אחות 2 לא ראתה בשנות התיכון ש-א.א שידרה מצוקה והניחה שהיא הולכת לטיפול רגשי בשל הפוביה שלה מהקאות, שאותה הכירה. כשאחות 2 למדה בבית היא ישבה במבואה, לא ראתה משהו חריג. כשאחות 2 הייתה לקראת חתונה הקשר בין האחיות קצת התרופף, מטבע הדברים. בהמשך דיברה על כל הנושאים שכבר סקרתי, כאמור לעיל.
אחות 2 העידה שהאימא היא אימא טובה, אישה חכמה, שעבדה מאוד קשה בשביל הילדים ועצרה את הקריירה בשבילם. הקשר בינה ובין הנאשם היה חם מאוד, אפילו רומנטי והם החצינו את אהבתם, דבר שאינו מקובל במגזר החרדי. הנאשם תמיד פינק את האימא ודאג לה. היא לא הסכימה עם טענת המתלוננות שהאימא חלשה וציינה שכשנודע סיפור ב.ב בתחילה, היא חשבה שצריך לערב את האימא ואחות 3 התנגדה. לדברי אחות 2, אחות 3 חשבה שהאימא תתמוטט מזה, ואילו אחות 2 חשבה שהיא תעמוד בזה.
בהמשך עדותה, כשדיברה על היעלמות החמימות שהייתה במשפחה, היא בכתה. הנאשם הגיב לכך בצחוק, ונאלצנו שוב להעיר לו שלא "ייכנס עכשיו עם המבטים" ויאפשר לאחות 2 להעיד בחופשיות. היא מצידה השיבה שלא ראתה דבר[1617]. היא המשיכה והעידה, תוך בכי, על הקושי במשפחה בשל "תהליך של פירוק".
אחות 2 התקשתה להסביר מדוע לדעתה ימציאו המתלוננות סיפור כזה על אביהן, הציעה ש-א.א רצתה לנקום בנאשם על היחסים הטעונים ביניהם, ובעיקר חזרה על כל מיני דברים ששמעה מאחרים על כביכול ההיזכרות המאוחרת, המצאת סיפור תפירת הבתולין וכו'. כך גם לגבי ב.ב, שלדבריה הושפעה מ-א.א ומש.ט ואימצה לעצמה סיפור כזה.
- עדותו של אח 1 פורטה אף היא בהרחבה בחלק הראשון של הכרעת הדין, המתייחסת ל-א.א, ולא אחזור על דברים שכבר נכתבו. אח 1 העיד אף הוא על האווירה הטובה בבית, ציין שהאימא היא אימא טובה וחמה והתייחס אף הוא לפער התרבותי בין ההורים האמריקאים לילדים, שהיו ישראלים. הוא לא זכר כל ויכוחים חריגים בין הנאשם ו-א.א. היו לפעמים ויכוחים סביב שולחן השבת, אך בגבול הסביר, לא בהרמת קול. הוא ציין שכשהוא היה כבן 16, היו ל-א.א מצבי רוח משתנים. לעיתים היא לא ירדה לשולחן השבת. בדרך כלל היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב. הייתה מסתגרת בחדרה, במרפסת, מנגנת, מציירת. היה בית מכיל, היו חיבוקים, בגדול – אבא עבד ואימא הייתה בבית.
אח 1 העיד שעם א.א היה קשר מצוין, הם היו החברים הכי טובים מקטנות, וגם הוא הזכיר את החבורה שלהם, שקראו לה בראשי התיבות של שלושתם. הם שמרו על קשר חם כל השנים. הוא לא זכר משהו מיוחד ביחסים בין א.א והנאשם. היו קיטורים של כל האחים על ההורים, כמו שיש בכל בית. לאחר כל השתלשלות העניינים שבאה בהמשך, שאותה כבר פירטתי, אח 1 אמר שהוא בטוח שעברו על א.א דברים, אך אינו יודע מה. הוא ציין שהוא מצטער מאוד על התרופפות הקשרים עם שתי המתלוננות.
- אח 3 הוא השביעי בסדר הילודה. גם הוא העיד על הבית השמח והנעים שהיה למשפחת פלוני. התייחסתי לאח 3 לעיל בנוגע לכך שסמוך לאחר שצו ההרחקה נגד הנאשם ניתן, שוחחה ב.ב עימו והוא אמר לה דברים שנחוו על־ידה כאיום וכמסר מאביה, ולפיכך פנתה להגיש תלונה במשטרה על האיום. ניכר היה מעדותו שיש בלבו עליה, ועדותו הייתה לדעתי מגמתית וחד צדדית. הוא הכחיש שאיים על ב.ב, אך בחקירה הנגדית, כשנשאל אם אמר לה, כטענתה, "חבל, החיים יפים וחבל שאת הורסת אותם ככה", אישר שאמר זאת, בגלל שהיא עזבה את הבית, ויש אנשים שאחרי זה נעלמים. לדבריו, השיחה הייתה ידידותית והדברים נאמרו בנעימים. הוא טען שאינו זוכר בדיוק מה נאמר בשיחה, אך לגבי חלק מהדברים שנשאל – הכחיש שנאמרו. הוא נשאל האם אמר ל-ב.ב: "'האמת עוד תצא לאור, את תתחרטי על זה'?" והשיב: "גם אם זה נאמר, זה לא נאמר בלשון הזאת ולא נאמר בצורה איומית, זה נאמר בתור רציתי לשכנע אותה שלא, כאילו לא הבנתי מה היא, מה היא עושה בזמן הזה". הוא לא זכר גם האם ייתכן שאמר ל-ב.ב שחבל עליה, שבמקום שהיא תלך ללמוד איפה שהיא רוצה היא תגמור בבית חולים לחולי נפש. אח 3 טען שלא ידע מדוע עזבה את הבית, אך בסוף אישר שאמר ל-ב.ב: "'הוא לא בריא, תצטרכי לבוא לקבר שלו לבקש סליחה'", וכשנשאל אם לא ידע למה היא עזבה את הבית מדוע אמר כך, השיב שהוא לא ידע למה, אבל בסוף הבין בגלל מי, ובקשת הסליחה היא בגלל סיפור האִסלאם, שהנאשם סיפר לו בסוד ש-ב.ב עומדת מאחוריו.
לגבי א.א העיד שהם היו ביחסים מצוינים, הייתה ביניהם עזרה הדדית, "הישיבה שלי הייתה ממש קרוב אליה, אז היא הייתה צריכה מפזר חימום, היה לה ילד קטן שלה עשה אמבטיה אז הלכתי קניתי לה, אפילו עד עכשיו היא לא שילמה לי על זה". לגבי ב.ב העיד שהיו יחסים "נחמדים", לא מאוד עמוקים. היא הייתה ילדה עליזה ושמחה, אבל קצת קמצנית, על הכסף של הנאשם (אם בילדותם הלכו לגן חיות והכניסה עלתה 60 ₪, אז היא אמרה שהיא לא באה כי זה יקר). זה היה "מאוד בהגזמה". היא הייתה בקשר מצוין עם הנאשם.