שינוי הנרטיב בנוגע לתיאור המתלוננות
- הנאשם תיאר את בית משפחת פלוני כבית מלא שמחה וציין שהוא הרבה לשחק עם הילדים, השקיע בחינוכם, לרבות חינוך מוזיקלי, ועוד (עובדות שעליהן לא חולקות גם המתלוננות). הוא תיאר יחסים חמים מאוד עם אשתו האימא ובכלל במשפחה, ולדבריו לא ידע שהבנות פחדו ממנו. הייתה הירארכיה במשפחה, כלומר שההורים מחליטים, אבל היה שיח פתוח. במילותיו: "זאת אומרת היה גן עדן... מבחינת כל הילדים חוץ מה-2 האלה"[1479]. ואולם, בניגוד לדברים אלה, "ה-2 האלה" לא תוארו כבעייתיות בצורה יוצאת דופן בשום שלב עד שהעלו טענותיהן כלפי הנאשם. ההיפך הוא הנכון, כפי שכבר ציינתי לעיל: א.א ו-ב.ב נחשבו לילדות מוצלחות וחכמות במיוחד, וגם הן, בעדויותיהן, דיברו רבות בשבחי ההווי המשפחתי הכללי. לשאלת הסנגורית איך א.א הייתה בגיל 16.5 השיב הנאשם: "היא הייתה יותר מסורה מכל הבנות, אפילו קיבל איזה כבוד גדול גם המשפחה היא הייתה בחרו אותה להיות מדריכה של הכיתה של הבת שלה... שמחה, יצירתית, מלא רעיונות... כל מיני תוכניות לילדים, מציירת... היא למדה גיטרה ב-XX20 עשתה עם גב' שיעורי ציור"[1480]. ולגבי גיל 17: "אני אנחנו אני ואשתי ראינו אותה מתפקדת ברמה גבוהה בבית ספר וגם בבית חזרה שמחה, מטפלת בילדים... אז אני ואשתי לא רצה לשלוח אותה לטיפול כי אנחנו רואים תפקוד גבוהה והיא... בכל המסגרות, אחד, שנית, היא מאוד אמנותית, יצירתית, רגישה ראיתי כמה רגישה עם הסיפור של הז'קט אז בדרך כלל"[1481]. לגבי ב.ב העיד שכשהתפוצץ סיפור האִסלאם, הוא לא חשב שהיא בכלל קשורה לזה, כי בבית היא נראתה נורמלית, אהובה ואוהבת, משתוללת[1482]. עוד העיד לגבי אותה תקופה (XX20 עד XX20) "ב.ב פרחה השתפרה, היא ביקשה לצבוע, היא נכנסה בחדר של אפילו לפני זה ב-XX20 ביקשה לצבוע את החדר, היא נכנסה לחדר עם אחות 6, ביקשה לצבוע את החדר בוורוד, צבענו את החדר בוורוד, היא עשתה שיעורים בחליל צד, היא עשתה פסנתר, צילום, היא קיבלה שם טוב והיא הייתה שמח גם בבית ספר קיבלנו דיווחים שיש שיפור דרמטי, גם בבית היא הייתה יד ימינה של אשתי, דיברו כל השעות, כל מיני למעלה למעלה"[1483]. אלא שכאמור, בשלב מסוים, אחרי ש-א.א העלתה מקצת טענותיה שלפיהן הנאשם פגע בה מינית בילדותה, ונודע לנאשם שטענות אלה יצאו החוצה, הוא החל בתהליך דמוניזציה של א.א, ובהמשך השתנה גם הנרטיב שלו כלפי ב.ב, כפי שראינו וכפי שיפורט גם כאן.
הכוחניות והמניפולטיביות של הנאשם
- הכוחניות והמניפולטיביות של הנאשם ביצבצה רבות במהלך עדותו בבית המשפט. העובדה שהוא שימש הרופא של ילדיו, לרבות המתלוננות, ושהן ידעו שיש לו גישה לכל המידע הרפואי שלהן, והקפיד להיות זה שבחר עבור א.א את המטפלות (והמטפל) שאליהן הלכה, הבטיחה את שליטתו בכל המידע שעשוי (או עלול) להתגלות על אודות הפגיעות שפגע בה. כך ציין, שכאשר היה ברור בגיל 17 ש-א.א מוצפת מבחינה רגשית וזקוקה לטיפול, "ראינו שאם אנחנו לא, היא תפנה את עצמה עוד הפעם אז חשבתי 'בסדר, אז אני אחפש לה מישהו לטפל בה'... היא מרגיש את הצורך, למרות שקשה לנו כלכלית, אז פחדתי שהיא תגיע לאיזה מטפלת שמי יודע מה?"[1484]. הניסיון שלו למנוע מ-א.א ללכת לטיפול אפקטיבי עולה בבירור מהשיחה המוקלטת במכונית, כשהנאשם והאימא היו בדרך לבית החולים, שבה ניסה הנאשם להניא את א.א מהמשך הטיפול אצל מרסי בטענה שזה יפגע לה בחיי הנישואין[1485] (עמדה מוזרה, יש לומר, כשהיא באה ממי שעסק בעצמו, על־פי עדותו, וביחד עם האימא אשתו, במתן טיפול נפשי לאנשים). דוגמה בולטת נוספת להפעלת השליטה הייתה קטיעת הטיפול אצל פרן אקרמן, עניין שהתייחסתי אליו כבר בהרחבה, ואחזור רק על ההסבר האחרון (וכנראה האמיתי) שנתן הנאשם להפסקת הטיפול: "אשתי תהיה לבד עם בעלה, עם פרן אקרמן, יהיה א.א לשכנע אשתי שבאמת זה קרה... וזה אין תועלת כי כבר עברנו את זה ב-XX20"[1486]. הדברים פורטו באריכות בדברים שכתבתי עד כה, ואין צורך לחזור עליהם.
גם בפגישה שיזם הנאשם בבית הספר של ב.ב בשנת XX20 ניתן לראות את כוחניותו, וש.ט העידה, כפי שכבר פירטתי, שרבות הזהירו אותה לבל "תתעסק" עם הנאשם, שהוא אדם חזק ומסוכן. התנהלותו לאורך הפגישה, שאותה פירטתי לעיל, ממחישה היטב את התנהגותו הכוחנית.
- המאשימה בסיכומיה[1487] נתנה דוגמאות נוספות להתנהלותו הכוחנית והמניפולטיבית של הנאשם, למשל "אסטרטגיית ההשתקה" שאותה נקט, כשהשריש במשפחה את הטיעון על זיכרונות השווא של א.א ואת היותה מעורערת נפשית; מתן תרופות הרגעה למתלוננות בגיל צעיר, ללא כל הסבר מניח את הדעת; הבהרה לבנותיו שאם הן תתלוננה על מעשיו, הן תנותקנה מהמשפחה (דבר שהודגם גם במעשים, כפי שהנאשם עצמו העיד, שהזהיר את בתו אחות 1 וגם ילדים "אחרים", שלא ידע בדיוק למנותם, מפני שיחת טלפון של א.א, שהיא לא תספר להם כל מיני דברים[1488]), ועוד. לכל אלה התייחסתי כבר במהלך הכרעת הדין, ואני מסכימה עם טענת התביעה שאלה דוגמאות נוספות לתופעת השליטה והמניפולציה שאיפיינה את התנהלות הנאשם.
- דוגמה נוספת להתנהלות הכוחנית של הנאשם מול המתלוננות ניתן לראות בעדות הנאשם כאשר נשאל מדוע לדעתו ב.ב לא סיפרה להם על מה שחקרה אותה השוטרת מיארה שהגיעה לבית הספר לתשאל אותה. הוא השיב ש-ב.ב רצתה להסתיר את סיפור האִסלאם ואת קשריה עם ש.ט. התובעת הקשתה ואמרה לו שלאחותה, אחות 3, ב.ב כן סיפרה מה נשאלה, ומדוע לדעתו גם אחות 3 לא גילתה להם ש-ב.ב נשאלה על פגיעה מינית, והנאשם השיב שאינו יודע, אך חזר ל-ב.ב, ומתשובתו ניתן ללמוד על השיח שהוא קיים עם ב.ב אחרי שנודע לו על התשאול של מיארה: "אני לא יודע למה היא לא סיפרה, אבל אני יודע שבסוף היא שיקרה לנו ששאלנו אותה נקודתית... שאמרנו 'שדיברת עם אנשים, היה איזה שיחות בינך למורות?' וכולי והיא אמרה 'לא' ועל המשטרה ידענו. 'דיברתי עם המשטרה?' והיא אומרת, 'כן, שאלו אותי שאלות, אבל אני הכחשתי, לא היה כלום ואתם מכירים אותי, אני לא זה שמדבר'"[1489].
- אין תמה, אפוא, שהמתלוננות ידעו היטב שהציווי שאל להן לדבר, הוא ציווי חזק, והמפר אותו – יבולע לו. זה המקום להזכיר קטע מעדותה של א.א בבית המשפט, לאחר שסיפרה מה עולל לה הנאשם באירוע האחרון, ואז אמרה: "הוא אמר שאני לא אספר לאף אחד מה הוא עשה לי ושאם אני אספר אז יקרה לי משהו רע. אז אני מבקשת סליחה daddy שאני סיפרתי את הכל. אפילו שאמרת לי לא לספר. בבקשה, אני ממש מתחננת שלא תעשה לי שום דבר. אני בכלל לא צריכה לבקש ממנו סליחה. אוף. הוא צריך לבקש ממני סליחה, לא אני. הוא הרס לי את החיים"[1490]. היו דוגמאות רבות נוספות למורא שהטיל הנאשם על המתלוננות, כפי שעלה מעדויותיהן, באמירות לגבי כך שהן מפירות את אמונו בעצם כך שהן מספרות מה עולל להן, באמירות של א.א שסיפרה מספיק, שגם כך חטאה כלפיו[1491], ואפילו בבקשה שלה שלא יעשה כלום לאחות 3 בגלל משהו ש-א.א סיפרה לגביה[1492]. עוד בלטה אמירת של א.א כשנתבקשה לפרט דבר־מה וסירבה בשל איסורו של הנאשם לספר: "אני מחויבת אליו יותר ממה שאני מחויבת אליכם"[1493]. ואילו ב.ב, כשהעידה על הביקור אצל הנוירולוג שאליו לקח אותה הנאשם, סיפרה שאמרה לנוירולוג שהכול בסדר בבית, כי הנאשם הסתכל עליה והיא פחדה לומר אחרת[1494].
- אזכיר, שהתייחסתי לכך שהנאשם תואר על־ידי המתלוננות כאליל, כבעל כוחות מיסטיים וככול יכול, ואין צורך לחזור על הדברים. על כוחו של "משטר אימה" שמטיל פוגע על קורבנותיו אין צורך להרחיב, ודי אם אפנה לדברי בית המשפט העליון בנושא זה[1495].
- הנאשם הפתיע כאשר לפתע, במועד השביעי שבו העיד בבית המשפט, נשלפו ארבעה דפים[1496] ובהם תרשומת מודפסת שהכין לעצמו הנאשם. לדבריו, ת/42 הוכן כבר ב-XX20, בערך ב-XX, לאחר השיחה בעניין ב.ב בבית הספר שלה, או לאחר השיחה עם הרב א.ו[1497]. לאחר מכן אמר שאולי כתב את זה "בחודש שביעי" XX20. הדפים כתובים באנגלית ומגוללים את אירועי XX20, בהתאם לגרסת הנאשם (שהושמעה בבית המשפט). בהמשך אמר הנאשם שזה ראיות בשבילו, ושהוא לא הסכים להגיש את זה, אבל הוא מבין שאין לו ברירה[1498]. המסמך פותח בתיאור הרקע של א.א, בהתייחס ל"סימני דרך" שהתברר מעדות הנאשם שהוא ראה בהם נקודות בעייתיות (ועליהן העיד בבית המשפט), כלומר מעין טראומות שכביכול א.א עברה בילדותה (א.א התגוררה בגיל שנה וחצי אצל סבתהּ, אחרי שעלו ארצה; סרטים שאולי ראתה כשהם גרו בניו יורק והיא שיחקה בבית של חברה [נזכיר ש-א.א הייתה אז כבת שנה]; א.א הקיאה לילה אחד, דפקה על דלת הוריה והם לא שמעו אותה; בנות בבית הספר משכו לה בחזיה; א.א ניסתה לעשות טיפולי תרפיה על בנות בכיתה, שמורה הפנתה אליה; פוביה לעכבישים ולתרפיה). לאחר מכן המסמך מפרט את "העבר וההווה של ב.ב", אחר־כך נקודות מהמפגש בבית הספר של ב.ב, אחר־כך חזרה לסיפור האִסלאם, ולאחר מכן השתלשלות העניינים מסיפור האִסלאם ועד הפגישה בבית הספר, כולל השיחות עם אחות 2 (שאותן כינה הנאשם "ראיון", הן במסמך – "Interview", הן בעדותו[1499]), עם אח 1 וכו'. לקראת סוף המסמך כתוב: "Not to testify A.A to police. A.A listened" (שינוי הפונט – במסמך המקורי. במקור מופיע כמובן שמה של א.א באנגלית, ולא A.A).
חשוב לציין שגם הסנגורית הופתעה מגילוי התרשומת, שאותה לא ראתה קודם ואף לא ידעה על קיומה.