474. טענותיה של האימא בדבר החוש הנשי שבזכותו ידעה שהנאשם, בעלה, דובר אמת, לא שיכנעו אותי. אני סבורה שהיא בחרה להגיד שהיא מאמינה לנאשם, כי כך היה לה יותר קל ויותר נוח. לעולם לא נדע אם אכן האמינה לו, או שזו העמדה שבחרה להציג כלפי חוץ, מטעמים שניתן לשער מה הם לנוכח כל מה שנכתב עד כה ולהלן. למרבה הצער, דומה שהיא אכן הייתה חלשה אל מול הנאשם, דבר העולה בקנה אחד עם כלל התיאורים ששמענו על הנאשם, ואף התרשמנו בעצמנו, בדבר היותו אדם כוחני ומניפולטיבי. אין לי אלא לחזור על התרשמותו של הרב א.ו בעניין כל אחד משני בני הזוג פלוני ואופי הזוגיות שלהם. התגובה המיידית של האימא ל-א.א לאחר החשיפה, "מה, להתגרש ממנו?'", מספרת לדעתי את כל סיפור בחירתה להחליט כמעט מיידית שהיא מאמינה לנאשם, וזאת מאחר שהאפשרות האחרת נראתה לה בלתי מתקבלת על הדעת. הפועל היוצא מבחירתה להאמין לנאשם חייבה את המסקנה שלא ייתכן שבנותיה דוברות אמת. אילו באמת סברה שהן מעלילות על הנאשם סיפור שיקרי, היה זה מצב הזועק לשמים שיש לברר איתן מדוע הן עושות כן ולטפל במצוקה שבעטיה (לדעתה) הן עושות מעשה כה חריג - חריג בכלל, וחריג לאופיין המקסים, כפי שתואר על־ידה ואף על־ידי הנאשם, עד הרגע שהן חשפו את מעשיו.
הפועל היוצא מכל האמור הוא ששוכנעתי שהאימא בחרה לעצום עיניה אל מול דבריה הישירים והברורים של א.א, ומול כל הסימנים המעידים על פגיעות, לגבי שתי המתלוננות, שכאשת טיפול היו גלויים לפניה אף יותר מאשר לפני כל אם אחרת, שהיא הדיוטה בתחום הטיפול הנפשי. מעדויותיהן של המתלוננות עולה בבירור מדוע חששו לספר לאימא על אודות הפגיעות. א.א, שניסתה וסיפרה מקצת הדברים - נכוותה, ו-ב.ב ראתה מה קרה ל-א.א שסיפרה משהו שקרה עם הנאשם (ב.ב לא ידעה מה) וכיצד הרחיקו אותה בשל כך. אין תמה, אפוא, שהן לא ראו באימא כתובת, ולמרות הכול - היה לפני האימא די מידע כדי לכל הפחות להטות אוזן קשבת, ולא להפנות לבנותיה עורף.
עדויות האחיות והאחים לבית פלוני
475. חלק מאחיותיהן ואחיהן של א.א ו-ב.ב הובאו לעדות מטעם ההגנה, ואלה הם: אחות 1 (ילידת XX); אחות 2 (ילידת XX); אח 1 (יליד XX); אח 2 (יליד XX); אח 3 (יליד XX) ואחות 4 (ילידת XX). האחים שלא הובאו לעדות היו שלושת הצעירים מ-ב.ב, ובאופן מפתיע (כפי שכבר ציינתי בפסקה 168) אחות 3, האחות הקרובה יותר הן בגיל והן בַּקשר ל-א.א, שכדברי ההגנה, "בחרה שלא להעיד להגנה" . ניתן היה להבחין בהבדלים בולטים בין האחים. לחלקם היה המעמד קשה, אולי אף מאוד, אצל חלקם לא ניכר קושי, אם היה כזה; חלקם העידו בצורה אובייקטיבית, תוך אמירת דברים חיוביים ושליליים לגבי כל אחד מבני המשפחה שעליהם נשאלו, וחלקם דיברו ב"שחור-לבן". הדברים הרלוונטיים יפורטו מיד.