לאחר מכן חזרה א.א על תיאור האירוע, כפי שתיארה אותו בעדותה הראשית. היא הוסיפה פרטים נוספים (במענה לשאלות הסנגורית), למשל: כשהנאשם השכיב את הכורסה, הוא השכיב את הגב וגם נפתח המשטח של הרגליים; היא הוסיפה שנוסף על כך שחשה את נשימותיו של הנאשם היא הרגישה גם את זקנו; היא חשה שגופו עליה היה כבד נורא; היא לא ראתה דבר, כי הנאשם היה עליה, והיה לה קשה לנשום. לשאלת הסנגורית את מה פתח הנאשם באצבעותיו – רק את שפתי איבר מינה או גם את החור, השיבה א.א גם וגם. היא העידה שהנאשם ניסה להכניס את האיבר שלו לתוך איבר מינה, אך לא הצליח. "זה היה בפתח... זה לא היה בפנים עמוק"[143]. אציין, כי אף שהסנגורית הטיחה ב-א.א שהיא שינתה גרסאותיה בנקודה זו, ולמרות שהאריכה בוויכוח עימה איפה בדיוק היה איבר המין של הנאשם ומדוע כאב ל-א.א אף שהנאשם לא הצליח לחדור עם איבר מינו לתוך איבר מינה[144], לטעמי א.א תיארה בעקיבות אותם דברים, את הסיבה לכאב, וכאמור – אף שהיא העידה שהנאשם ניסה להחדיר את איבר מינו, ולשם כך פישק באצבעותיו הן את שפתי איבר מינה והן את "החור", הרי שהתיאור עולה כדי מעשה אינוס. לדברי הסנגורית שאמרה לה: "אולי הזיכרון שלך לא כל כך טוב", השיבה, בפשטות: "הלוואי"[145].
הסנגורית הטיחה ב-א.א שלא ייתכן שילדה בת 5, רזונת קטנטונת, שמטפס עליה גבר בגובה 1.90 מטר, ששוקל 100 קילו, ויכול להרוג אותה, אינה צועקת ואינה בוכה (כך תיאוריה של הסנגורית). על כך השיבה א.א שזה באמת היה נורא, שהיא פחדה ושהנאשם אמר לה להיות בשקט. במענה לדברי הסנגורית: "לא, לא פחדת. בגיל 5 לא הבנת כלום, לא היית בת 18, בגיל 5 לא הבנת שום דבר... כלום לא הבנת", השיבה א.א: "ידעתי שזה כואב"[146].
אף שהסנגורית שבה ושאלה את א.א שוב ושוב אותן שאלות, התשובות לא השתנו במהותן, ולבסוף א.א אמרה שכבר אינה מצליחה להתרכז וכי עָיְפָה[147]. כששאלה אותה הסנגורית אם הנאשם שם את איבר מינו בבית שחי ימין או בשמאל, השיבה שאינה זוכרת ושזה היה בקפל, בחיבור בין הזרוע לגוף. היא ציינה שלא ראתה דבר, שכן היה חושך. או אז שאלה הסנגורית: "איך ילדה בת 5 יודעת מה זה איבר מין בחושך?" ו-א.א השיבה: "מי שיש לה אבא כמו שלי יודעת". הסנגורית המשיכה והטיחה בה: "לא, לא היה דבר כזה, לא היה דבר כזה, זה רק התחיל אז בגיל 5, לא היית מומחית, לא היית בת 18 שכבר את יודעת אחרי כל כך הרבה מקרים, איך ילדה בת 5 יודעת שאבא שם לה איבר בבית שחי רק על סמך תחושה בלי שהיא ראתה כי היה חושך? איך היא יודעת את זה?" ו-א.א ענתה: "אני זוכרת שנפגעתי מאז שאני זוכרת את עצמי"[148]. בהמשך, כשהסנגורית המשיכה לחקור כיצד ידעה א.א שהיה זה איבר המין של הנאשם, א.א השיבה: "זה היה חם, זה היה גדול, זה היה ארוך", ולשאלת הסנגורית: "הרגשת משהו חם. אולי חלמת, אולי זה הדובי?" ענתה: "דובי הוא לא חם וגם לא יוצא ממנו נוזל".