אישום 22 [המכונה "האירוע האחרון"]
- ביום 11.3.20 בשעות הלילה, יום לאחר יום הולדתה ה-18, התעוררה ב.ב משנתה בחדרה בבית במקום המגורים כשהנאשם עומד ליד מיטתה. בשל חששה מהנאשם, התפשטה ב.ב בשלב זה בעצמה, ובתגובה אמר לה הנאשם "מה את עושה, לא ביקשתי ממך לעשות זאת". ב.ב לא ענתה לנאשם. או אז הוא אמר לה הנאשם "טוב אני רואה שאת לא משאירה לי ברירה אחרת ואת רואה שאני לא רוצה לעשות את זה, את בחרת". ב.ב שכבה עירומה במיטתה והנאשם נשכב מעליה כשהוא עירום בפלג גופו התחתון והצמיד את איבר מינו לאיבר מינה, למשך מספר דקות עד שיצא מחדרה, ואמר לה "תזכרי שזו בחירה שלך". במעשים האמורים לעיל ביצע הנאשם מעשים מגונים בבתו תוך ניצול מצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית. לפיכך הוא הואשם בביצוע מעשה מגונה בבן משפחה – עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(4) לחוק. למען הקיצור, אכנה לעיתים אירוע זה "האירוע האחרון".
עדותה של ב.ב בנוגע לאירוע המתואר באישום 22
- ב.ב העידה שב-11.3.20, שבוע אחרי אירוע ההיצמדות, בלילה, היא התעוררה כי הרגישה שהנאשם עומד ליד הכרית שלה. לדבריה, הקטע הכי מפחיד באירוע ההיצמדות היה כשהנאשם הוריד לה את הבגדים. לכן כשהנאשם בא אליה באותו לילה היא החליטה שאם כבר זה הולך לקרות, שלפחות היא תהיה זו שתסיר את בגדיה ולא הוא. היא הורידה את הכותונת ואת בגדיה, והנאשם כעס וצעק עליה, משהו כמו: "זה את שמביאה אותי למצב כזה. אני לא ביקשתי ממך". ב.ב לא ענתה לו ואז הוא אמר לה: "טוב, אני רואה שאת לא משאירה לי ברירה אחרת". ואז הנאשם היה מעליה ונגע בה קצת. הוא לא ממש נשכב עליה אלא נתמך במיטה ונגע בה עם איבר המין שלו באזור איבר המין שלה. היא הייתה בלי כותונת אבל היא חושבת שעם תחתונים (את המילה "תחתונים" ב.ב לא אמרה אלא ביקשה רשות לאיית אותה), והיא חושבת שהנאשם היה לבוש חלקית – רק עם חלק עליון[1462]. הנאשם נגע ב-ב.ב עם האיבר שלו באיבר שלה, ואחר־כך אמר לה: "זה היה בחירה שלך" והיא לא ענתה לו.
- בחקירה הנגדית חזרה ב.ב על תיאור דומה, פעמיים[1463]. היא לא ידעה להסביר מדוע התעוררה כשהנאשם עמד ליד הכרית שלה ולא זכרה האם קמה ויצאה מהמיטה בשביל להתפשט. כשנשאלה מה לבשה מלבד כותונת שוב ביקשה רשות לאיית, ואייתה את המילה "תחתונים", והשיבה לסנגורית שאותם לא הסירה. היא אמרה שהנאשם נגע עם איבר המין שלו בשלה לרגע, ועזב, נגע ועזב. היא לא ראתה את איבר המין של הנאשם, אך הרגישה אותו. ב.ב העידה שהיא חושבת שהנאשם היה רכון מעליה, כלומר הוא היה מעליה אך לא שכב. הוא נגע בה רק עם האיבר שלו, איפה שהתחתונים שלה היו. הסנגורית טענה באוזניה שמה שהיא מתארת אינו אפשרי, מבחינת היכולת של הנאשם לגעת בה כך, ו-ב.ב השיבה: "עובדה שכן"[1464]. גם כשהסנגורית טענה באוזניה שהיא בכלל לא סיפרה באירוע ההיצמדות שהנאשם הפשיט אותה, ולכן לא יכול להיות שזה היה לה הקטע הכי קשה, ב.ב עמדה על דעתה (וצדקה. היא בפירוש סיפרה באירוע ההיצמדות שהנאשם הפשיט אותה). גם כשהסנגורית שאלה אותה האם היא הורידה את כותנתה בגל שחיכתה לנאשם, ב.ב שבה וסבירה שזה היה בגלל שזה הקטע שהיה לה הכי מפחיד באירוע ההיצמדות[1465].
- בחקירת המשטרה העידה ב.ב על האירוע האחרון ביום 24.3.20[1466], אחרי שבחקירה ביום 22.3.20 לא הסכימה לדבר על אירוע זה[1467]. התיאור היה זהה, מלבד שבמשטרה אמרה שהייתה ללא בגדים, בעוד שבבית המשפט ציינה שנשארה עם תחתונים.
- ההגנה בסיכומיה טענה שיש פערים משמעותיים בין גרסאותיה השונות של ב.ב לאירוע, לרבות מול מה שנכתב בבקשה לצו הגנה, ואין לתת אמון בדבריה. לטענת ההגנה, גם האירוע האחרון, שעליו סיפרה ב.ב למ.ק, הוא בגדר פנטזיה שלה.
הכרעה באישום 22, האירוע האחרון
- אני סבורה שמרבית התיאור של ב.ב לגבי האירוע האחרון דומה בכל מרכיבי הליבה של האירוע. ב.ב גם סיפרה על אירוע זה למ.ק שהעידה לגביו ש-ב.ב סיפרה לה שכשהיא התפשטה בעצמה, הנאשם אמר לה "את רואה, את רוצה את זה"[1468].
משכך, אציע לחבריי לקבוע שבאישום האחרון, שהתרחש יום לאחר שמלאו ל-ב.ב 18, הגיע הנאשם לחדרה של ב.ב בלילה. היא התעוררה וראתה אותו עומד ליד מיטתה. היא הורידה את כותנתה אך נשארה עם תחתוניה, והנאשם כעס וצעק עליה, משהו כמו: "זה את שמביאה אותי למצב כזה. אני לא ביקשתי ממך". ב.ב לא ענתה לו ואז הוא אמר לה: "טוב, אני רואה שאת לא משאירה לי ברירה אחרת". הנאשם רכן מעליה ונגע בה קצת. הוא נתמך במיטה ונגע בה עם איבר המין שלו באזור איבר המין שלה. הנאשם היה לבוש חלקית – רק עם חלק עליון. אחרי שנגע עם האיבר שלו באיבר שלה, אמר לה: "זה היה בחירה שלך".