ב.ב ציינה בעדותה כי ייתכן שאירועים דומים התרחשו יותר מפעם אחת, והמאשימה ייחסה לנאשם ריבוי אירועים באישום זה. לנוכח עדותה ההססנית (והכנה) של ב.ב לגבי השאלה כמה עוד מקרים כאלה היא זוכרת, אני סבורה כי נכון להרשיע את הנאשם באירוע אחד של מעשה מגונה, ולא בריבוי מקרים.
- ההגנה בסיכומיה התייחסה לכך שלפי עדותה של ב.ב, לא היה מגע של הנאשם בה באירוע ההתכופפויות. דומני שהטענה התייחסה רק לכך שעובדה זו מצביעה לדעת ההגנה על כך ש-ב.ב דמיינה את האירוע, ואין הכוונה לכך שללא מגע לא ניתן להרשיע בעבירה של ביצוע מעשה מגונה. ואולם, למען הסר ספק, אזכיר את שכתבתי כבר לעיל, בפסקה 369, העבירה של ביצוע מעשה מגונה יכולה להתבצע אף ללא מגע, ובלבד שהמעשה יהיה מכוון אל הקורבן, וכאן, בהסתמך על עדותה של ב.ב, אין ספק שהמעשה כוון אליה.
- לעניין עבירת התקיפה, ואף שלא עלתה כל טענה משפטית בהקשר זה, אזכיר שלמרות ש-ב.ב ציינה במפורש שהחבטות/המכות הקלות/הטפיחות של הנאשם עליה לא כאבו, ולא היו "בשביל להרביץ", ההגדרה של "תקיפה" בסעיף 378 לחוק קובעת: "המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית - הרי זו תקיפה; ... ". משכך, המגע של הנאשם ב-ב.ב כפי שתואר, ואף אם הייתה זו רק מכה/טפיחה אחת, הוא בגדר תקיפה.
- לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבוע שבאירוע ההתכופפויות, המתואר באישום 17, הנאשם הגיע לחדרה של ב.ב בלילה. היא שכבה במיטתה והנאשם עמד לצד המיטה. היא הייתה בלי בגדים, הנאשם היה ללא חלק תחתון של בגדיו. הוא התכופף לעברה ורכן מעליה, כמעט נגע באיבר מינה עם איבר מינו, ואז נעמד. הוא חזר על כך מספר פעמים. בשלב מסוים הוא גער בה שהיא מביאה אותו למצב הזה, שהיא מכריחה אותו לעשות את זה, הוא נתן לה מכה או מספר מכות קלות על בטנה, אמר לה שהיא חוטאת ומחטיאה, ועזב את חדרה.
בהתאם, אציע לחבריי להרשיע את הנאשם בביצוע מעשה מגונה בבן משפחה (עבירה אחת) (עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות 348(א) יחד עם סעיף 345(א)(4) לחוק), ובתקיפה בידי בן משפחה (עבירה לפי 382(ב) לחוק).
- במועדים רבים שאינם ידועים במדויק למאשימה, במהלך שנת XX20, עת היתה ב.ב כבת 17, בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע, נהג הנאשם להגיע בשעת לילה לחדרה בביתם במקום המגורים, בעת שישנה במיטתה. הנאשם נהג לגעת באיבר מינה, כאשר בחלק מהמקרים הכניס את ידו לתוך תחתוניה ונגע באיבר מינה, ולעיתים נגע באיבר מינה של ב.ב מעל בגדיה. במקרים שבהם הייתה ב.ב עירומה, היה הנאשם מסתכל על איבר מינה של ב.ב ואומר "איכסה אני לא יכול לראות את זה", אז היה מפנה את ראשו ועוצם את עיניו. בחלק מהמקרים החדיר הנאשם את אצבעו לאיבר מינה של ב.ב. בחלק מהמקרים שכב הנאשם לצידה של ב.ב וחיכך את איבר מינו באיבר מינה. במעשים האמורים לעיל אנס הנאשם את בתו הקטינה וביצע בה מעשים מגונים, תוך ניצול מצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית. לפיכך הוא מואשם בביצוע אינוס בידי בן משפחה (ריבוי עבירות) - עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק ובביצוע מעשה מגונה בבן משפחה (ריבוי עבירות) - עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(4) לחוק.
עדותה של ב.ב בנוגע לאירועים המתוארים באישום 18
- עדותה של ב.ב לגבי אירועי אישום זה הייתה מהוססות ודבריה יצאו אט־אט. בעדותה הראשית העידה: "כרגע אני זוכרת שהוא היה נוגע בי ואני לא זוכרת, כאילו, לפעמים כן הייתי לבושה ולפעמים לא... אני זוכרת שהוא אמר את זה, זה המשפט שדי חזר על עצמו... הוא היה מסתכל עלי ואומר 'איכסה אני לא יכול לראות את זה' ומזיז את הראש... על האזור של איבר המין... [הייתי] בלי בגדים... הוא היה מניח אצבעות, כאילו, כף היד... לפעמים על איבר המין רוב הפעמים, לפעמים גם על האזור של החזה... עם הידיים שלו, הוא היה מניח את כפות הידיים, גם לפעמים בבטן... לפעמים הוא היה שם את, מניח את הידיים בבטן ולאט לאט יורד... עד איבר המין... הוא היה מחזיק את הידיים שלו כמה דקות, לפעמים הוא היה משאיר... [ש: איפה באיבר המין?]... לא יודעת בדיוק"[1415].
- בחקירה הנגדית אמרה שהיא זוכרת שבאותה תקופה של קיץ XX20 – תמוז, אב, אלול – קרו דברים, פעם, פעמיים בשבוע, אך אינה זוכרת מה הם: "אני לא זוכרת ולא יודעת להגיד במדויק מה היה. אני כן, אני כן כמעט בטוחה שהיה דברים אז ואני פשוט לא יכולה ולא רוצה לזכור אותם ואני לא זוכרת אותם כרגע"[1416].
- בחקירתה במשטרה[1417] סיפרה ב.ב בצורה כמעט זהה את האירוע שסיפרה בעדותה הראשית, כמפורט לעיל. ואולם רק בחקירתה במשטרה סיפרה ב.ב, במענה לשאלת החוקרת, שלפעמים באירועים שקרו באותה תקופה החדיר הנאשם אצבעותיו לאיבר מינה, לפעמים. היא השיבה לשאלת החוקרת שהוא לא החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, אך לפעמים היה מניח את איבר מינו על איבר מינה, אך לא מכניס.
- ההגנה בסיכומיה[1418] טענה שאין לתת כל אמון בגרסתה של ב.ב לגבי אישום זה, שכן היא לא הצליחה לתאר בצורה ברורה מה קרה, היא לא סיפרה לאחותה א.א על האירועים הללו, אף שכבר ידעה ש-א.א נפגעה, היא לא סיפרה באינטייק שהיה לה בנובמבר במרכז "בנפשנו" על הפגיעות ה"טריות", אלא רק על דברים ישנים, ואין להאמין לה שהסיבה שלא סיפרה היא מחשש לגבי חובת הדיווח. עוד טענה ש-ב.ב לא חזרה בעדותה בבית המשפט על הטענה שהנאשם החדיר אצבעותיו לאיבר מינה, ועל כן אין כל ראיה לאינוס.
- כפי שציינתי, עדותה של ב.ב לגבי אישום זה הייתה מהוססת מאוד בהתייחס לתוכן המדויק של הפגיעות, אך לא לגבי עצם התרחשותן. למעשה, היא העידה באופן כללי על מספר מקרים של מעשים מגונים שבהם הנאשם נגע בה באצבעותיו או בכל כף ידו בחלקי גופה השונים, לרבות באיבר מינה, לפעמים כשהייתה עירומה ולפעמים לבושה, כמפורט בעדותה הראשית. כשהייתה עירומה, היו מספר פעמים שבהם הסתכל על איבר מינה ואמר: "איכסה אני לא יכול לראות את זה". היא לא חזרה על דברים שאמרה במשטרה (גם שם – בצמצום ורק במענה לשאלה מפורשת של החוקרת) שלפיהם החדיר הנאשם אצבעותיו לאיבר מינה.
לנוכח דברים אלה, אציע לחבריי להרשיע בגדר אישום זה את הנאשם במספר אירועי מעשים מגונים בבן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(4) לחוק), ולזכותו מעבירת האינוס.