הכרעה באישום 10, האונס בחדר העבודה
- בסיכומו של דבר, אני נותנת אמון מלא בעדותה של א.א לגבי אירוע האונס בחדר העבודה, ואציע לחבריי להגיע לאותה מסקנה. אני מציעה לקבוע, אפוא, כי באישום זה הוכח שבשנת XX20, כאשר א.א הייתה בכיתה ז', כנראה בסביבות גיל 13, בבית המשפחה במקום המגורים, בקומה השנייה, בממ"ד שהוא חדר העבודה של הנאשם, בעת שא.א הייתה בזמן המחזור החודשי שלה, הורה לה הנאשם לשכב. הנאשם פשט את מכנסיו וכאשר החל להוריד את תחתוניה של א.א, גילה שהיא במחזור. הוא כעס עליה מאוד, הוא היכה אותה, דרך על איבר מינה ואמר לה שהיא מלוכלכת והורסת דברים. הוא החדיר אצבעו לאיבר מינה, ואמר לה שהוא לא יכול להמשיך לתקן אותה וממילא היא מקולקלת. עוד אמר לה שתדאג שבפעם הבאה זה לא יהיה. אז לקח את ידה של א.א, הכניס את איבר המין שלו לידה, אמר לה 'תחזיקי חזק, חזק, אחרת את תסבלי מאוד'. א.א עשתה כדבריו והנאשם הגיע לפורקן וזרעו פגע בדלת הממ"ד. במעשיו אלה ביצע עבירה של אינוס בידי בן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק), ואציע לחבריי להרשיעו בה. אציין שבמעשים הללו גלומה גם עבירה של מעשה מגונה בבן משפחה – עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) וסעיף 345(ב)(1) לחוק, אך מאחר שהמאשימה לא ייחסה עבירה זו לנאשם בכתב האישום, ואף לא ביקשה להרשיעו בה, לא אציע לחבריי להרשיע את הנאשם בביצועה.
אישום 11 [המכונה "אירוע האונס במרפאה"]
- על־פי כתב האישום, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשנת XX20, עת א.א הייתה כבת 13, ועבדה בניקיון המרפאה וכמזכירה במקום, קרא לה הנאשם לחדר העבודה שלו במרפאה. הוא השכיב את א.א על מיטת הטיפולים, הפשיט אותה, הסתכל על חזהּ ונישק את חזהּ. הוא הסתכל על שערות הערווה באיבר מינה ואמר לה ש"השערות שלה ממש מכוערות". בשלב זה החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של א.א ומשך בשערות הערווה באיבר מינה. הוא אמר לה ש"הפעם הייתה ילדה טובה, ושהיה מנשק אותה למטה אבל השערות שלה מגעילות אותו". הנאשם הגיע לפורקן על רצפת החדר ואמר לה שהוא "סומך עליה שתדע לשמור סוד". בגין מעשים אלה מואשם הנאשם באינוס בידי בן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק), ומעשה מגונה בבן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק). למען הקיצור, לעיתים אכנה אירוע זה "אירוע האונס במרפאה".
עדותה של א.א בנוגע לאירוע המתואר באישום 11
- א.א סיפרה בעדותה הראשית[379] שהאירוע הבא התרחש במרפאה של הנאשם במקום המגורים הקודם, בממ"ד שהיה חדר בדיקה. זה היה כאשר הייתה בכיתה ז', והאירוע התרחש לאחר שהמשפחה הייתה בטיול ביער. א.א ציינה שאינה יודעת אם הדברים קשורים, אך בראשה האירוע הבא התקשר לכך ש"הייתי עוד פעם ילדה רעה": ל-א.א היה – כהגדרתה – תחביב מוזר, לזרוק אבנים ולקלוע אותן למקומות. באותו טיול ביער היו מערות, הנאשם טיפס לאזור המערות, א.א לא ידעה שהוא שם וזרקה אבן, שפגעה בנאשם. הנאשם צעק שמישהו זורק עליו אבנים, א.א מאוד נבהלה, היא לא הודתה שזו היא, אך במוחה אירוע האונס במרפאה מתקשר לכך. וכך סיפרה לגבי אותו אירוע: א.א והנאשם היו במרפאה, היא חושבת שלא היו שם עוד אנשים. "אני לא זוכרת מה היה לפני כאילו, אבל אני זוכרת את עצמי על מיטת הטיפולים, כאילו זה מן מיטה כזו שמסביבה יש וילון, וילון בהיר כזה זה היה לבן אני חושבת עם פרחים האלה וראיתי כאילו כבר לא הייתי ילדה כל כך... כבר התפתחתי. ואבא שלי אמר לי, 'נהיית גדולה יותר, את כבר לא ילדה, אין לך גוף של ילדה, הכי טוב היה שהיה לך גוף של ילדה' והוא כאילו היה לא מרוצה מזה שיש לי שיער, מאוד קשה לי לדבר... הוא אמר שזה לא יפה ושזה דוקר ושזה לא נוח ושזה יפריע לו, שזה לא נוח, שזה יפריע לו, שזה מגעיל, משך את זה כזה, משך כאילו בגועל את השערות... משך בגועל את השערות, אני זוכרת כאילו קטעי זיכרונות, זה לא, לא יודעת, זה היה גיל כבר מידי גדול שלא יכולתי, כאילו מצד אחד אני רגילה כאילו לא להתנגד, מצד שני כאילו אני לא רוצה את זה, אבל בכל אופן הוא הכניס, כאילו הייתי על המיטה טיפולים הוא הכניס את האיבר ורק אני זוכרת שזה נורא נורא כאב, חשבתי שאני מתה... [ש: לאן הוא הכניס את האיבר?] לאיבר מין שלי. חשבתי שאני מתה. נראה לי עצמתי עיניים או משהו, לא זוכרת מה ואז הוא כזה נתן לי מכה באיבר המין ואז הוא אמר לי, הוא נישק אותי בחזה והוא אמר 'כאן לפחות לא צומח לך שערות'"[380]. א.א ענתה, לשאלת התובעת, שהיא הייתה במרפאה מאחר שהם היו הרבה במרפאה –הייתה שם חנות של הנאשם ואשתו שבה מכרו תיקים, אז א.א (ואחיות נוספות) שימשו שם מוכרות, ולעיתים היא עבדה כמזכירה במרפאה ואפילו כמנקה, בתקופה יותר מאוחרת. בהמשך נשאלה א.א מה קרה לאחר האירוע שעליו סיפרה, ולאחר ריענון זיכרון השיבה: "הוא אמר לי שהייתי ילדה טובה בסוף למרות שלא הייתי בכלל ילדה... וזהו. אחר כך היה כאילו אחר כך ברח לי, אחרי שהוא יצא בכלל, כאילו אחרי שהוא יצא ממני ברח לי". לשאלה "מאיפה יצא הנאשם?" השיבה א.א: "ממני"[381]. בהמשך נשאלה מה הבינה מכך שהנאשם אמר לה שהפעם הייתה ילדה טובה, והיא השיבה: "שלא עשיתי ואז הוא ואז הוא לא היה צריך לכעוס עלי... אני לא הפרעתי לו", וכאשר עומתה עם העובדה שלבסוף היא כן הרטיבה, השיבה: "כשהוא רצה להיכנס לבפנים אז הייתי יבשה"[382].
- בחקירה הנגדית[383] הבהירה א.א, לשאלות ההגנה, שלנאשם היו באותה עת שתי מרפאות והאירוע מושא אישום 11 התרחש במרפאה במקום המגורים הקודם. הסנגורית התמקדה תחילה בטענות לגבי כך שבגיל 13 א.א לא עבדה בכלל במרפאה של אביה. א.א לא הסכימה עם טענה זו וציינה שהגיעה הרבה לעזור עם החנות. חרף טענת ההגנה ש-א.א סתרה עצמה כאשר העידה שעבדה במרפאה בניקיון באותו זמן, אין הדבר נכון. כפי שצוין לעיל, א.א אמרה בעדותה הראשית שהיא עבדה בניקיון במרפאה בתקופה מאוחרת יותר. ההגנה טענה שלא היו יכולים להיות מצבים שבהם א.א הייתה לבד עם הנאשם במרפאה, ו-א.א לא הסכימה איתה, וציינה שהיו הרבה מצבים שבהם זה קרה. הדבר התרחש אומנם יותר בגילים מאוחרים יותר, אבל גם בגיל 13 לעיתים הגיעה למרפאה כדי להמתין לנאשם שייקח אותה הביתה, לעיתים באה להיבדק והיא גם עזרה, כאמור, בחנות. היא אומנם לא הייתה רשומה כעובדת באופן רשמי, אבל העזרה בחנות הייתה חלק מהכיף שלה. הסנגורית הקריאה ל-א.א רשימה ארוכה של נשים שעבדו במרפאה באותו זמן, לרבות סבתהּ של א.א, הגב' פלונית, ואף ציינה שההגנה תביא אותן להעיד[384], כדי להוכיח ש-א.א לא הייתה לבד עם הנאשם במרפאה ולא עבדה שם, אך אף לא אחת מהן, גם לא הסבתא, הוזמנה כעדת הגנה. א.א השיבה לשאלת הסנגורית כי האירוע מושא אישום 11 התרחש בשעת צוהריים[385], וכי אביה עבד "מפוצל" – בוקר ואחה"צ, עם הפסקה באמצע. ההגנה טענה שלא ייתכן ש-א.א הייתה במרפאה בשעת צוהריים, שכן אימה נהגה להסיע את הילדים בחזרה מבית הספר. א.א אישרה שכך אכן היה, בדרך כלל, אך המקרה הזה היה חריג.
בהתייחס לתיאור האירועים עצמם הטיחה הסנגורית ב-א.א שבתחילת החקירה הראשית היא סיפרה סיפור שונה לחלוטין מזה שסיפרה לאחר הריענון, ו-א.א השיבה: "לא סיפרתי סיפור אחר סיפרתי חלק נוסף". עוד אמרה הסנגורית ש-א.א לא סיפרה דבר על איבר המין של הנאשם או שעשה לה משהו עם איבר המין שלו. כאן חשוב לומר שהדברים שהטיחה הסנגורית ב-א.א אינם נכונים, ואילו א.א, שעמדה על שלה, צדקה. בעדותה הראשית סיפרה א.א את כל האירוע, לרבות שהנאשם הכניס את איבר מינו וזה מאוד כאב, הכול – מלבד דברי הנאשם שהפעם הייתה ילדה טובה, ושהיא הרטיבה לאחר שהנאשם יצא ממנה. ההגנה הטיחה ב-א.א שרק לאחר הריענון שנעשה לה מתוך חקירתה במשטרה, היא נזכרה לומר בעדותה הראשית שהנאשם הגיע לפורקן על הרצפה[386], וגם בסיכומים נטענה טענה דומה. אלא, שגם טענה זו אינה נכונה. בניגוד לחקירתה במשטרה, שם קיימת התייחסות לשאלה אם הנאשם הגיע לפורקן או לא, בעדותה הראשית א.א לא אמרה דבר בעניין זה, לא לפני הריענון ולא אחריו, אלא רק ציינה שהיא עצמה הרטיבה.