- בהתייחס למועד שבו החל הנאשם לפגוע ב-א.א, לאורך כל הדרך, באוזני כל מי שהיא סיפרה לה או לו שנפגעה מינית, היא דיברה על פגיעה מידי אביה שהחלה בגיל חמש (בעלה של א.א [הבעל]; אימהּ; המטפלת מורן מאלי; המטפלת מרסי יבלינוביץ'; חברתה של א.א – ש.ש; חברתה של א.א – ח.ק (סביב גיל 5-4); ואפילו כשהתעמתה עם הנאשם עצמו, א.א דיברה על הפגיעה בגיל חמש). אילנה קוזיק זכרה ש-א.א שאלה אותה לגבי ניגוב בשירותים על־ידי האב בגיל שלוש[119], אך כאשר היא העידה על ניתוקים של א.א, היא ציינה שהיא שאלה את א.א בת כמה היא ו-א.א השיבה שהיא בת חמש או שבע. כשנשאלה באותם מקרים היכן היא נמצאת, השיבה "במקום המגורים", המקום שבו התגוררה בילדותה[120].
בהתייחס לתוכן הפגיעה, היא לא סיפרה לאיש את מלוא הסיפור, אך היו מאפיינים מסוימים שסופרו, כפי שנפרט מיד.
- האימא, אימה של א.א, סיפרה בעדותה הראשית שבחודש מאי XX20, כשהייתה בהיריון עם אחות 6, היא הייתה בסלון עם א.א. השיחה החלה בכך ש-א.א סיפרה על חברה שנפגעה מינית, שסיפרה על כך לאימה ואימה לא האמינה לה. נתייחס גם בהמשך לשיחה חשובה זו, אך בהיבט של האישום שבו עסקינן, כבר אז דיברה א.א על הפגיעה בגיל חמש בשירותים. לדברי האימא, "היא אמרה שהיא הייתה בערך בגיל 5... והייתה בשירותים ואמרה שהאבא בא לנגב אותה, לא זוכרת אם היא אמרה שהיא קראה למישהו או לא, לא זכור לי, היא אמרה שאבא בא לנגב אותה, אחרי שהיא עשתה והוא הגיע לשירותים, ניגבה אותה ואז הוא שם את... ואז א.א אמרה שבעלי שם שאבא שם את האצבע שלו באיבר מין שלה ואז הוא הכניס את האיבר מין שלו לאיבר מין שלה עד שיצא לה דם ואז הוא ואז היא אמרה שהוא ניקה אותה ונתן לה נשיקה על המצח ואמר ש'זה הסוד שלנו' וזה מה שהיא אמרה, זה הסיפור... אני הייתי בסערה, לא הבנתי... והקשבתי לה והתחלתי לשאול אותה שאלות, שאלתי 'איך זה יכול להיות בתוך השירותים?' והיא אמרה 'ככה, ככה על האסלה', משהו כזה היא אמרה ושאלתי עוד כמה שאלות"[121].
- הנאשם העיד כי כאשר עימתה אותו א.א ב-XX20 עם כך שהוא פגע בה, היא אמרה לו – לדבריו – שהוא היה צריך לנגב אותה בשירותים "ונגעתָ בי בזה". ואז הבהיר שהכוונה לאיבר המין. היא אמרה לו, לדבריו, שהוא נגע בה עם היד, עם האצבע[122].
- בעלה של א.א, העיד ש-א.א סיפרה לו שכאשר הייתה בת חמש, היא הייתה בשירותים, היא קראה לאביה לנגב אותה והוא נגע בה במקומות מוצנעים[123]. עוד לפני שמסר פרטים כלשהם ציין: "לפני שאני מתחיל אני רק אקדים, א.א אמרה לי במהלך חיינו כמה וכמה פעמים, שהיא לא רוצה לספר לי את הפרטים כי היא לא חושבת שיש עניין שאני אדע אותם או שזה יעשה לנו טוב לדעת אותם. אז אני לא חושב שאני יודע הרבה פרטים". עוד ציין כי עד שהוא נחקר במסגרת תיק זה, הפגיעה בגיל חמש היא הפגיעה היחידה שעליה סיפרה לו א.א[124].
- לעדותה של מורן מאלי נייחד פרק נפרד ומפורט. בשלב זה אציין רק שלדבריה, הפגיעה בגיל חמש עלתה כבר מפגישת ה-Intake הראשונה במרכז "בנפשנו – בית חם" [בנפשנו או המרכז], בספטמבר XX20 – ת/1. בחקירתה הנגדית הופנתה מאלי לכך שבחקירתה במשטרה (נ/17) ציינה ש-א.א סיפרה על פגיעה בשירותים בגיל חמש, ומאלי ציינה ש-א.א לא סיפרה לה פרטים על אותו אירוע מלבד עצם העובדה שנפגעה[125]. אכן, עיון ב-נ/17 שהוגש כמוצג הגנה, תומך בדבריה אלה של מאלי.
- גם לעדותה של מרסי יבלינוביץ' נייחד התייחסות נרחבת, ובשלב זה אציין רק שהיא ציינה כבר בחקירתה במשטרה ש-א.א סיפרה לה על פגיעה מידי אביה בגיל 5-3[126], ובעדותה בבית המשפט מרסי העידה ש-א.א אף סיפרה פרטים מסוימים: שהייתה בשירותים, אביה נכנס, הוא הכניס את האצבעות שלו לתוך הנרתיק שלה והיא ראתה דם, וזה כאב לה מאוד[127].
- ש.ש, חברתה של א.א, דיווחה לגורמי הרווחה ב-30.3.16 על כך ש-א.א סיפרה לה שנפגעה מאז גיל חמש[128]. בעדותה בבית המשפט אמרה ש.ש: "זה התחיל מגיל מאוד צעיר... זה התחיל עוד בילדות"[129]. מעבר לכך לא ידעה פרטים ספציפית לגבי אותה פגיעה. באופן כללי היא ידעה פרטים על פגיעות, אך לא זכרה לומר אם ידעה את הפרטים ישירות מ-א.א, או שמא חלק מהדברים נודעו לה מחברתן המשותפת, ח.ק[130].
- מעדותה של ח.ק עלה ש-א.א סיפרה לה, בערך ב-XX20 (אף כי אינה בטוחה במועד), כנראה בשיחת טלפון, שהפגיעה הראשונה הייתה בגיל 5-4. היא ציינה כי זה היה המקרה הראשון ש-א.א סיפרה לה עליו[131]. זו הפגיעה היחידה שלגביה ציינה א.א את הגיל שבו היא התרחשה, וסיפור הפגיעות השונות כולו סופר קטעים, קטעים[132]. כדבריה, "אני ממש לא זוכרת איך זה התחיל, אבל אז לאט לאט היו לנו מידי פעם שיחות ארוכות לתוך הלילה ש-א.א הייתה כאילו, הרגשתי שיש לה איזה שהיא מצוקה, אבל היא לא הייתה אומרת וכן הייתה אומרת. היה משהו מאוד מבולבל. לאט לאט היא התחילה להגיד לי, לספר כל מיני סיפורים, כל מיני דברים בצורה מאוד מאוד מקוטעת, מאוד מבולבלת, מאוד במילים בודדות. היא הייתה יכולה לספר איזה משפט ובאמצע לשתוק מלא זמן. הייתי אומרת לה 'א.א איפה את? מה קרה?'. יותר מאוחר למדתי וידעתי שקוראים לזה דיסוציאציה והתנתקויות וכאלה דברים, אבל זה היה מאוד מאוד קשה מאוד מוזר. אתה רוצה לעזור לבן אדם, הוא כאילו מתחיל לדבר איתך, לספר, ובעצם לא אומר כלום, ואומר קטע מפה וקטע משם. אני יכולה להגיד חלקים שיש לי מכל הקטעים האלו, כאילו אין לי סיפורים עם התחלה, אמצע וסוף"[133]. לגבי המקרה הספציפי של האישום הראשון ח.ק העידה: "היה סיפור אחד סביב גיל 4, 5, ושהיה שם דם ושהוא מאוד נבהל... אבא שלה מאוד נבהל"[134].
- אילנה קוזיק התנדבה בקו סיוע לנשים דתיות משנת 2005. היא הכירה את א.א רק טלפונית. הן שוחחו בטלפון מאז ש-א.א הייתה בת 22 (בשנת XX20) והקשר נמשך עדיין במועד מתן העדות (ספטמבר – אוקטובר 2021), פעם בשבוע למשך 50 דקות בכל פעם. א.א הכירה את קוזיק רק בשמה הבדוי לצרכי עבודתה, "חני". קוזיק העידה ש-א.א דיברה על הרבה בדידות, על ריקנות פנימית שהיא מרגישה. היה לה מאוד קשה לדבר, היו שתיקות מאוד ארוכות, באחת הפעמים, ממש בתחילת הקשר הטלפוני, היא שאלה את קוזיק "האם זה בסדר שאבא מנגב את הבת שלו בשירותים?". קוזיק שאלה אותה: "באיזה גיל?", ו-א.א השיבה: "בערך 3". קוזיק אמרה לה שיש משפחות שזה מקובל יותר, יש משפחות שזה לא מקובל, אז א.א אמרה לה שאביה הכאיב לה והייתה מאוד נסערת. קוזיק העידה ש-א.א נשמעה בחרדה, קולה "נתקע" והיה לה קשה מאוד לדבר על זה. לקוזיק היה חשש שהיה שם עוד משהו ועל כן המליצה ל-א.א לבוא לפגישת סיוע עם מנהלת המרכז[135].
- אני סבורה שליבת העדות של א.א לגבי האישום הראשון היא ברורה ועקיבה. הסתירות, מלבד בנושא החדרת אצבע או איבר מין לישבנה, זניחות וניתנות להסבר. יותר מכך: עצם אי־החזרה על הדברים במדויק, כְּבְּדִקלוּם, מלמדים על אמיתותם. העדות שלה בבית המשפט, כמו גם חקירתה במשטרה, שממנה יכולנו להתרשם היטב לנוכח הגשת סרטונים מהחקירות, היו מלאות בסימני אמת, שעלו מתגובותיה הפיזיות, הקושי לספר פרטים, השימוש במינוחים ילדיים בחלק מהזמן, השאלה או האמירה כלפי עצמה "אני פסיכית", "זה מפגר", "זה לא היה, זה לא אמיתי", "זה הזיות", "למה את מאמינה לי?", ועוד. א.א ציינה שיש דברים שקשה לה לדבר עליהם ולכן לא חזרה עליהם בחלק מהגרסאות. עוד ציינה שמדובר בזיכרון מגיל חמש, וגם בשל כך יש לה קושי לדייק בפרטים. חרף זאת, ההתייחסות לפרטים קטנים, כמו העובדה שנייר הטואלט נגמר, והעובדה שקראה תחילה לאימה, מעשירה את התמונה ומוסיפה לאמינות. התיאורים הסנסוריים חזקים וברורים. לחלקים מהעדות יש תמיכות חיצוניות, כפי שפירטתי לעיל, ומעבר לכך קיימים החיזוקים הרבים מאוד לעניין אמינותה של א.א, כפי שאפרט בהמשך.
- לפיכך אציע לחבריי לקבוע כי הוכח שבאישום הראשון, אירוע גיל 5, הנאשם ביצע את המעשים הבאים, כאשר מתוכם – המעשים המגבשים את העבירות שבהן הוא מואשם מודגשים בקו תחתון: הנאשם הגיע לשירותים שבהם הייתה א.א, לאחר שהיא קראה לאימה לבוא. הנאשם ניגב את א.א, הסתכל עליה וצחק. מכנסיו היו קצת מופשלים והוא הכניס את אצבעו לאיבר מינה. הנאשם השכיב את א.א על האסלה, ניסה להכניס את איבר מינו לשלה, ונגע רק בפתח[136]. א.א נפלה, קיבלה מכה והייתה ב"חצי שכיבה" בין האסלה לאמבטיה והשתינה. הנאשם כעס עליה ואמר שהיא ילדה רעה, שהיא מלוכלכת ודחף אותה. הנאשם אונן על ירכה של א.א, או מולה, והוציא את זרעו. הוא קילח את א.א. בשלב כלשהו של האירועים הכניס הנאשם איבר מאיברי גופו (וכדי להקל עם הנאשם אקבע שמדובר באצבעו) לרקטום של א.א. בתום האירוע השכיב הנאשם את א.א לישון.
לנוכח האמור, אציע לחבריי לקבוע כי באישום הראשון הוכח שהנאשם ביצע ב-א.א את העבירות הבאות: שלוש עבירות של אינוס בידי בן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק); מעשה מגונה בבן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג)(2), בנסיבות סעיף 348(ב), בנסיבות 345(ב)(1) לחוק).