אישום 19 [המכונה "אירוע הקרוקס"]
- ביום XX בשעה 6:30 או בסמוך לכך, עת הייתה ב.ב כבת 17, היא ישנה במיטתה בחדר בבית במקום המגורים. הנאשם נכנס לחדרה, העיר אותה משנתה והורה לה לעמוד מולו. ב.ב קמה ונעמדה מול הנאשם, או אז נצמד אליה הנאשם וחיכך את גופו בגופה, באזור מותניה, מספר פעמים, על אף שב.ב ביקשה ממנו להפסיק. בשלב מסוים השתטחה ב.ב על רצפת חדרה על מנת להתחמק ממעשי הנאשם אולם הוא פרץ בצחוק למראיה. ב.ב קמה מרצפה, חזרה למיטתה והלכה לישון, בעוד שהנאשם נשאר בחדרה.
כ-10 ימים לאחר המתואר לעיל, בשעות הלילה, בעוד ב.ב ישנה במיטתה, נכנס הנאשם לחדרה ונגע באיבר מינה מעל בגדיה.
במעשים האמורים לעיל ביצע הנאשם מעשים מגונים בבתו הקטינה תוך ניהול מצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית. לפיכך הוא מואשם בביצוע מעשה מגונה בבן משפחה (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(4) לחוק. למען הקיצור, לעיתים אכנה אירוע זה "אירוע הקרוקס".
עדותה של ב.ב בנוגע לאירועים המתוארים באישום 19
- "היה אירוע אחד שזה היה ממש בבוקר, אני הנחתי את הנעלי בית שלי קרוקס כחול, נעלי בית קרוקס כחול, שמתי אותן בצורה מסוימת ליד הדלת, קמתי ב-6 וחצי בבוקר ויצאתי לשירותים, כשחזרתי אז הלכתי חזרה לישון וכשקמתי חצי שעה מאוחר יותר הקרוקס כבר לא היו אחד ליד השני, לא באותו מקום, באותו אירוע אני זוכרת שאני עמדתי בין המיטה לארון... זה היה היום שבו אני זוכרת את זה בהקשר הזה כי באותו יום בדיוק למירי אז היא כמעט נדרסה, אז אני זוכרת את זה באותו תאריך, לא זוכרת איזה תאריך בדיוק זה היה... זה היה נראה לי רביעי בלילה[1419], אני לא בטוחה... (בחקירה במשטרה) אנחנו התקשרנו אז למירי ושאלנו אותה איזה יום היא נדרסה (והתברר שזה היה ב-XX20)... אני לא יודעת אם הייתי עם בגדים או לא, אני עמדתי לא ליד הקיר אלא מול הקיר והוא עמד צמוד לקיר וכאילו אני עמדתי עם רווח מהקיר והוא עמד, אני עמדתי כאילו עם הפנים לקיר והוא היה, הוא עבר, הוא עבר ביני לבין הקיר וחיכך את עצמו בי כמה פעמים, אני ביקשתי ממנו שהוא יפסיק והוא צחק ואז אני השתרעתי על הרצפה ואמרתי 'אני לא יכולה יותר', לא, סליחה, הוא צחק אחרי שאמרתי שאני לא יכולה יותר... אני לא זוכרת, לא זוכרת אם אני הייתי לבושה או לא... לפעמים הייתי מתעוררת שהייתי מרגישה שהוא נוגע בי, לפעמים הרגשתי שהוא עומד לידי שמישהו עומד לידי, לפעמים הוא היה מעיר אותי"[1420]. ב.ב לא זכרה כיצד הגיע למצב הזה של עמידה ליד הקיר. היא הרגישה את החיכוך של הנאשם בה בכל הגוף, אך בעיקר באזור המותניים[1421]. בהמשך העידה שהיא כתבה לעצמה את האירוע הזה מיד כשהגיעה לכיתה, אך לאחר שקראה את זה – השמידה, כדי שאף אחד לא יראה את זה בטעות[1422].
- בחקירה הנגדית[1423] ב.ב הבהירה שלמרות שכאשר סיפרה על אירוע הקרוקס למ.ק ולרב ק' היא אמרה שאולי זו הזיה, היא בטוחה שזה קרה. היא הסבירה (שוב) מדוע התנסחה כך באוזני מירי: "לפני שבכלל פתחתי את הנושא הזה איתה ביררתי איתה מה כן יכול לסבך אותי ומה לא, כשהיא אמרה לי שאם אני אומרת לה, 'אני לא יודעת, שאני לא בטוחה' אז זה מה שהתייחסתי ככה דיברתי איתה באופן לכל האירועים"[1424]. הסנגורית שאלה את ב.ב ממושכות על הקרוקס, איך הן היו מונחות ואיזה נעל בדיוק זזה. אחר־כך ב.ב חזרה שוב על תיאור האירוע שהתרחש בין 6:35 ל-7:00, כשהנאשם עבר בינה ובין הקיר, התחכך בה, היא השתרעה על הרצפה והוא צחק עליה. היא קמה ב-7:00 עם ההרגשה שקרה משהו, ובדרכה לסמינר זה "עלה לה" והיא נזכרה[1425]. היא הוסיפה שהיא קמה עם התחושה של הנאשם נוגע בה ומתחכך בה[1426]. ב.ב לא זכרה איך הגיעה למצב שהיא עומדת ליד הקיר והנאשם עובר לידה, ולא ידעה להסביר כיצד היא זוכרת את מצב נעלי הקרוקס, אך לא פרט חשוב כגון איך הגיע לעמוד ליד הקיר[1427].
- התייחסתי גם בפסקה 352 לעיל לאירוע הקרוקס, וכאן אחזור בקצרה על ההסבר של ב.ב מדוע עשתה לעצמה מעין סימנים, דוגמת הצבת הקרוקס בצורה מסוימת: ב.ב קמה באותה תקופה בבקרים עם תחושה שדברים מסוימים קרו. היא לא רצתה להאמין בכך, ולכן חיפשה "הוכחות". כדבריה: "את כל הדברים שקרו הפגיעות למעשה אני לא רציתי לזכור אותם ולא להאמין אותם, אבל כשיום אחד קמתי עם הרגשה שקרה משהו וגם ואחר כך ראיתי שהנעליים זזו, אז זה כבר... כבר לא יכולתי להתווכח... לא יכולתי להתווכח עם הזיכרון שהיה בלילה"[1428]. היא הבהירה שאילו היה הסבר לתזוזת הנעליים, למשל שאחותה נכנסה לחדר ונגעה בהן, היה לה יותר קל לשכנע את עצמה שהיא טועה.
- בחקירתה במשטרה[1429] תיארה ב.ב את האירוע בצורה כמעט זהה לאופן שבו תיארה אותו בבית המשפט (בניגוד לטענת ההגנה בסיכומיה[1430] שהתיאור שונה בפרטים מהותיים, מבלי לומר מה הם אותם הבדלים). ואולם בחקירה במשטרה התייחסה ב.ב לאירוע הנוסף המתואר בכתב האישום, שהתרחש שבוע וחצי אחרי "אירוע הקרוקס", ולגביו זכרה שחשה שהנאשם נגע באיבר מינה מעל בגדיה, בניגוד לרצונה. לאירוע הנוסף אין כל התייחסות בעדותה של ב.ב בבית המשפט, ומשכך אין מקום להתייחס אליו.
- אף שהיו פרטים באירוע הקרוקס שאותם ב.ב לא זכרה, ונשמע מתיאוריה שהוא התרחש כשהתעוררה משנתה לתוך האירוע, ליבת האירוע תוארה באופן עקיב: בין 6:35 ל-7:00 ב-22.1.20 העמיד הנאשם את ב.ב מול הקיר בחדרה. הוא עבר בינה ובין הקיר מספר פעמים בעודו מתחכך בה, בעיקר באזור מותניה. היא אמרה לו להפסיק, השתרעה על הרצפה ואמרה שאינה יכולה יותר. הנאשם צחק עליה והיא חזרה למיטתה.
- אין זכר בעדותה של ב.ב לאירוע השני המוזכר בכתב האישום בגדר אישום זה.
- לנוכח האמור, אציע לחבריי להרשיע את הנאשם בביצוע עבירה אחת של מעשה מגונה בבן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(4) לחוק), ולזכותו מהאירוע השני המתואר בכתב האישום בגדר אישום 19.
אישום 20 [המכונה "האינוס בפי־הטבעת]
- באמצע חודש פברואר XX20, עת הייתה ב.ב כבת 17, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשעות הלילה, עת ישנה ב.ב על בטנה במיטתה בחדר בבית במקום המגורים, נכנס הנאשם למיטתה כשהוא עירום. הנאשם נשכב על גבה של ב.ב כשידיו בתוך בתי השחי שלה, והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של ב.ב, תוך שהוא לוחש לאוזנה "שהוא יודע שהיא מתפללת שזה יקרה" ו"אולי היא לא מבינה למה הוא עושה לה את זה אך כשתגדל תודה לו". הנאשם הגיע לפורקן מחוץ לגופה של ב.ב ונוזל הזרע נשפך על הרצפה, או אז אמר לה הנאשם "טוב בעיה שלך את אמורה לנקות את זה". ב.ב לא ענתה. הנאשם אמר לה "תיראי איזה אבא צדיק אני, את עושה בעיות ואני אמור לסדר אותם". הנאשם ניקה את נוזל הזרע ויצא מהחדר. במעשים האמורים לעיל ביצע הנאשם מעשה סדום בביתו הקטינה. לפיכך הוא הואשם בביצוע מעשה סדום בידי בן משפחה – עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 347(ב) וסעיף 345 לחוק, ולנוכח האמור בפסקה 4, יש לייחס לנאשם עבירת אינוס, לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק. למען הקיצור, לעיתים אכנה אירוע זה "האינוס בפי־הטבעת".
עדותה של ב.ב בנוגע לאירוע המתואר באישום 20
- ב.ב העידה לגבי אישום זה: "היה עוד פעם אחת שזה גם קרה בלילה, אני שכבתי על הבטן... שכבתי על הבטן והראש שלי היה... בקצה של הכרית ואני לא יודעת, אני לא יודעת כמה הוא היה לבוש ואז הוא נשכב עלי, כלומר, הוא לא שכב לגמרי, הפלג גוף העליון שלו לא היה מונח עלי וכשהוא נשכב אז הוא החזיק, הידיים שלו היו מונחות בבית השחי שלי... ואז הוא חדר אלי והוא הזיז את הידיים שלו והוא שם אותן מתחת לגוף שלי באזור של איבר המין ואז זה היה כמה זמן עד שהוא פתאום קם מהר, אני לא ראיתי מה היה כי הראש שלי והעיניים שלי היו כלפי המיטה, אבל הבנתי שכנראה קרתה פשלה... והוא התעצבן עלי... [ש: איזו פשלה?]... קשור אליו... הוא רצה שאני אנקה את זה... את מה שנשפך... אני לא יודעת בדיוק איפה, בחדר... הוא אמר, 'זה בגללך, את צריכה לנקות את זה'... אני לא זזתי, אני הייתי עדיין בהלם... הוא הלך לנקות את זה בסוף... הוא אמר, 'את רואה מה זה?... את עושה בעיות ואני מנקה'... את רואה איזה אבא טוב... הוא גם דיבר שהוא, כשהוא היה מעלי אז הוא אמר, הוא לא דיבר הרבה, הוא רק מלמל מעצמו משהו שזה היה נשמע כמו, הוא אמר את זה באנגלית... Here that's the way... זה היה בלילה של יום רביעי, אני חושבת, אני לא יודעת מתי בדיוק... אני לא זוכרת את התאריך, אני זוכרת שבזמנו ניסינו לעבור, כלומר, אני זוכרת שרשמנו אז את התאריך בחקירה, אני לא זוכרת עכשיו איזה תאריך זה היה... אני חושבת שזה היה ביום רביעי, אני לא בטוחה כי רוב הפעמים היו ביום רביעי... [תתרגמי לעברית את מה שהוא אמר]: הנה ככה זה... הוא אמר את זה בדיוק כשהוא נכנס... איבר המין שלו... אלי... [ש: באיזה חלק של הגוף שלך זה נכנס? העדה מתקשה לענות. כובשת את הפנים. ב.ב, אנחנו מצטערים ששואלים את השאלות בצורה כל כך מפורטת, אבל אין כל כך ברירה, את יכולה, בבקשה, לענות?]... אני יכולה לכתוב? ... אני יכולה להגיד באותיות?... פא, יוד, הא, טית, בית, עין, תף... [ש: מה הרגשת בפי הטבעת?]... לחץ וקצת כאב... כשהוא נשכב עלי אז זה היה בבית השחי וכשהוא נכנס אז זה עבר לשם... לאיבר המין... עם 2 הידיים... זה רק היה שמה, אולי קצת נגע, לחץ... כשהוא התכופף אז זה היה בבית השחי ואז הוא החדיר אותן כאילו מתחת... [ש: כמה זמן זה היה ככה שהוא היה עם האיבר מין בתוך פי הטבעת? ]... לא הרבה זמן, אני לא יודעת כמה זמן"[1431].
- בחקירה הנגדית עימתה הסנגורית את ב.ב עם העובדה שבתצהיר שצורף לתמיכה בבקשתה לצו הגנה היא לא תיארה את האונס בפי־הטבעת, שהוא האירוע החמור ביותר שבו מואשם הנאשם בעניינה. לטענת הסנגורית, הדבר מלמד שהאירוע לא קרה וש-ב.ב המציאה אותו רק באחת מהחקירות המאוחרות יותר במשטרה. עוד אמרה לה הסנגורית שלא ייתכן שלא סיפרה את האירוע הזה, שאמור היה לגרום לה לטראומה הכי קשה. על כך השיבה ב.ב: "הוא שאל אותי על שני מקרים אחרונים, מה חרט אצלי טראומה ומה לא שום בן אדם אחר לא יכול לקבוע, זה שאולי לא היה לי נעים כל כך לספר את זה נשמע לי יותר הגיוני מאשר שהמצאתי את זה, אף אחד לא ייקבע לי מה ישאיר אצלי טראומה מה לא ומה היה לי נעים לספר בהתחלה ומה לא וזהו"[1432]. עוד נשאלה ב.ב אם לא חשבה לצעוק לעזרה במהלך האירוע הזה, והיא השיבה שלא, שכן הייתה מאובנת[1433].
לבקשת הסנגורית, ב.ב חזרה על פרטי אירוע האונס בפי־הטבעת גם בחקירה הנגדית[1434]. היא חזרה על מה שהעידה בחקירה הראשית. היא הוסיפה שאינה זוכרת אם הנאשם הפשיט אותה, אך בסופו של דבר היא הייתה ללא בגדים. היא ציינה שבסוף האירוע, הנאשם "יצא כזה מהר, קפץ כזה ואז אני לא יודעת, אני לא בדיוק ראיתי מה היה שם אבל הבנתי שכנראה משהו, יצא על הרצפה... הוא אמר לי משהו כמו, אני לא זוכרת את המילים המדויקות, אני כן זוכרת את הרעיון, 'תראי, זה הכל קרה בגללך ואת צריכה לנקות את מה שנהיה פה'. זהו"[1435].
- אין מנוס מלציין שהחקירה הנגדית לגבי אירוע זה הייתה קשה במיוחד, ואמחיש: הסנגורית חזרה ושאלה את ב.ב פעם אחר פעם כיצד היא יודעת שהנאשם חדר אליה לפי־הטבעת, מה בדיוק הרגישה וכו'[1436]. לאחר מכן באו חילופי הדברים הבאים:
"עו"ד וייסבוך: ובחורה בת 18 פחות שבוע שבועיים נותנת לאבא שלה לחדור אליה בלי להתנגד?