לפיכך אציע לחבריי לקבוע שבעשותו את המעשים הללו, ביצע הנאשם את כל העבירות המיוחסות לו באישום החמישי, קרי: שתי עבירות של אינוס בידי בן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק); מעשה מגונה בבן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(1) לחוק); מעשה מגונה בפני בן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ד) לחוק).
אישום 6 [המכונה "אירוע הבדיקה במחסן"]
- על־פי כתב האישום, למוחרת האירוע המתואר באישום 5, נכנס הנאשם בשעת לילה לחדרה של א.א ולקח אותה ממיטתה למיטה במחסן. הוא בדק אותה, בגלל שדיממה בלילה הקודם, ואמר לה שאתמול ניסה לתקן משהו שלא בסדר, חושב שהצליח אבל הם יצטרכו להמשיך לבדוק כדי לראות שזה בסדר. הנאשם הוריד את תחתוניה של א.א והסתכל על איבר מינה תוך שהוא מפשק את שפתי איבר מינה. א.א בכתה והנאשם חיבק אותה ואמר לה שהוא מאוד אוהב אותה ושלא תספר לאף אחד, הכול יסתדר והוא יטפל בה. בהמשך החזיר הנאשם את א.א לישון במיטתה. בשל מעשים אלה מואשם הנאשם בביצוע עבירה של מעשה מגונה בבתו הקטינה, שלא בהסכמתה החופשית בהיותה מתחת לגיל 16, קרי: מעשה מגונה בבן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(1) לחוק). למען הקיצור אכנה לעיתים אירוע זה "אירוע הבדיקה במחסן".
עדותה של א.א בנוגע לאירוע המתואר באישום 6
- תחילה העידה א.א בעדותה הראשית שנדמה לה שהאירוע התרחש באור יום, לא בלילה[225]. זה קרה למוחרת אירוע השירותים במחסן. הנאשם לקח אותה למחסן ואמר לה שהוא צריך לבדוק אותה, הוא פתח את איבר מינה עם אצבעו והסתכל. זה כאב ל-א.א והיא בכתה. הנאשם אמר לה שמשהו לא בסדר, משהו לא תקין "שם", ולאחר ריענון זיכרון הוסיפה שאחר־כך הנאשם חיבק אותה ואמר לה שהוא אוהב אותה, ושלא תספר לאף אחד.
- בחקירה הנגדית[226] הוסיפה א.א, במענה לשאלה, שאינה זוכרת כיצד הגיעה למחסן. הסנגורית שאלה אותה כיצד ייתכן שאינה זוכרת איך הגיעה למחסן בבוקר, כאשר זכרה שלילה קודם (באירוע אישום 5) חזרה לחדרה בוכיה על כתפו של הנאשם. א.א השיבה שכאשר לא ידעה מה הולך לקרות, האם הנאשם יהיה "אבא או איש רשע", היא אינה זוכרת את הדרך, בגלל הפחד. בדרך למחסן – פחדה. לילה קודם, אחרי אירוע השירותים במחסן, לא פחדה, "כי הוא היה אבא, הוא שמר עליי... אבל פה לא ידעתי מה הוא יעשה, לא ידעתי אם הוא יהיה אבא... לא ידעתי אם הוא יהיה אבא או איש רשע". א.א זכרה שהלכה לגן אחרי האירוע הזה, ואף זכרה מה לבשה: "אני זוכרת שישבתי בגן עם בגד מסוים, כאילו, חולצה שסבתא שלי הכינה לי. זה עם פרחים ועיטורים. פשוט הכנסתי את הראש שלי לתוך החולצה וישבתי בצד, זה מה שאני זוכרת". הסנגורית הטיחה ב-א.א, בשאלה שלוותה בתיאורים מכאיבים[227], שלא יכול להיות שלאחר אירוע כזה הלכה לגן. א.א השיבה בפשטות: "הרבה דברים לא יכולים להיות". בהמשך החקירה הנגדית אמרה א.א שאינה זוכרת אם אירוע זה קרה באור יום או בלילה. לאחר מכן אמרה שאינה זוכרת פרטים נוספים, ושאינה רוצה לזכור. היא הוסיפה שלאחר שהנאשם בדק אותה הוא אמר לה שיהיה בסדר, וכן שלבשה סרפן, ושהנאשם הסיר את תחתוניה לפני שבדק אותה.
- בחקירתה במשטרה[228], שבמהלכה א.א התנתקה והתקשתה מאוד לדבר, סיפרה אותם פרטים עיקריים שלגביהם העידה גם בעדותה הראשית וגם בחקירה הנגדית. הפער המשמעותי היחיד הוא שבמשטרה ציינה שהאירוע התרחש בלילה. עוד אמרה שכאשר לקח אותה הנאשם למחסן הוא אמר לה שניסה לילה קודם לתקן משהו שהוא לא בסדר, הוא חושב שהצליח, אבל "אנחנו נצטרך להמשיך לבדוק שזה הסתדר". הנאשם הניח את א.א על המיטה והוריד את תחתוניה [בשלב זה בחקירתה יבבה א.א, צעקה "די" ו-"לא, לא, לא, לא..." והחוקרת והמטפלת הרגיעו אותה והזכירו לה היכן היא נמצאת]. היא אמרה שהנאשם הסתכל על איבר מינה עם האצבעות, ולאחר עידוד הוסיפה ש"הוא היה צריך להסתכל בפנים" ואז הוא פתח את שפתי איבר מינה באצבעותיו. הוא לא החדיר אצבעות, רק הסתכל, ואמר לה שראה שיש משהו לא תקין. כשהחוקרת אמרה ל-א.א שרק גניקולוג יכול להגיד לאישה אם האיבר שלה תקין או לא, א.א השיבה: "הוא [הנאשם] יודע הכול". החוקרת אמרה ל-א.א שבכל מקרה אסור היה לנאשם לבדוק את בנותיו שלו, ושעליו להיענש, ואז שאלה אותה: "מי לא בסדר פה?" ו-א.א השיבה "הוא". "ש: מי זה הוא? ת: הרופא הזה. ש: שהוא... מה הוא בשבילך? ת: אבא". ניתן לראות כמה קשה היה ל-א.א לדבר סרה באביה, הנאשם. בהמשך, כשהחוקרת אמרה ל-א.א שמי שעשה משהו רע צריך להיענש, אמרה א.א לחוקרת שהיא הייתה ילדה רעה וחוצפנית, אמרה דברים לא יפים, לא רצתה להתלבש בבוקר ועשתה הצגות. לדבריה, אחרי האירוע, לקח אותה הנאשם מהמחסן, לישון.
הכרעה באישום 6, אירוע הבדיקה במחסן
- א.א העידה בצורה מהימנה ועקיבה גם לגבי אירוע זה. הפרט היחיד שנותר לא ברור הוא האם האירוע התרחש ביום או בלילה. תהיות ההגנה לגבי השאלה כיצד ייתכן שאירוע כזה יקרה מבלי שאימה של א.א, תראה או תשמע שהנאשם לוקח את א.א למחסן, בפרט אם הדבר קרה באור יום, הן במקומן, אלא שהשאלה נשאלת לגבי כל אחד מהאירועים, שהרי גם בלילה האימא והנאשם ישנו באותה מיטה, או לכל הפחות באותו חדר. עוד נדון בעניינה של האימא בהרחבה בהמשך, אך לעניין הטענה ש"זה לא ייתכן", נזכיר שהפסיקה הכירה לא אחת בכך שאחד המאפיינים של עבירות מין הוא, שקשה לבחון בפלס ההיגיון והרציונליות את התנהגותם של נפגעי עבירות מין ושל מבצעי עבירות מין. כך, למשל, התייחס לכך כבוד השופט (כתוארו אז) עמית, באומרו: "המקרה שבפנינו מדגים היטב את הדברים. הנה כי כן, חלק מהמעשים המיניים שביצע המערער היו ממש נגד עיניהם ומתחת לאפם של בני המשפחה"[229]. על טענה באותה רוח לגבי "חוסר ההיגיון" או "אי־היתכנות" של המעשים, קבעה כבוד השופטת ברון: "ניסיון החיים מלמד כי תקיפות מיניות ואחרות מתרחשות למרבה הצער גם במקומות חשופים שכאלה ואף לאור יום, כשבענייננו היתה השעה שעת ערב; ובמקרים רבים לא מביעים נפגעי העבירה 'התנגדות קולנית', ותחת זאת אוחז אותם 'קיפאון', כזה שאחז במתלוננת – גם כשהתוקף חלש יותר, פיזית או אינטלקטואלית"[230].
התנהגותה של א.א עת העידה לגבי אישום זה, גם בבית המשפט, ובפרט במשטרה (וכזכור – ההגנה ביקשה שנצפה בתיעוד חקירותיה של א.א במשטרה, וכך עשינו), חיזקה את התרשמותי שדבריה אמת ולא הותירה בליבי מקום לספק האם מה שסיפרה קרה במציאות. הצמצום המילולי שנקטה בעת שגוללה את הסיפור במשטרה, בשילוב הקושי להגיד על הנאשם שהתנהג רע, בצירוף ההאשמה העצמית, האופיינית כל כך לנפגעי תקיפה מינית, הם נדבך נוסף התורם למהימנותה של א.א. ניתן לראות ש-א.א לא העצימה את פרטי האירוע, לא דיברה על חדירה לאיבר מינה ולא הוסיפה פרטים המחמירים את הנסיבות. התרשמותי הברורה היא ש-א.א הקפידה לדייק בפרטים, ככל יכולתה, ולדבוק באמת. אף הקשר הענייני לאירוע הקודם, ואמירת הנאשם על כך שניסה "לתקן" משהו, מוסיפים למסקנתי בדבר האמת שבעדותה.
- לפיכך אציע לחבריי לקבוע כי הוכח שלמוחרת האירוע המתואר באישום 5, לקח הנאשם את א.א למחסן. הוא בדק אותה, בגלל שדיממה בלילה הקודם, ואמר לה שאתמול ניסה לתקן משהו שלא בסדר, חושב שהצליח אבל הם יצטרכו להמשיך לבדוק כדי לראות שזה בסדר. הנאשם הוריד את תחתוניה של א.א והסתכל על איבר מינה תוך שהוא מפשק את שפתי איבר מינה. א.א בכתה והנאשם חיבק אותה ואמר לה שהוא מאוד אוהב אותה ושלא תספר לאף אחד, הכול יסתדר והוא יטפל בה. במעשיו אלה ביצע הנאשם עבירה של מעשה מגונה בבתו הקטינה, שלא בהסכמתה החופשית בהיותה מתחת לגיל 16.
אציע, אפוא, להרשיעו בביצוע עבירה של מעשה מגונה בבן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(1) לחוק).