שנית, א.א היטיבה לטעמי להסביר את קשיי ההיזכרות באירועים השונים, את הדרך הלא־שגרתית שבה פועלת נפשה, והסבריה עולים היטב בקנה אחד עם כל מה שידוע בנושא ההשפעה של עבירות מין על הנפגעות, כפי שפירטתי בהרחבה בפסקה 22 לעיל. הסנגורית סנטה ב-א.א שההסברים שנתנה בעניין זה אלה דברי מורן מאלי, המטפלת שלה (הערה שלא הייתה במקומה[447]), ו-א.א השיבה לה, שמעולם לא דיברה עם המטפלת על הנושא הזה. הסבריה של א.א מקובלים עליי ואיני רואה בעובדה שנזכרה רק בחקירה הנגדית שהאירוע התרחש בגיל מבוגר מכפי שאמרה קודם לכן, משום פגיעה במהימנות. אזכיר, שבמשטרה א.א אמרה בתחילה שהאירוע התרחש בכיתה י"א ורק אחר־כך תיקנה ואמרה בין כיתה ז' ל-י"א, ובחקירה הראשית תיקנה לכיתה ז'. א.א הסבירה בעקבות מה נזכרה בחקירה הנגדית שהאירוע קרה דווקא סביב גיל 17 ולא קודם לכן. גם שינוי סדר ההתרחשויות בתוך האירוע אופייני לטראומה הנילווית לפגיעות מיניות. יתר על כן: אילו המציאה א.א את הסיפור, כטענת ההגנה, הייתה דווקא מקפידה להיות עקיבה בתיאור, ולא הייתה משנה לפתע את מיקום האירוע בזמן, או את סדר האירועים. אין מנוס מלציין שהחקירה הנגדית הייתה קשה, אם לנקוט לשון עדינה, ומרובת שאלות על פרטים שרובם, לטעמי, איזוטריים, כפי שהמחשתי לעיל. חרף האמור וכפי שציינתי, א.א עמדה בה בנחישות, ויותר מכך: ככל שנשאלה יותר שאלות וככל שהלחץ עליה גבר, התווספו הפרטים שאת רובם סיפרה א.א בחקירה במשטרה ושלא הצליחה לדבר עליהם בחקירה הראשית. לבסוף, כשהתעקשה הסנגורית לשאול עוד ועוד על פרטי האירוע, ש-א.א מיאנה לספר בעצמה תוך אמירה שקשה לה לדבר על זה, אכן התמוטטה א.א, ונכנסה למה שנראה ונשמע כפלאשבק. אף שההגנה טוענת שמה שגרם ל-א.א להרגיש רע זו העובדה שהיא משקרת, ושהיא עושה הצגות במקומות שהיא נתפסת בשקרים[448], איני סבורה כך כלל ועיקר. א.א הרי לא רצתה לספר את הפרטים הללו, וביקשה בכל לשון של בקשה להפסיק את השאלות בנושא זה. אילו רצתה להכפיש את הנאשם ו"לקבור אותו", כדברי ההגנה, הייתה מספרת את הפרטים הקשים והמפלילים ביותר מיוזמתה, ולא רק אחרי התעקשות ושאלות חוזרות של ההגנה, שסברה (כדברי הסנגורית) שבנבירה בפרטי הפרטים תצליח להוכיח ש-א.א משקרת ובודה את הסיפור.
גם ההסבר של א.א לגבי העובדה שחלק מהפרטים שלא סיפרה בחקירה הראשית (אך כן במשטרה) נחשפו רק בחקירה הנגדית, עקב שאלות הסנגורית, הגיוני בעיני ותואם את הדפוסים שהוכרו בפסיקה. אף שההגנה לא בחלה באמצעים להוציא את א.א משלוותה, תוך אמירת דברים פוגעניים, כעולה מציטוטי השאלות לעיל, א.א דבקה, כאמור, בעיקרי הגרסה לגבי האירוע.