"עו"ד וייסבוך: את זוכרת אם היית לבושה?
העדה, גב' א.א: אני לא מסוגלת.
ש: לא, אבל עד עכשיו דווקא ענית לעניין, אז אני פשוט שאלתי שאלה פשוטה אם היית לבושה בחלק העליון, בחלק התחתון, מי הוריד את הבגדים? אולי לא הוריד את הבגדים אולי הפשלתם אותם? שאלה מאוד פשוטה.
ת: בשבילי היא לא פשוטה בכלל.
ש: הרגע אמרת, דיברת על האקדח שזה הרבה יותר קשה ופירטת מה אבא אמר לך שזה הרבה יותר קשה מלענות אם היית לבושה או לא?
ת: אני מרגישה דברים באופן אחר ממה שהגיוני לך שאני ארגיש.
ש: אז קשה לך לענות אם היית לבושה או לא?
ת: קשה לי לענות באופן כללי עכשיו"[522].
בהמשך החקירה הנגדית שבה א.א ואישרה לסנגורית שבאירוע זה הנאשם לא החדיר את אקדחו לאיבר מינה, גם כשהובהר לה שבכתב האישום זה מיוחס לנאשם באירוע זה. היא השיבה: "אני זוכרת שהוא אנס אותי עם האקדח כשהייתי בכיתה ג'"[523]. כשנשאלה בהמשך מדוע לא תיקנה את החוקרת כשהדבר עלה בחקירת המשטרה והחוקרת הבינה מפיה של א.א שגם באירוע האחרון הייתה החדרה של האקדח לנרתיק, א.א השיבה שנית שהיו מספר אירועים דומים וכנראה התבלבלה עם אירוע כיתה ג'[524]. א.א העידה שהצמדת האקדח קרתה אחרי התפירה, בעוד שבכתב האישום נכתב שהאונס עם האקדח היה לפני התפירה. א.א אמרה שייתכן שהיא מתבלבלת בסדר הדברים, אך אציין שבעדותה בבית המשפט תיארה את הדברים בסדר הנ"ל, ולא כבכתב האישום, בעקיבות. היא עומתה עם כך שבכתב האישום כתוב שהיא איבדה שליטה על סוגריה, השתינה, לכלכה את האקדח והנאשם כעס עליה. גם כאן השיבה א.א שלמיטב זיכרונה, הדבר הזה קרה בכיתה ג' (אישום 7) ולא במקרה דנן[525]. בהמשך כשנשאלה שוב, אישרה לסנגורית שזה קרה גם באירוע זה, אך האישור היה מהוסס ובלשון רפה[526] וכשעומתה עם כך שלא אמרה זאת קודם, השיבה: "לא יודעת להגיד לך" ובפעם השלישית או הרביעית שנשאלה על כך בחקירה הנגדית שוב אמרה שזה היה בכיתה ג', ושאינה בטוחה אם זה קרה גם באירוע האחרון, וחזרה שוב ושוב שזה קרה בכיתה ג'[527].
הסנגורית הטיחה ב-א.א שזה מוזר שדווקא לגבי האירועים המאוחרים בזמן היא טוענת שאינה זוכרת פרטים מסוימים, או מתבלבלת, ו-א.א השיבה: "באמת היו הרבה מקרים והיה בין המקרים הרבה דברים שחופפים במידה כזו או אחרת, אין סיבה שזה לא יתבלבל כאילו, זה דבר אחד והדבר השני זה שנכון שאני הייתי בת 18 וזה כאילו גיל שאני אמורה לזכור ממנו יותר, אבל אני מוצאת את עצמי זוכרת הרבה פחות בגלל שהבנתי יותר ואז שזה כבר היה במקום שהבנתי ולא התנגדתי וכאילו בגיל הזה זה היה הרבה יותר קשה מהמאורעות שהיו בגיל צעיר יותר"[528].