האינדיקציה הבאה למצוקה של א.א – תרופה אנטי-דיכאונית בגיל 10
- האינדיקציה הבאה למצבה של א.א עולה מהתיק הרפואי שלה בקופ"ח מאוחדת[571]. כפי שכבר הוזכר, הנאשם היה הרופא של א.א (ושל כל ילדיו), וכפי שניתן ללמוד מהתיק, רשומים עשרות רבות של ביקורים שלה במרפאתו. בעמוד האחרון של התיק, קרי: התיעוד המוקדם ביותר שנמצא בו, רשום שביום XXX, כש-א.א הייתה בת 10, היא ביקרה אצל הנאשם "ביקור מנהלי" והוא רשם לה תרופה בשם Fluden Tab., למשך 30 ימים[572]. מדובר בתרופה אנטי־דיכאונית, וכפי שהנאשם העיד: זה פרוזק[573]. נזכיר שקדם למועד הנ"ל אירוע אישום 7, אירוע האקדח. כשנשאל הנאשם מדוע רשם ל-א.א תרופה זו טען תחילה שאינו מכיר את התרופה, ואחרי שהתברר (אגב חיפוש באינטרנט) שמדובר בתרופה אנטי־דיכאונית, והוא נשאל מדוע היה צריך לרשום לילדה בת 10 את התרופה הזו, הוא טען שאינו זוכר. אחר־כך אמר שעליו לראות מה היה בביקורים קודמים (כאמור – זו הרשומה הראשונה שיש בתיק הרפואי שנמסר מקופ"ח), אחר־כך אמר שהיה לו שותף במרפאה, וכשנשאל האם הוא מנסה לומר שהשותף רשם ל-א.א תרופה אנטי־דיכאונית בלי לספר לו, התחמק והשיב שהוא בטוח שהיא לא קיבלה את התרופה הזו ושאינו יודע את כל הנסיבות. הוא עומת עם כך שכאשר הרופא השותף, ד"ר מיכאל פקטרוביץ, טיפל ב-א.א הדבר רשום במפורש בתיק[574], ואז חזר לטענה שעליו לראות ביקורים קודם ותקף את התובעת על כך שלא הביאה לו את התיק מהמרפאה הקודמת שבה עבד[575]. המאשימה בסיכומיה ציינה שסיבה נוספת לכך שאין לתת אמון בגרסתו של הנאשם בנוגע לרישום התרופה הנ"ל ל-א.א מקורה באמירותיו לגבי מקרים אחרים שבהם רשם לבניו כדורי הרגעה בגיל צעיר מאוד, ואף זכר את הנימוק לכך[576]. ואולם, את העובדה כי רשם את התרופה הנ"ל במשך 30 יום לביתו בת ה-10 הוא לכאורה לא זכר כלל. עוד טענה, כי יש לראות ברישומה של תרופה מסוג זה חלק מדרכו המניפולטיבית והמתוחכמת של הנאשם להסתיר את מעשיו בזמן אמת, תוך שימוש בכובעו כרופא של א.א. כך או אחרת, אין ספק שרישום תרופה אנטי־דיכאונית ל-א.א בגיל 10 היא אינדיקציה משמעותית לכך ש-א.א הייתה שרויה במצוקה משמעותית. העובדה שהנאשם רשם לה את התרופה, ושאימה, האימא, לא ידעה על כך ואמרה בעדותה שהיא לא זוכרת שום דבר שהצריך מתן תרופה כזו ל-א.א[577], מחזקת מאוד את המסקנה שמצוקתה של א.א נבעה ממעשי הנאשם, שאותם הסתיר, כמובן, מרעייתו.
הפוביה של א.א מהקאות והטיפול אצל ד"ר בן יוחנן
- ציון הדרך הבא הגיע בהמשך למה ש-א.א תיארה כפחד שלה מהקאות, פוביה שהחלה בכיתה ה'[578]. נושא זה עלה בצורה חזקה מאוד הן בעדותה של א.א[579], הן בעדויות של מטפלות שונות[580], הן בעדויות של הנאשם ושל האימא. א.א ייחסה את הפחד מהקאות לכך שהנאשם הכריח אותה לבצע בו מין אוֹרָלי, והתייחסה לאירוע מושא אישום 9, אירוע המרפסת, שהתרחש ב-XX20, כשהייתה כבת 11. כך היא העידה וכך העידו גם חלק מהמטפלות שלה[581]. לאחר שהעידה על אירוע המרפסת, שבו החדיר הנאשם את איבר מינו לפיה והגיע לפורקן בפיה, אמרה א.א:
"אחרי איזה כמה זמן אני הקאתי וזה היה נורא כאילו בשבילי זו הייתה אחת החוויות היותר קשות המקום הזה של ההקאה כאילו וכאילו מהאירוע הזה כאילו היום אני מבינה את זה, אז לא הבנתי את זה, מהאירוע הזה היו לי כאבי בטן וכל מיני כאילו אבא שלי לקח אותי לכל הבדיקות האפשריות לבדוק למה יש לי כאבי בטן ובסוף הוא גילה שיש לי צרבות ולקחתי טיפול תרופתי בשביל זה, אבל כאילו לצרבות, לא ל, אבל הייתי נורא, כאילו היה לי ממש פוביה מהקאות כאילו פשוט לא יכולתי לסבול את הרעיון הזה של הקאה, הייתי נכנסת לפניקה וצורחת, הייתי שמה את האצבעות באוזניים, הייתי רק מדמיינת שמישהו מקיא, הייתי בוחנת את הפנים של כולם שהם לא הולכים להקיא עוד שנייה ולא יודעת כאילו למה זה יצא לי דווקא שם, אבל כאילו במחשבה שנייה אני כן יכולה להבין, כי כאילו מקום של לאבד שליטה לגמרי כאילו, שהכול יוצא ממך גם אם אתה לא רוצה להגיד כלום, עד היום אני מתמודדת עם הפחד הזה, אבא שלי רצה לעשות לי סוג של חשיפה, כמו שסיפרתי בפעם הקודמת, וכמובן שזה לא עזר בכלל אלא רק החמיר את המצב, הלכתי גם, הוא שלח אותי לאברהם בן יוחנן, גם את זה אמרתי והוא ניסה לעשות לי חשיפה והרגשתי שמה שהטיפול עשה הוא כאילו הפנים את כל מה שהרגשתי בפנים ועדיין נורא נורא פחדתי מהקאות כאילו גם, כאילו בפורים אז נוהגים להשתכר, זה היה חג ששנאתי, עד היום אני שונאת אותו עם השנים כשאני הייתי בטיפול אז זה היה כאילו קצת אחרת, כאילו משהו קצת נרגע לי בזה, כאילו הפחד הנוראי נוראי נוראי הזה זה כאילו לפעמים אני חושבת שכאילו זה משהו שיקרה לי אם אני מספרת, אם אני כאילו זה אחד הדברים הרעים...