ש : מה שאת אומרת פה בבית משפט הוא לא נכון, אימא שלך היא אישה מאד חכמה ואינטליגנטית.
ת : היא מאד חלשה.
ש : מאד חזקה, אימא שלך חלשה? אימא שלך גידלה 12 ילדים, עשתה מספר תארים בחייה בארצות הברית ובארץ, עוזרת למאות ילדים בסיכון.
ת : כן.
ש : כן, זה מה שהיא עושה בעבודתה בקליניקה שלה, אז את באה פה על דוכן העדים ואומרת שאימא שלך שהילדים שלה היו החיים שלה וגם היום היא אישה חלשה שהייתה נותנת לאבא שלך לאנוס אותך לעשות לך מעשה סדום ולא הייתה עושה לו כלום?
ת : זה מה שהיא עשתה למעשה.
ש : את לא אמרת לה כלום.
ת : היא הייתה אמורה לדעת
ש : איך היא אמורה לדעת אם לא אומרים לה?
ת : אחרי ש-א.א אמרה לה, א.א אמרה לי שהיא דיברה אתה לפני שהיא התחתנה והיא אמרה לה שיש ילדים בבית והיא סיפרה לה את מה שהיה לה, אני לא יודעת מה היא סיפרה לה, אני יודעת שהיא סיפרה לה דברים ומה שיצא בשיחה שאימא שלי לא האמינה לה
ש : א.א היא חולת נפש מטופלת פסיכיאטרית.
ת : היא לא חולת נפש"[1604].
- ב.ב נשאלה מדוע האימא לא ליוותה אותה לבית המשפט ואמרה: "אני לא הייתי רוצה שהיא תהיה פה, היא לא הייתה שם בשבילי בשביל לעזור לי, היא לא הייתה שם בשבילי בשביל להגן עלי, היא לא הייתה שם בשבילי בשביל להאמין לי, בשביל לחשוב שקורה לי משהו והיא יכלה לדעת שקורה לי משהו, לא חושבת שזה המקום שלה להיות פה עכשיו. ... אני לא יודעת אם היא מאמינה לי היום, אני כשאנחנו היה את הדיון שבו הוצאתי את הצו הגנה, אז אני פגשתי אותה בחוץ ושאלתי אותה אם היא קראה את הכתב אישום? לא יודעת אם זה הכתב אישום, מה שכתבו שמה ששלחו בצו הגנה עם מעטפה, שאלתי אותה והיא אמרה שהיא קראה, שאלתי אותה, 'את מאמינה לי?', אז היא אמרה לי, 'אני מאמינה שזה מה שאת חושבת' וזה היה כאילו... אני יכולה לפרש, אני פרשתי את זה בצורה של כאילו היא לא מאמינה לי... זה מה שאני מרגישה שהיא לא מאמינה ויותר מזה היא גם כועסת עלי"[1605].
אציין לסיום, כי החקירה הנגדית הקשה שפורטה לעיל, חשפה "עד העצם" את חוסר המוגנות שחשה ב.ב מול פגיעת הנאשם: אם חלשה, שלמעשה, במחדל שלה, לא מנעה מהנאשם לבצע בה פגיעות מיניות קשות. אין לתמוה, אפוא, על כך שמיד כשבגרה ב.ב, היא עזבה את הבית שבו נפגעה. תחושה קשה זו של ב.ב, שבאה לידי ביטוי בעזיבת הבית בגיל כה צעיר, ולמרות החיבור העז שלה למשפחה, מהווה תמיכה מוצקה לכך שהיא אכן נפגעה על ידי אביה.