לנוכח האמור אציע לחבריי להרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של מעשה מגונה בבן משפחה (עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(4) לחוק).
- את גרסאות המתלוננות – שטחתי, כמו גם את החיזוקים לעדויותיהן. בחלק מנושאי הלוואי התייחסתי לעדות הנאשם או בני המשפחה. בנוגע לאישומים עצמם לא היה טעם להביא את גרסת הנאשם, שכן הנאשם, החל מהמענה לכתב האישום ועד סיכומי ההגנה[1469], וכאמור בפתח הכרעת הדין, מכחיש מכול וכול ובאופן גורף את כל האישומים מראשיתם ועד סופם. חלק ניכר מעדותו לגבי האישומים הוקדש לטענות בדבר אי־היתכנות של ביצוע המעשים (למשל, אירוע הכורסה לא אפשרי, כי "זה סיפור הזוי כי עם כל הנוזלים שיוצאים מהגוף הכול מי ניקה את זה בבוקר"[1470], וכן היה "ונטה" מול הכורסה, שהתחבר לחדר ההורים, אז אפשר היה לשמוע[1471]. אירוע המזווה לא אפשרי כי המזווה היה קטן וצפוף ובקושי בן אדם אחד נכנס שם[1472], וכדומה). לפיכך אפנה עתה לניתוח עדות הנאשם, באופן כללי, ולאחר מכן אתייחס לעדותה של אם המתלוננות – האימא, ושל יתר בני המשפחה (ככל שלא הובאו כבר בהתייחס לנושא מסוים שכבר לובן).
- כפי שכתבתי כבר בפתח הכרעת הדין, בפסקה 8, אציע לחבריי לדחות לחלוטין את גרסת הנאשם שלפיה א.א ו-ב.ב מעלילות עליו עלילת שווא, ולהצטרף למסקנתי, לאחר שקילת כל הראיות בתיק, שלפיה הנאשם פגע מינית קשות בשתי בנותיו מאז היותן ילדות (א.א – מגיל 5, ב.ב מגיל 7 או 8) ועד הגיען לבגרות. התרשמתי מאדם מניפולטיבי, כוחני ומאיים, חסר רגישות, שהאמת אינה נר לרגליו, וזאת – בלשון המעטה. גם כשעמד על דוכן העדים כנאשם, דרש שהתובעת תפנה אליו בתואר ד"ר[1473], והרשה לעצמו לדבר אליה בחוצפה ואף בלגלוג[1474], עד שבית המשפט העיר לו על כך. בשלב מסוים העיר לתובעת, שהזיזה את גלימתה, שהיא "מורידה פה בגדים" ושבאוכלוסיה שלו זה לא מקובל. הדבר היה רחוק מן המציאות ונחזה כניסיון של הנאשם לעשות מניפולציה כלשהי, ובית המשפט העיר לו על דבריו[1475].
חלק מהראיות שהובילו אותי למסקנתי הנ"ל בנוגע לנאשם נשזרו בהכרעת הדין עד כה, וחלקן יפורט להלן. אומר כבר עתה שאין בכוונתי להתייחס כאן לכל הסתירות, התשובות המתחמקות או המתפתלות של הנאשם, שכן עדותו התפרשֹה על פני 10 ישיבות ולמעלה מ-1700 עמודי פרוטוקול, וקצרה היריעה מלהכיל את הכול.
- הנאשם, רופא, XX, נולד בארה"ב ועלה לישראל ב- XXעם אשתו, האימא, שעימה התחתן סמוך לפני כן. בהמשך, ב- XX, חזרו השניים, עם בתם הבכורה לארה"ב, שם המשיך לעבוד כרופא, ובשנת XX חזר ארצה עם אשתו וארבעת ילדיו שנולדו עד אותה שנה (ובהם – א.א). הוא למד רפואה בארה"ב וקיבל תעודת רופא ב-XX. לדבריו, החל בתהליך חזרה בתשובה ב-XX. לנאשם ולאימא 12 ילדים, שנולדו בין השנים XX עד XX, 8 בנות ו-4 בנים. ב-XX הקים מרפאה במקום מגורים קודם, בה עבד עד XX20. בהמשך ובמקביל הייתה לו מרפאה ביישוב במרכז, במקום המגורים הקודם. ב-XX נסגרו המרפאות והנאשם עבר לעבוד בקופת חולים מאוחדת, כרופא. בשנת XX20 עבר לעבוד בקופת חולים כללית בשלוש מרפאות, לרבות אחת שבה היה מוסמך לאבחן הפרעות קשב וריכוז. ציינתי במסגרת הפסקה על "טענות שלא דנתי בהן"[1476], שלא אדון בטענתה של א.א כי הנאשם עבר לקופ"ח כללית בעקבותיה. זאת, מאחר שמלבד סמיכות הזמנים במעבר, אין לי אלא חשדה של א.א שכך הדבר, ומנגד – את הכחשתו של הנאשם, שעליה חזר בסיכומיו[1477], שלפיה עבר לקופ"ח כללית בשל תנאי שכר משופרים.
הנאשם פירט באריכות בעדותו[1478] (ובסיכומי ההגנה) את הכשרותיו בתחומים שונים ואת עיסוקיו, ואין מחלוקת שהיה אדם מלומד, עסוק ופעיל מאוד.