אישום 21 [המכונה "אירוע ההיצמדות"]
- ביום 4.3.20 בשעות הלילה, כשבוע לפני יום הולדתה ה-18 של ב.ב, עת ישנה ב.ב במיטתה בחדרה בבית במקום המגורים, נכנס הנאשם למיטתה כשהוא עירום. הנאשם הוריד את השמיכה מעל ב.ב, הפשיט אותה מבגדיה ושכב לצידה, כשהם שוכבים פנים מול פנים. בהמשך, הנאשם החזיק את ראשה של ב.ב בשתי ידיו כדי שתביט בפניו ולאחר שנוצר קשר עין, עזב את פניה. בשלב זה, החל הנאשם להתקרב עם גופו לגופה, כשהוא אוחז בידיו מעל מותניה ומצמיד אותה לגופו עד שבטנה הייתה צמודה לבטנו ואיבר מינו צמוד לרגליה באזור הירכיים. הנאשם אמר ל-ב.ב "אל תסתכלי אל תסתכלי זה לא צנוע". לאחר מספר דקות שבהן הצמיד הנאשם את איבר מינו לירכיה של ב.ב, הוא יצא מהחדר. במעשים האמורים לעיל ביצע הנאשם מעשים מגונים בבתו הקטינה תוך ניצול מצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית. לפיכך הוא מואשם בביצוע עבירה של מעשה מגונה בבן משפחה – עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(1) לחוק. למען הקיצור, לעיתים אכנה אירוע זה "אירוע ההיצמדות".
עדותה של ב.ב בנוגע לאירוע המתואר באישום 21
- כך העידה ב.ב לגבי אירוע ההיצמדות: "פעם אחת זה קרה בערך שבועיים לפני שיצאתי מהבית, לא, אני לא יודעת בדיוק, לפני אולי יותר מכמה שבועות לפני, ... זה היה בלילה ואני הייתי במיטה שלי, שכבתי על הצד, צד, כאילו, ימין, זאת אומרת שהגב שלי היה אל הקיר, ... ואז אני זוכרת שהוא בא והוריד מעלי את השמיכה והשתחל לתוך המיטה, הוא הוריד לי את הבגדים, אני זוכרת את זה מאוד במדויק... אני בדיוק באותו לילה אני בעיקרון אני לובשת כותונת והחלטתי ללבוש גם מכנסיים ואני זוכרת אותו מוריד את הכול, כל הבגדים ואז אני לא יודעת אם הוא התפשט לפני או אחרי, אני לא זוכרת מתי, אבל גם הוא היה בלי בגדים והוא לפני שהוא הפשיט אותי הוא תוך כדי שהוא הפשיט אותי, למען האמת, אז הוא הסתכל לי חזק בעיניים ואז הוא סובב את הראש שלי אליו ככה ששנינו היינו בקשר עין והוא לאט לאט הצמיד אותי אליו וככה היינו צמודים כמה דקות, אני לא יודעת כמה זמן, אני הרגשתי את הנשימות שלו ואז כל הזמן הזה הוא הסתכל לי בעיניים ואז בשלב כלשהו הוא קם והלך"[1449]. אחר־כך הוסיפה שגם הרגישה את הבטן שלו עולה ויורדת (עם נשימותיו) והרגישה את הבל פיו[1450]. בהמשך ציינה שמבחינתה, הקטע הכי מפחיד באירוע ההיצמדות היה השלב שבו הנאשם הוריד את בגדיה[1451].
- בחקירה הנגדית חזרה ב.ב על תיאור האירוע[1452]. היא ציינה שהוא התרחש שבועיים שלושה לפני יום הולדתה ה-18 והיה אירוע אחד לפני האחרון. היא חזרה שוב ושוב על כך שהנאשם הצמיד אותה אליו חזק. הסנגורית שאלה איך היא נתנה לנאשם להוריד לה את הבגדים, והיא השיבה: "טוב. זה בעצם טענה אלי פה?... לא היה כל כך שליטה על מה שהיה"[1453]. היא לא זכרה לומר אם ניסתה להתנגד. הסנגורית שאלה שוב ושוב כמה זמן ארך אירוע ההיצמדות ו-ב.ב ענתה שאינה יודעת לומר. בסופו של דבר השיבה: "אני לא יודעת להגיד כי בשבילי זה היה נצח אבל אני לא חושבת שזה היה הרבה זמן"[1454].
- בחקירתה במשטרה מיום 24.3.20[1455] סיפרה ב.ב על אירוע ההיצמדות, בצורה דומה מאוד לאופן שסיפרה בבית המשפט. בחקירה נוספת שנערכה ביום 1.4.20[1456] אמרה ב.ב שבאירוע דנן היא הייתה במחזור והנאשם ידע זאת. עובדה זו לא הוזכרה בחקירתה הראשונה ולא בעדותה בבית המשפט.
- ההגנה בסיכומיה טענה שהעובדה ש-ב.ב לא הזכירה בבית המשפט שהיא הייתה במחזור הוא פער מהותי מאימרתה במשטרה ויש בו כדי לפגוע במהימנותה[1457]. עוד טענה שאמירתה של ב.ב כי היא הזכירה את אירוע ההיצמדות בתצהיר התמיכה לבקשה לצו הגנה היא אמירה שיקרית, כי מי שחתמה על התצהיר הייתה ש.ט ולא ב.ב[1458]. כפי שכבר ציינתי בפסקה 341 לעיל, ההגנה הרבתה לעסוק בנושא התצהיר, מי חתם עליו ואי הדיוק בכתיבת שמה של ב.ב, אלא שאיני מוצאת שיש בדברים הללו כדי לפגוע באמינות מי מהעדים או באמינותה של ב.ב, ובוודאי שאין בכך כדי לתרום לגילוי האמת. לפיכך גם כאן לא אתייחס לטענות הללו. אציין רק, שהאירוע מושא אישום זה אכן מתואר בבקשה לצו הגנה[1459].
- מ.ק העידה בבית המשפט ש-ב.ב סיפרה לה על אירוע ההיצמדות ממש סמוך להתרחשותו (אם כי טענה ש-ב.ב אמרה לה שהוא התרחש ב-11.3.20, ולא ב-4.3.20): "הוא בא אליה למיטה... אבא שלה ואז היא תיארה לי את זה כאילו זה תמונה כאילו זה קורה עכשיו, הוא שוכב על הצד, היא שוכבת על הצד בלי בגדים, הוא מחזיק לה את הידיים, את הראש עם הידיים ויוצר איתה קשר עין, הוא מסתכל לתוך העיניים שלה, היא אמרה 'הייתי מחוסרת הכרה'... 'הרגשתי מחוסרת הכרה, אבל בכלל זאת אני הצלחתי להסתכל בעיניים שלו'... שניהם בלי בגדים, היא אמרה שהיא מרגישה את איבר המין שלו עליה, שאלתי אותה אם הוא חדר? אז היא אמרה שלא בגלל שהיא הייתה במחזור, היא מרגישה אותו והיא מרגישה את הנשימות שלו ואת השערות שלו... היא לא הצליחה להגיד את המילה 'שערות' והיא אייתה לי, אמרה לי את האותיות... היא אייתה. שאלתי אותה אם הוא חדר? אז היא אמרה שלא, שאלתי אותה אם פעם בעבר זה כן קרה שהוא חדר? אז היא אמרה שלא"[1460].
הכרעה באישום 21, אירוע ההיצמדות
- אני דוחה את טענות ההגנה לגבי חוסר העקיבות בתיאוריה של ב.ב בנוגע לאירוע זה. מלבד נושא המחזור, שאכן לא עלה בבית המשפט, כל שאר התיאורים היו דומים עד כדי זהות. יותר מכך: ב.ב תיארה את האירוע הזה כאירוע שהיה לה הכי קשה, יותר מאֵרוּעַ האונס בפי־הטבעת, וזאת למרות שלא היו בו מעשים כואבים או החדרת איברים לגופה. הסנגורית הטיחה בה שלא ייתכן שאירוע זה היה לה יותר קשה מהאונס בפי־הטבעת, והיא הסבירה את הדברים בכנות שהדהדה באוזניי (כפי שציינתי לעיל בפסקה 281 בהתייחס לדברים אלה), זמן רב לאחר תום עדותה: "שהוא נצמד אלי עם כל הגוף שלו,... והרגשתי אותו נושם והרגשתי אותו ביחד איתי וחוץ מזה כן, הוא גם הסתכל לי בעיניים. כן, זה היה אירוע שאני זוכרת אותו הכי קשה. נראה לך לא הגיוני? תסתדרי עם זה"[1461].
- אציע לחבריי לקבוע שבאירוע מושא אישום 21, הנאשם הגיע לחדרה של ב.ב בלילה. הוא נכנס למיטתה, הפשיט אותה כליל והיה עירום גם הוא. תוך כדי שהוא הפשיט אותה, הסתכל הנאשם ל-ב.ב בעיניים. הוא סובב את ראשה אליו כך שהם היו כל העת בקשר עין, והוא נצמד אליה עם כל גופו, כך שהיא חשה בנשימותיו.
אציע אפוא לחבריי להרשיע באירוע ההיצמדות את הנאשם בביצוע עבירה של מעשה מגונה בבן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(1) לחוק).