ת: נכון, אני לא זוכרת להגיד, אני מניחה שאם כתבתי את זה ככה זה מה שאמרו לי, אבל אני לא זוכרת להגיד"[1618].
ההגנה בסיכומיה טענה שהעובדה ש-ב.ב לא הזהירה את אחות 4 מפני הנאשם, חרף הקרבה הגדולה ביניהן, מלמדת שהסיפור שלה אינו אמת ולא היה ממה להזהיר. דומני כי בשלב זה של הכרעת הדין, לנוכח כל הראיות שבהן דנתי, אין עוד צורך להסביר מדוע איני מסכימה לטענה זו.
- אחות 1 היא הבת הבכורה של הנאשם והאימא. ילידת XX, אדריכלית, אם ל-X. היא זו שעשתה את כל שרטוטי הבית שההגנה הגישה כדי למקם את כל החדרים בבית ומי ישן היכן, מתי. היא העידה על כך שהנאשם הוא אדם נפלא ואבא נפלא, אך ל-א.א היו הרבה ויכוחים איתו והיה הרבה כעס – בעיקר של א.א עליו. עוד העידה ש-א.א היא מניפולטיבית ויודעת לסדר דברים לטובתה ולהציג את עצמה איך שהיא רוצה ושירחמו עליה, ואף הכתירה אותה כ"משוגעת". לגבי ב.ב אמרה שהיא תמיד הייתה מוזרה.
אין בכוונתי להאריך בהתייחסות לעדותה של אחות 1, מאחר שהרצון שלה להגן על הנאשם היה כל כך בולט, שהיא גם שינתה גרסה בנקודות חשובות כדי להתאים לעמדות ההגנה, גם דיקלמה משפטים זהים לאלה של הוריה, וגם הכפישה את א.א ו-ב.ב באופן שמקשה על קבלת דבריה כאובייקטיבים או כמשקפים אמת. אסתפק במספר דוגמאות הממחישות את מסקנתי.
נקודה מרכזית במשפט הייתה השאלה מתי החלה א.א לחשוף את דבר הפגיעה בה בצורה מפורשת. כזכור, "אירוע גיל 5" סופר לאימא במאי XX20. אחות 1 העידה במשטרה[1619] כי כש-א.א הייתה בת 20 (קרי: בשנת XX20) היא סיפרה לה שהיא נזכרה שהנאשם עשה לה דברים בערך בגיל 4. אחות 1 ניסתה לשאול הרבה שאלות, א.א אמרה שהיא לא רוצה להיכנס לזה, שזה עושה לה רגשות חזקים מאוד, ואחות 1 העידה שהיא גם שילמה עבור א.א לפסיכולוגית. ואכן, הצ'קים של אחות 1 למרסי הם מאוגוסט וספטמבר XX20[1620], כלומר שנה ומחצה לפני ש-א.א חשפה את אירוע גיל 5 בפני האימא. עובדה זו, העולה ממסמכים שאין עליהם חולק, ושאחות 1 העידה לגביהם שהם קשורים לכך ש-א.א סיפרה לה שהנאשם פגע בה בסביבות גיל 4, פוגעת קשות בטענת ההגנה בעניין מועד הגילוי המפורש. בבית המשפט שינתה עדותה וטענה ש-א.א סיפרה לה זאת לפני אירוסיה, באזור פסח XX20[1621], מועד התואם למועד שבו א.א סיפרה זאת לאימא, ואחות 1 אף העידה ש-א.א אמרה לה שהיא סיפרה זאת לאימא, אלא שהצ'קים למרסי מעידים אחרת, ועליהם אין חולק. בחקירתה הנגדית אחות 1 טענה שבאותו שלב היא עוד לא שמעה מ-א.א על הפגיעה, אך זה סותר את ההסבר שנתנה במשטרה וגם לא עולה בקנה אחד עם ההיגיון שהרי אותה מצוקה של א.א שאחות 1 ראתה כשהיא סיפרה לה על הפגיעה הראשונה היא שהובילה אותה לשלם לטיפול הפסיכולוגי באוגוסט וספטמבר XX20.