בהתייחס לשאלה האם, לנוכח עדותה שהנאשם תפר לה את קרום הבתולין, היה לה קרום בתולין בליל הכלולות השיבה א.א שהיא חושבת שהיה לה מעט, שכן היה לה מעט דימום[529]. אציין שגם בעלה העיד שמספר ימים אחרי החתונה, כאשר הצליחו "לקיים את המצווה", אכן היה דם[530].
- גם לגבי אישום זה האריכה ההגנה בטיעוניה, הן בחקירה הנגדית והן בסיכומים, לגבי החקירה במשטרה, שלטעמה "זוהמה", הייתה מגמתית, שמה מילים בפיה של א.א עם שאלות מדריכות ו-א.א רק אישרה את דברי החוקרת, כדי לרצותה[531]. דנתי כבר בטענות הללו במסגרת אישום 7 (אירוע האקדח) ואיני מוצאת לחזור על הדברים. כאמור, התרשמותי בנושא שונה לחלוטין מזו של ההגנה ואני מקבלת את ההסבר של א.א, בין השאר לנוכח הקושי שראינו בעדותה בבית המשפט, שהיא הייתה זקוקה להרבה עידוד ושאלות מפורשות כדי להוציא את הסיפור הקשה מנשוא, מפיה. גם לגבי האישום הספציפי הזה אמרה החוקרת שאזו ל-א.א במפורש "אני לא יכולה להגיד לך. אני צריכה שזה יבוא ממך"[532], כש-א.א ביקשה ממנה להסתפק במה ש"חני" סיפרה ש-א.א סיפרה לה, או לחלופין שהיא תגיד ל-א.א מה "חני" אמרה ו-א.א רק תאשר.
- כטענת ההגנה בסיכומיה[533], היו אומנם פערים או הבדלים בין התיאורים של א.א לגבי אירוע זה, אך גם כאן, הדברים מוסברים היטב גם על־ידי א.א עצמה, שהעידה כמה קשה לה לדבר על פרטי האירוע, וגם מתוך היכרות עם התופעות המאפיינות עדות של נפגעי עבירת מין במשפחה. ההגנה טענה לגבי בלבול בסדר ההתרחשויות בתוך האירוע, בלבול בין אירוע זה לאירועים אחרים ופרטים שהוספו או הושמטו. גם אלה תופעות מוכרות מאוד בעדות של נפגעים. התגובות הפיזיות של א.א בעת סיפור האירוע ותיאוריה לגבי הכאב שהיא חשה בזמן אמת, ושוב כשהיא העידה מה היה, היו, לטעמי אותנטיים. כך גם התיאורים של "קימוט המצח" של הנאשם והמראה הרציני שלו כש"עבד" וניסה "לתקן אותה", וכן אמירתו שהיא צריכה להיות בשקט כדי שיוכל להתרכז. ליבת האירועים תוארה באופן עקיב, ומה שהיה שונה היו פרטים שאינם מהווים עבירה כשלעצמם, כמו נושא ההרטבה, או דווקא פרטים שמקלים עם הנאשם. כך, חשובה ההבהרה של א.א שהאקדח לא הוחדר לאיבר מינה, אלא הוצמד מבחוץ, לדגדגן, וזאת אף לאחר שהסנגורית אמרה לה שבכתב האישום כתוב אחרת. דבר זה מלמד על כך שלא היה כאן כל ניסיון להעליל על הנאשם עלילת שווא, או להשחירו אגב הגזמת התיאורים. ההתנצלות של א.א מפני הנאשם, על כך שהיא מספרת מה קרה תוך הפרת ההבטחה כלפיו שתשתוק, ובהמשך לכך הדואליות שנגלתה כשמיד לאחר מכן הביעה כעסה כלפיו על כך שהיא בכלל מרגישה צורך להתנצל, אף הם מלמדים על האותנטיות של התחושות.
- א.א העידה כי סיפרה על האירוע האחרון גם לאילנה קוזיק וגם לח.ק[534].
אילנה העידה שאכן א.א סיפרה לה על תפירת הבתולין, והיא גם התנתקה ונכנסה להבזק לעבר סביב זה, שבמסגרתו היא צעקה: "זה התחיל מהניתוק. היא התחילה, נראה לי שדיברתי על זה... היא התחילה לדבר בקול ילדותי כמו שכאן שיקפו לי, 'יש פה המון כלים, יש פה המון דברים, יש פה הרבה דם. תגידי שהוא לא ייקח את זה. תגידי שהוא לא ייקח את זה. תגידי לו שלא ייקח את זה'... 'תגידי שלא ייקח את זה, אני לא רוצה, אני לא רוצה. אני מפחדת. יש פה אקדח' וחלק מהדברים היא סיפרה אחר כך כשהיא חזרה... דיברה על הדם, עוד שהייתה מנותקת היא דיברה על הדם, היא דיברה על הכאב, היא דיברה על האקדח"[535]. לעניין החדרת האקדח לאיבר מינה של א.א אילנה העידה ש-א.א לא אמרה לה זאת במפורש, אלא זו הייתה ההבנה של אילנה שכך קרה, מתוך מה ש-א.א סיפרה לה על הפחד שלה מהאקדח ועל כלל האירוע[536].