א.א השיבה בשלילה לשאלות הסנגורית האם הרופאה אמרה לה שהיא בתולה, או האם היא אמרה לרופאה שהיא בתולה[546], וציינה שהרופאה רק צעקה עליה כל הזמן מאחר שהיא זזה כל הזמן, ואמרה לה שהיא בסך הכול בודקת אותה, מדוע היא בהיסטריה. א.א הסבירה שהיא לא יכולה לסבול מגע באזור הזה בגלל כל מה שעברה. הסנגורית המשיכה לשאול את שאלותיה בצורה מעליבה, שלא לצורך ("את בחורה היסטרית מטבעך", "מאיפה לי לדעת שזה נכון ואת לא ממציאה את זה פה לעורר רחמים, כמו שאת אוהבת"), ושוב נאלצנו להעיר לה על הסגנון[547]. בהמשך טענה שהרישום Virgo נעשה על בסיס בדיקה שד"ר קלטר בדקה את א.א, אף שזה לא נכון.
המאשימה טענה בסיכומיה כי היא מקבלת את טענת ד"ר קלטר שככלל, היא נוהגת בכל בדיקותיה באותה דרך, אך ברור שייתכנו גם חריגים, כאצל כל בעל מקצוע. מעדותה של א.א עלה כי היא הייתה במצב נפשי קשה בעת שהגיעה לבדיקה אצל ד"ר קלטר[548]. עוד עולה מדבריה של א.א כי מצב נפשי זה היווה מכשול במהלך הבדיקה עצמה. א.א תיארה עצמה כנסערת ומפוחדת, ובניגוד לד"ר קלטר, שלא זכרה את המקרה, היא זכרה היטב את הליך הבדיקה, כולל העובדה שד"ר קלטר, שלא הבינה את מצוקתה, אף הרימה עליה קול. הנתונים שאותם ניתן ללמוד מהתיק הם היות א.א בחורה צעירה חרדית, המצב הנפשי שהייתה בו בעת הבדיקה וכן העובדה שמסרה לד"ר קלטר בעל פה כי היא בתולה. שילוב כל אלה, בצירוף העובדה ש-א.א הגיעה עם תלונה פשוטה יחסית, יכולים להעיד על כך שלא היה נדרש מד"ר קלטר לבחון את נושא הבתולין של א.א, כך שהיא לא באמת שמה ליבה לעניין זה ולא בדקה ובהיעדר סיבה לבדוק את העניין לעומק, לא עשתה כן.
- נוסף על טיעוני המאשימה, המקובלים עליי, יש לזכור כי הפסיקה התייחסה לא אחת לכך שקיומו של קרום בתולין או היעדרו אינו יכול לשמש בסיס להגעה למסקנה האם מישהי נאנסה, אם לאו. וכך נקבע: "אין בהיעדר ממצאים כאמור כדי לשלול או לאשש אמיתות תלונה של נפגעת עבירות מין"[549]. לכן גם אם ד"ר קלטר אכן בדקה את א.א וראתה קרום בתולין, אין בכך כדי לשלול את מסקנותיי באישומים הכוללים עבירת אונס, שאכן כך היה.
- מסקנתי היא, אפוא, שבניגוד לאמור בכתב האישום, לא עלה בידי המאשימה להוכיח שהנאשם תפר ל-א.א את קרום הבתולין, או שהחדיר לה את האקדח לאיבר המין, אלא הוכח שהוא הצמיד את האקדח לדגדגן שלה. לא הוכח גם ש-א.א הרטיבה. פרט לכך, מצאתי שעדותה של א.א (ביחד עם כל שאר הראיות שעוד נדון בהן) מבססת את אישום 14 כמתואר בכתב האישום.
הכרעה באישום 14, האירוע האחרון
- אציע לחבריי לקבוע שבאירוע האחרון, הוכחו העובדות והמעשים הבאים, כאשר מתוכם – המעשים המגבשים את העבירות שבהן יורשע הנאשם מודגשים בקו תחתון: במחצית השנייה של שנת XX20, כשהייתה א.א כבת 18, בביתם במקום המגורים, קרא הנאשם ל-א.א לבוא לחדר העבודה שלו (הממ"ד). הוא הצטייד בכלי עבודתו כרופא ואמר לה שהוא רוצה לבדוק אם הצליח לתקן אצלה הכול, כי משהו באיבר המין שלה לא תקין. הנאשם הורה ל-א.א לשכב על המיטה והיא עשתה כן. בשלב זה נטל הנאשם כלי רופא למיניהם, החזיק פנס בידו והאיר באמצעותו לתוך איבר המין שלה, וכן נגע עם ידיו באיבר מינה, תוך שהוא מחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. זה כאב וירד לה דם. הוא עלב בה, אמר לה שאיבר המין שלה מאוד גדול ולא פרופורציונאלי לגופה ושהוא מתקן את הפגמים שלה. הנאשם אמר ל-א.א שתמיד איבר המין שלה היה לא תקין ושהיא הפריעה לו כל השנים. בשלב זה איים הנאשם על א.א שאם תספר למישהו על כל מה שקרה ביניהם, יקרה לה משהו רע ושאם אנשים ידעו שהיה בה משהו פגום, הם לא ירצו להתחתן איתה. הנאשם נטל את אקדחו ואיים על א.א באמצעותו, כשהוא מצמיד את האקדח לדגדגן שלה. במעשים האמורים לעיל אנס הנאשם את בתו שטרם מלאו לה 21 שנים, תוך איום בנשק חם וביצע בה מעשה מגונה.
לנוכח האמור אציע לחבריי להרשיע את הנאשם באישום ה-14 בביצוע העבירות הבאות: עבירה של אינוס בידי בן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ב) לחוק) וכן מעשה מגונה בבן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(ג1) לחוק). עוד אציע לזכות את הנאשם ממעשה של אונס באמצעות האקדח.