חשוב לציין שלמרות שבשלב זה ארכה החקירה הנגדית שעות על גבי שעות באותו יום, ולמרות שהשאלות נשאלו פעם אחר פעם, ולא בצורה עדינה, א.א התמידה בתשובות עקיבות, בלי לשנות מהפרטים העיקריים ובלי להגזים. זאת, אף שחלק מהשאלות היו מטלטלות גם באוזני מי שאינה בתו של הנאשם ואינה מרקע חרדי. למשל, כאשר א.א נשאלה: "הוא שם את הזה בבית שחי שאת לא יודעת איך הוא עשה את זה, את גם לא ראית את זה, את הרגשת וילדה בגיל 5 בוודאות שזה איבר מין, כן?", היא עשתה בידיה תנועה של "לא יודעת". ואז שאלה הסנגורית: "אה, איבר המין של אבא שלך היה כזה גדול, כמו שעשית בידיים?"[149]. לנוכח שאלה זו הליטה א.א פניה בידיה. בשלב זה נדרשה התערבות המותב שלא איפשר לסנגורית להמשיך לשאול כך, התערבות שהובילה למילים קשות מצד הסנגורית כלפי המותב. א.א פנתה לסנגורית ואמרה לה: "אם את רוצה שאני אתקדם, אל תגידי לי דברים כאלה. זה כואב לי ברמות שאני לא יכולה להסביר לך".
בהמשך ניסתה הסנגורית להבין מ-א.א מדוע לא התנגדה לנאשם ומדוע לא בעטה בו, כפי שסיפרה שעשתה באירוע אחר. א.א אמרה שאחרי שהיא הרטיבה היא כבר לא הייתה צריכה לבעוט, כי הנאשם כבר לא יכול היה לחדור אליה. היא הוסיפה שזה לא עניין של אסטרטגיות ואין לה הסבר[150].
הסנגורית עימתה את א.א עם חקירתה במשטרה. היא הטיחה בה שהיו סתירות רבות בין ההודעה במשטרה לעדותה בבית המשפט. בפרט שאלה הסנגורית לגבי כך שלאחר ש-א.א מסרה גרסתה לאירוע האישום השני, היא אמרה שאולי זה בכלל לא היה. על כך השיבה לה א.א שנושא ההכחשה, נושא האמירות שאולי כל זה כלל לא קרה ודברים ברוח זו כבר נדון מספר פעמים בשאלות ש-א.א נשאלה בעדותה בבית המשפט[151].
- גם בהודעתה במשטרה התייחסה א.א לאירוע הכורסה[152]. עוד בטרם החלה לספר על אירוע זה, כאשר החוקרת שאלה אותה מה היה האירוע הבא (אחרי אירוע גיל 5), השיבה שאינה בטוחה בסדר הכרונולוגי של האירועים, מה היה קודם ומה מאוחר יותר[153]. היא סיפרה שהאירוע קרה בלילה, בסלון, בערך באותו גיל כמו אירוע גיל 5. הייתה כורסה גדולה מתכווננת. היא סיפרה באנגלית שבבית כינו את הכורסה הכורסה הגדולה[154]. הנאשם לקח אותה מהמיטה, הרים אותה, השכיב אותה על הכורסה. היא הייתה עם כותונת. כשהיו בסלון, הנאשם הפשיל את כותנתה כלפי מעלה והוריד לה את התחתונים. הנאשם היה עם חלוק כחול, דק, שמגיע עד הברכיים. הוא היה עם תחתונים וכש-א.א הייתה עירומה, הוא פתח את החלוק והוריד את התחתונים. אז השכיב את הכורסה, "ואז הוא ניסה ... להכניס". בשלב הזה נראה ש-א.א התנתקה במידת מה, והמטפלת שלה, מורן מאלי, ניסתה (והצליחה) להוציא אותה מזה[155]. חשוב לציין שלאורך כל החקירה א.א נזקקה להרבה עידוד מהחוקרת, מפקח מורן שאזו, ועידוד מדי פעם מהמטפלת שלה, מורן מאלי[156], כדי לספר. היו שתיקות רבות, ובמרבית הזמן החוקרת הציעה ל-א.א אפשרויות ו-א.א השיבה בהינד ראש לחיוב או לשלילה למוצע, וכך נלמד הסיפור. א.א המשיכה ותיארה ששכבה על הגב, הנאשם פתח לה את הרגליים, היא הייתה מכווצת, לאחר מכן הנאשם ניסה לפתוח "את זה" עם הידיים, עם האצבעות, את השפתיים עם שתי אצבעות. לאחר מכן הנאשם הכניס את איבר המין, זה כאב ו-א.א הרטיבה. הנאשם התעצבן עליה, הרים אותה ושם אותה בשירותים. היא עשתה פיפי, הנאשם חיכה בתוך השירותים והסתכל עליה, וכשסיימה הוא החזיר אותה לספה. אז הנאשם "ניסה עוד פעם", אך לא הצליח וכעס. אז הוא "עשה את זה" בתוך בית השחי של א.א[157]. בשלב הזה א.א שוב כבשה ראשה בידיה, שתקה ממושכות ולאחר זמן מה השלימה: "הוא הוציא את זה שמה". לשאלות החוקרת איך זה נעשה, תהתה א.א: "זה לא יכול להיות?"[158]. א.א המשיכה והסבירה שהנאשם בא מהצד וטיפס עליה, וכך הגיע עם איבר מינו לבית שחיה. כשהחוקרת ביקשה הבהרות נוספות, א.א אמרה "לא קרה בכלל"[159]. אז, הסבירה א.א, " יצא הדבר הזה .. הוא תפס אותי חזק, אני לא יודעת איך זה מסתדר בדיוק... ואז באיזשהו שלב זה יצא. ... הוא נשם מעליי, אני לא יודעת הרגשתי את הזקן שלו... [הוא התנועע?][160]... כן. טוב, יאללה, מה זה משנה?". היא הוסיפה שכאשר הנאשם הגיע לפורקן, הנוזל הרטיב את בית השחי, את החזה, את אוזנה ושיערה. זה היה חם. לאחר מכן הנאשם קילח אותה, החזיר אותה למיטה, נתן לה סטירה באיבר המין ואמר לה שזה היה לא בסדר.
- לא מצאתי בחומר הראיות ש-א.א סיפרה את פרטי אירוע הכורסה למישהו נוסף. ב"כ המאשימה מצאה תימוכין לאירוע זה בדברים שעל־פי עדותה של עדת התביעה שרה רבין סיפרה לה א.א, אך לא מצאתי בעדותה של רבין דברים יחודיים, שלא קרו, לפי עדותה של א.א, גם באירועים נוספים ועל כן לדעתי הם אינם יכולים להצביע בצורה מובהקת ש-א.א סיפרה לרבין דווקא על אירוע הכורסה. עם זאת, אף בהיעדר תימוכין נוספים לאירוע זה באופן פרטני, אני סבורה שיש לקבל את עדותה של א.א לגביו באופן מלא. כל החיזוקים הכלליים הרבים לאמינותה של א.א, שאותם אפרט בהמשך הכרעת הדין, משמשים – בנוסף לדברים שאפרט מיד – לביסוס מסקנתי שדבריה הם אמת גם באירוע זה.
- ההגנה בסיכומיה התייחסה ארוכות להשפעה שהייתה, לדעתה למורן מאלי, המטפלת של א.א, על הדברים שמסרה א.א בחקירתה במשטרה. נושא זה ילובן בהרחבה גם בהמשך, אך בהתייחס לאישום זה התייחסה ההגנה לכך שמאלי אמרה ל-א.א, בנקודה מסוימת, שחשוב שהיא תספר את פרטי האירוע והן יוכלו בהמשך גם ללבן את הדברים בטיפול. אני מתקשה להבין כיצד לומדת ההגנה מאמירה זו שמאלי שמה ל-א.א מילים בפה, או הכתיבה לה תיאור כזה או אחר של האירוע. מדובר במילים שנועדו לסייע ל-א.א לספר את גרסתה, חרף הקושי העצום, והדברים נאמרו באופן שנועד להרגיע את א.א מהצפת הדברים, תוך אמירה שההרגעה תבוא בהמשך, בטיפול.
ראשית, ליבת האירוע מתוארת באופן עקיב. אומנם, סדר ההתרחשויות לא נמסר בצורה זהה בכל פעם, ובחלק מהתיאורים היה חסר או נוסף פרט כזה או אחר, אך פערים אלה מוכרים היטב בעדויות של נפגעי תקיפה מינית, כמצוין בפסקה 22 לעיל, וממילא הם בשוליים כאן. גם אמירתה של א.א במשטרה שאולי הדברים לא קרו, היא אמירה מוכרת אצל נפגעי תקיפה מינית, ואין בה כדי ללמד שאומנם הדברים לא קרו.