עדויות האחיות והאחים לבית פלוני
- חלק מאחיותיהן ואחיהן של א.א ו-ב.ב הובאו לעדות מטעם ההגנה, ואלה הם: אחות 1 (ילידת XX); אחות 2 (ילידת XX); אח 1 (יליד XX); אח 2 (יליד XX); אח 3 (יליד XX) ואחות 4 (ילידת XX). האחים שלא הובאו לעדות היו שלושת הצעירים מ-ב.ב, ובאופן מפתיע (כפי שכבר ציינתי בפסקה 168) אחות 3, האחות הקרובה יותר הן בגיל והן בַּקשר ל-א.א, שכדברי ההגנה, "בחרה שלא להעיד להגנה"[1615]. ניתן היה להבחין בהבדלים בולטים בין האחים. לחלקם היה המעמד קשה, אולי אף מאוד, אצל חלקם לא ניכר קושי, אם היה כזה; חלקם העידו בצורה אובייקטיבית, תוך אמירת דברים חיוביים ושליליים לגבי כל אחד מבני המשפחה שעליהם נשאלו, וחלקם דיברו ב"שחור-לבן". הדברים הרלוונטיים יפורטו מיד.
- עד הגנה נוסף מהמשפחה שהובא היה גיס 1, בעלה של אחות 2, ולעדות שניהם התייחסתי בהרחבה בפסקאות 229 עד 231 ו-241 לעיל. מאחר שעדותו של גיס 1 הייתה רלוונטית רק לאותם נושאים שכבר נדונו, לא אחזור עליה. לאחות 2 יש מעט נגיעות נוספות, כפי שאפרט מיד. עדת הגנה נוספת שהובאה מהמשפחה היא הדודה, אחותה של האימא. כפי שציינתי בפסקה 273 לעיל, המתייחסת לטענות שלא דנתי בהן, אחד הנושאים שעלו במשפט היה סיפור שסיפרה א.א על כך שהוטרדה, לכאורה, על־ידי אותה דודה, שכאשר הייתה כבת 18 ו-א.א הייתה בגן או בכיתה א', גיל 7-6 לערך, נגעה ל-א.א באזור החזה והרימה חולצתה. א.א סיפרה על כך להוריה בגיל מבוגר יותר והעידה שהיא והדודה גם שוחחו על כך כשהן בגרו, והדודה התנצלה ואמרה שלא הבינה מה זה עושה ל-א.א. האימא העידה שאכן א.א סיפרה לה על כך, אך היא עצמה סברה שמדובר מן הסתם במגע שנעשה בשוגג ומאחר ש-א.א והדודה ממילא לא נפגשות, אין צורך לעשות דבר בעניין. ההגנה התייחסה ממושכות לסיפור, שכן היא סבורה שהוא מלמד על חוסר אמינותה של א.א ועל כך שהיא ממציאה סיפורי פגיעה מינית. התביעה סבורה שגרסתה של א.א אמינה, והחוויה נקלטה אצלה בראייתה של ילדה צעירה שנפגעה מינית על־ידי אביה כבר באותם גילים. בחרתי שלא להעמיק בסיפור, שאותו הכחישה הדודה, מאחר שאף אני סבורה, כמו האימא, אימה של א.א, שכנראה היה מגע בשוגג, ועל כן הדודה אולי לא זוכרת אותו, וכמו התביעה אני סבורה שהאירוע קיבל פירוש חמור לנוכח הפגיעה ש-א.א עברה מידי הנאשם כבר אז. לפיכך לא אתעמק בעדותה של הדודה.
- אחות 2, השנייה בסדר הילודה במשפחה, היא רו"ח במקצועה והייתה עדת ההגנה הראשונה אחרי עדות הנאשם. היא התייחסה בעדותה למספר נושאים מעבר למה שכבר פירטתי (מעורבותה החל משנת XX20 הן בנוגע ל-ב.ב, הן בנוגע ל-א.א). היא העידה על כך שבית המשפחה היה שמח ופתוח. היו ויכוחים על רקע השקפה דתית בין הנאשם לחלק מהילדים, בגלל הפער בין המסגרות שבהן למדו הילדים ובין האופן שבו נהגו בבית, אבל הנאשם כיבד את רצונה להתחתן עם אברך אף שהוא חשב שיש להנשא לגבר עובד. אחות 2 נשארה לפעמים ביחידות עם הנאשם, אף פעם לא היה שום דבר לא צנוע והיא מעולם לא נפגעה. הנאשם היה רופא טוב, אנשים אהבו לבוא אליו, היו לו אבחנות מדויקות והיה לה נוח מאוד שהוא גם הרופא שלה.
כשעברה הסנגורית לשאול את אחות 2 על א.א, לאחר שסיימה את "החלק הכללי", אמר לפתע הנאשם ממקום מושבו שאחות 2 רוצה לשבת. הסנגורית השיבה לו שאם היא תרצה לשבת, היא תגיד (ואנחנו כבר בתחילת עדותה הצענו לה לשבת והיא אמרה שאין צורך). בשלב זה הערנו לנאשם שאסור לו לדבר כאשר אחות 2 באמצע עדות, ו"במצב כל כך רגיש וכל כך קשה, וגם ככה מן הסתם כל המעמד הזה מאוד קשה לה, try to minimize your נוכחות"[1616].