, כמו שאת אוהבת"[1331].
היו מספר פעמים ש-ב.ב ביקשה מאיתנו רשות לאיית מילה מסוימת, חלף אמירתה במפורש[1332]. לא אחת העידה ב.ב בקול חרישי מאוד. היו גם מקרים שבהם התרגזה על הסנגורית בשל שאלה מסוימת, או האופן שבו פנתה אליה, ואז גם ידעה להשיב בתקיפות. כך, למשל, כשהסנגורית אמרה לה ש-א.א, בשיחה באפריל XX20 הכניסה לה לראש שהיא נפגעה, והיא אימצה לעצמה את המחשבה הזו כי רצתה לחשוב שזה מה שקרה גם לה, ו-ב.ב הגיבה בכעס: "אם את היית יודעת מה זה לא היית רוצה לחשוב שאולי זה קרה לך פעם, נראה לך אני בחרתי בזה לחשוב על זה?... שום בן אדם נורמלי שאני מכירה לא היה רוצה לחשוב שאולי זה קרה לו"[1333]. כשדברים דומים הוטחו בה פעמים נוספות, השיבה: "בעד שום מחיר בעולם לא הייתי מוכנה להיכנס לסיפור הזה... אם אני הייתי יכולה למחוק את הזיכרונות האלו, להגיד ששום דבר לא היה ואם זה היה באפשרותי לעשות את זה, אז הייתי מוכנה לשלם כל כסף בעולם העיקר לא להיכנס למצב הזה, שום בן אדם שאני מכירה לא היה בוחר להיכנס לזוועה הזאתי, שום בן אדם שאני מכירה לא היה בוחר... הייתי מוכנה להתאבד ותכננתי להתאבד רק בשביל לא להיות במציאות הזאתי... אי אפשר לדמיין כזה דבר, אי אפשר לעשות כזה דבר, אי אפשר לבחור לרצות שדבר כזה יקרה לך ולהחליט שפתאום זה נכנס לך לשכל, ממש ממש לא, אין כזה דבר, שום ילדה שאני מכירה, אם היה באפשרותי להגיד 'לא היה כלום, הכול טוב, הכול שמח, זה הבית שלי, אני אוהבת אותו, אני נשארת בו'"[1334].
כאשר הסנגורית הציגה ל-ב.ב את תזת ההגנה, שלפיה היא רצתה להידמות ל-א.א שסיפרה שהיא נפגעה, ולכן המציאה גם לעצמה סיפור כזה, השיבה ב.ב: "למה שאני ארצה להזדהות עם אחותי בתור מה, בתור מישהי שהייתה מנודה מהמשפחה?... ושהייתה מאד דחויה בבית והסתכלו עליה מאד רע"[1335]. כשאמרה לה שהיא סתם המציאה את הסיפורים על הנאשם השיבה ב.ב: "אף אחד לא רוצה להמציא כזה דבר על אבא שלו, למה שמישהו ירצה עכשיו להמציא כזה דבר?"[1336]. חשוב לומר גם, שההגנה טענה בסיכומיה דבר והיפוכו בעניין הקשר בין א.א ל-ב.ב: במרבית הזמן טענה ש-ב.ב הושפעה מ-א.א ורצתה להדמות לה ולכן סיפרה שנפגעה מינית, אף שהדבר לא קרה, ועל כן אין לתת אמון בסיפורה. דוגמאות לכך הובאו ויובאו למכביר. מצד שני, בחלק מהזמן טענה ההגנה, כשהתברר ש-ב.ב לא סיפרה ל-א.א על פגיעות בה, שהעובדה שהיא לא סיפרה מערערת את אמינותה ויש בכך כדי להפריך את סיפורה[1337].