הנאשם העיד אף הוא על אירוע זה, כפי שציינתי לעיל, אך בשלב אחר של עדותו, בחקירה הנגדית, בניגוד למה שאמר קודם שהמסקנה הייתה שְלְ-א.א יש קושי בוויסות רִגשי[610], ובניגוד לכך שאמר פעמים רבות שלא זיהה אצל א.א חרדות, אמר שכאשר א.א התחבאה מאחורי השיחים, הם ראו חרדות[611].
- האחות הקרובה ביותר בגיל ל-א.א היא אחות 3, שקטנה מ-א.א בשנה, והאח הקרוב ביותר הוא אח 1, שגדול מ-א.א (יליד XX19). מעדויות רבות עלה שאח 1, א.א ואחות 3, שלושת האחים הקרובים בגיל, היו "שלישיה". אח 1 העיד שהייתה להם "חבורה" שהם קראו לה בראשי התיבות של שלושתם[612]. א.א ציינה שהיא ואחות 3 היו "קרובות בגיל ומאוד קרובות גם בנפש... עד לרמה שהייתה [צ"ל הייתי] יכולה כמעט לקרוא לה מחשבות... היא הייתה מתחילה משפט אני הייתי מסיימת אותו, אותו דבר איתה כאילו"[613]. על הקרבה ביניהן העיד הנאשם שהן היו כמו תאומות[614]. א.א העידה שבאזור גיל 18 היא דיברה עם אחות 3 על הנאשם, ואחות 3 השיבה: "'די, א.א, תפסיקי, זה מעלה לי דברים ממעמקים, אני לא יכולה להתמודד עם זה'". לאחר מכן א.א המשיכה: "היה לי מאוד קשה עם זה, אבל הבנתי שאם אני רוצה להיות איתה בקשר אז אני חייבת לכבד את זה כי זה היה נראה, כי בצורה שהיא התנהגה זה היה נראה שהיא ככה כאילו, זה או אני, כאילו זה או הקשר או לדבר, כאילו בקיצור שהקשר יוכל להימשך רק אם לא נדבר על זה. אני זוכרת סתם זה היה תקופה הרבה יותר מוקדמת, כנראה אזור גיל 17, 16, 17, משהו כזה, הייתה לי תקופה שדיברתי עם היועצת של התיכון בקשר לחברה אחרת שניסיתי לעזור לה והיה שלב שככה התלבטתי אם לספר לה או לא... ליועצת. ואז כשסיפרתי את זה לאחותי לאחות 3 אז היא כאילו הבינה בדיוק מה מה עבר עלי ברגעים האלה שאני אספר, לא לספר, מה תגידי, איך תגידי?"[615]. היא העידה שהיא סיפרה לאחות 3 על הפגיעה של הנאשם בה בגיל 5[616]. בדיון לאחר מכן המשיכה ופירטה בעניין זה, אם כי הפעם מיקמה את השיחה בשנים מאוחרות יותר, ב-XX20, כשהייתה כבת 20[617]. א.א החלה באמירה שמאוד קשה לה לספר על כך ליד הנאשם, כי היא מרגישה שהיא בוגדת באחות 3, כי הן דיברו על דברים שאסור היה להן לדבר. ואז העידה: "עם אחות 3 היה לי קשר, אני חושבת שהזכרתי את זה אבל בכל אופן חשוב לי להדגיש את זה שהיה לי קשר כמעט סימביוטי איתה, סימביוטי... קראו לנו בנות זוג כי היינו ממש קרובות אחת אל השנייה... היא אחרי בגיל, היינו ישנות ביחד וחולקות את כל מכמני ליבנו חוץ ממה שלא, חוץ מהמעבר, אבל מאוד מאוד הרגשנו אחת את השנייה, הרבה פעמים היינו מתכננות לברוח מהבית ביחד והיינו מנסות לחשב אם היה לנו מספיק כסף לשכר דירה, זה נורא מצחיק אותי היום... היינו צעירות, שנות יסודי מאוחרות... את כל השטויות עשיתי איתה. והיה לה קשה עם אבא שלי, אבל היא לא דיברה על זה, אבל כשאני אמרתי לה שאני ניגשתי ליועצת היא הבינה למה אני ניגשת ליועצת... זה היה כשהייתי ב-י"א... כשניגשתי ליועצת היא לא התפלאה, היא מאוד הבינה על מה מדובר, אבל היא אמרה לי 'א.א איך את תגידי?'... מה תגידי?'... ככה היא שאלה, אבל אנחנו שתינו הבנו אחת את השנייה, כאילו עד היום יש לנו את הקטעים האלה שאנחנו די מבינות אחת את השנייה, אנחנו צריכות לחשוף הרבה פעמים כי זה מתערבב לנו... אמרתי לה 'אני לא יודעת'"[618].
א.א העידה שבהמשך, ממש לפני ש-ב.ב עזבה את הבית, אחות 3 התקשרה אליה כשהייתה לפני לידה. בטרם המשיכה א.א לספר מה היה בשיחה, שוב הביעה את חששה מפני תגובת הנאשם כלפי אחות 3 על הדברים, ואמרה: "אני רק אבקש באמת מאבא שלי שלא יעשה עם זה שימוש לרעה לאחות 3 כי באמת אחות 3 היא לא עושה דברים מרוע לב, היא פשוט זו הייתה המצוקה שלה"[619]. אז המשיכה וסיפרה שאחות 3 ביקשה להתייעץ איתה כיצד הצליחה למנוע מהנאשם להיכנס אליה לחדר הלידה כשילדה את בנה.