ב.ב: בשבילך.
עו"ד וייסבוך: לבין חדירה לפי הטבעת, זה אומר שאין לך מושג על מה את מעידה.
כב' הש' ברק נבו : גברת וייסבוך,
עו"ד וייסבוך: את בובה שלימדו אותה, החברות שלך מירי, א.א אחותך"[1439].
- גם במשטרה[1440] ב.ב סיפרה על אירוע האונס בפי־הטבעת, בחקירתה השלישית, ביום 24.3.20. שם ציינה שאינה בטוחה אם כשהנאשם חדר לפי־הטבעת שלה הוא נכנס עד הסוף. הסנגורית שאלה כיצד ייתכן ש-ב.ב לא סיפרה על אירוע זה, שהיה החמור מכל, כבר בחקירה הראשונה, ואילו זה היה קורה באמת ולא בפנטזיה שלה, הייתה מיד מספרת על כך גם לעורך הדין שהכין את הבקשה לצו והגנה וגם לחוקרת, ו-ב.ב השיבה: "אז ממש לא. באמת לא היה לי נעים לדבר. מבחינתי הכל היה חמור ולא היה לי נעים לדבר יותר מדי ומה שלא הייתי צריכה, חייבת לומר, אז לא אמרתי וזהו"[1441]. ב.ב נזכרה בפרטים נוספים לגבי האירוע הזה וחזרה להשלים את חקירתה כעבור זמן מה, ב-20.4.20[1442].
- אירוע האונס בפי־הטבעת מתואר גם במסמך ת/9, ת/9א, שאליו התייחסתי זה מכבר[1443]. באותו מסמך מתוארים הדברים ברמיזה אך בפירוט ובמדויק, תוך התייחסות לכך ש-ב.ב שכבה על הבטן, פניה בכרית, והנאשם "שרוי" מעליה. נכתב שם שידיו של הנאשם נתחבות מתחתיה, מגששות ונוגעות. "מרגישה אותו נכנס לשם לא הרבה, מרגישה את העצם הזה שלא אמור להיות שם, זה לא נעים, זה מגעיל. במקביל הידיים שלו זזות איך שהוא מאפשר לו". לאחר מכן יש התייחסות לדברים שאמר לה הנאשם במהלך האירוע, לרבות האמירה "here, that's the way". ב.ב ציינה בעדותה שבנוסח שהדפיסה החוקרת נפלה טעות ונכתב "never" במקום "here"[1444], ואכן בכתב היד מופיעה המילה "here", כפי ש-ב.ב העידה.
- ההגנה בסיכומיה טענה לפערים בין האימרה של ב.ב במשטרה לעדותה בבית המשפט בכך שבמשטרה אמרה שהאירוע התרחש באחד מימי חמישי ואילו בבית המשפט אמרה שזה קרה ביום רביעי; בכך שלא ציינה במשטרה את הדברים שאמר לה הנאשם במהלך האירוע, כפי שהעידה בבית המשפט; ובכך שבבית המשפט לא ציינה שהנאשם לא חדר עד הסוף, כפי שהעידה במשטרה[1445]. עוד טענה שהיעדר תיאור של כאב חריף שחשה בשעת המעשה והעובדה שלא ציינה את האירוע הזה לא באוזני עורך הדין שהכין את הבקשה לצו הגנה ולא באוזני ש.ט מלמדים שהאירוע לא קרה, ומאחר שאין תיעוד חזותי של החקירות של ב.ב במשטרה, אין לשלול ש-ב.ב הודרכה לומר את הדברים על־ידי החוקרת מורן שאזו[1446]. עוד טענה שבמסמך ת/9[1447] תיאור מעשה הסדום שונה בתכלית ממה ש-ב.ב תיארה במשטרה ובבית המשפט ולפיכך לא ייתכן שהמסמך נכתב, כטענת ב.ב, לפני שמסרה אימרתה במשטרה[1448].
הכרעה באישום 20, אירוע האונס בפי־הטבעת
- ראשית, אני דוחה בתוקף את רמיזותיה של ההגנה כי החוקרת שאזו הדריכה את ב.ב לספר על האונס בפי־הטבעת. כפי שכבר ציינתי, התרשמתי ממקצועיותה ויושרה של שאזו, ואין ולו בדל ראיה לכך שהיא הדריכה את ב.ב לומר דברים שאינם אמת, כפי שגם דחיתי את הטענה לגבי א.א. מעבר לכך, ההגנה לא הצליחה להעלות כל רעיון מדוע יהיה לשאזו, שלא הכירה את הנאשם לפני החקירה בתיק דנן, אינטרס להפלילו.
בניגוד לטענת ההגנה, אני מוצאת שתיאוריה של ב.ב לגבי אירוע קשה זה היו עקיבים בכל הנוגע לליבת המעשים. אני מוצאת שגם במסמך ת/9, התיאור דומה מאוד למה שתיארה באימרתה במשטרה ובבית המשפט, גם אם הניסוח של החדירה עצמה מרומז יותר. האיפוק בתגובתה של ב.ב בשעת מעשה עולה בקנה אחד עם עדותה על כך שהייתה בהלם והייתה מאובנת, וגם עם התנהגות מוכרת של נפגעות תקיפה מינית מידי בן משפחה מבוגר, שאינן מרימות קול צעקה אף שהאירוע קורה בביתן, במחיצת בני משפחה אחרים. גם ההסבר של ב.ב כי לא סיפרה על האירוע לש.ט, ואף לא לעו"ד פרץ שערך את בקשת צו ההגנה, מאחר שהתביישה, מתקבלת על דעתי ועולה בקנה אחד עם התרשמותי ממנה, מביישנותה ומצניעותה. בסיכומו של דבר, אני נותנת אמון מלא בגרסתה.
- אציע, אפוא, לחבריי לקבוע שבאישום 20 הוכח שהנאשם נכנס לילה אחד בפברואר XX20 לחדרה של ב.ב, ששכבה על בטנה. הוא הפשיל את כותנתה, הוריד את החלק התחתון של בגדיו ונשכב מעליה. הוא הכניס ידיו מתחת לבתי השחי שלה וחדר עם איבר מינו לפי־הטבעת שלה. בעודו עושה כן לחש באוזנה "here, that's the way" או מילים דומות. לאחר שהיה בתוכה העביר ידיו אל קדמת גופה, לאזור איבר מינה. כעבור זמן מה הוא "קפץ החוצה" עם איבר מינו והגיע לפורקן על הרצפה. אז אמר לה שעליה לנקות את זרעו שהותז החוצה, אך מאחר שהיא לא הגיבה, הוא בעצמו ניקה את הנוזל ואמר לה שהיא עושה בעיות והוא מנקה, ושהוא אבא טוב, או דברים ברוח דומה.
לנוכח דברים אלה אציע לחבריי להרשיע את הנאשם בביצוע עבירת אינוס (לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק).