א.א העידה על הפגישות עם גולדברג: "לא יכולתי לדבר שם שאבא שלי אחר כך אחרי כל שיחה היה יושב ומדבר איתי לשמוע מה אמרתי... באיזשהו שלב היה לי ממש ממש קשה כי רציתי לדבר, אבל לא יכולתי לדבר והיה לי הצפות וניתוקים וכאלה"[650]. הסבר זה ברור ומעקר את טענת ההגנה בסיכומיה, כי ל-א.א לא היה כל הסבר מדוע לא סיפרה לגולדברג על אודות הפגיעות המיניות. א.א העידה כי בשלב מסוים הציעה גולדברג ש-א.א תיעזר בפסיכיאטר כדי לקבל טיפול תרופתי, כדי שהן תוכלנה להתקדם בטיפול. הנאשם אישר דברים אלה בעדותו[651]. א.א העידה: "הרגשתי מאוד אשמה, הלכתי לאבא שלי ואמרתי לו 'יש לי משהו שאני צריכה להגיד לך ואני לא רוצה להגיד לך', לא משנה, איכשהו, אני אפילו זוכרת איפה ישבנו אז... בספריה... אמרתי לו שהפסיכולוגית אמרה שאני צריכה לקחת, שהיא חושבת שאני צריכה לקחת כדורים, שאני אלך לפסיכיאטר, כי ההצפה שלי, כאילו יש לי הצפה מידי גדולה ואני לא פנויה לטיפול ואז הוא התקשר, הוא אמר לי 'דבר ראשון את מפסיקה שם טיפול' ודבר שני הוא דיבר עם הפסיכולוגית והוא עשה ממנה צחוק וזה וזהו, נגמר... מה זה עשה ממנה צחוק? הוא אמר שהוא התרשם ממנה שהיא מאוד היסטרית והיא לא, היא לא יציבה והיא לא, לא יודעת, זה בערך מה"[652]. גולדברג לא זכרה אם כך היה, אך ציינה: "כשאני רואה שמטופל לא מצליח להתגבר באמצעות הטיפול שאני מנסה או CBT או טיפל אחר להתגבר ואני רואה את הסבל או המצוקה של האדם, אז אני תמיד, אני מפנה...אם יש בעיה... ויש סבל... ויש מצוקה ואני לא נותנת לה מענה, אני מנסה לתת לשלוח ואני כן בעד לקחת תרופות פסיכיאטריות"[653].
בחקירה הנגדית אמרה הסנגורית ל-א.א שהנאשם הפסיק לה את הטיפול אצל גולדברג משום שגולדברג רצתה ש-א.א תיקח תרופה פסיכיאטרית ואילו הנאשם חשב ש-א.א שפויה ואינה זקוקה לכך. א.א השיבה: "הוא לא רצה שאני אקח כדורים פסיכיאטריים בשביל שאני לא אוכל לדבר בטיפול, כי אני לא הייתי מסוגלת לדבר בטיפול והחרדה, רמת החרדה שלי הייתה כל כך גבוהה שבת שבע אמרה 'את צריכה כדורים בשביל שתהיי פנויה לטיפול, לא כל הזמן עסוקה בהגנות שלך'"[654].
כפי ש-א.א העידה, הנאשם שם קץ לטיפול אצל גולדברג. אף הנאשם עצמו אישר זאת, כך גם האימא (אף שהיא אמרה "בחרנו יחד עם א.א לא ללכת על הדרך של הטיפול התרופתי"), וגם גולדברג העידה שכך. במשטרה גולדברג העידה שהיא רצתה להמשיך לטפל ב-א.א, אך הייתה שיחה עם הנאשם שהייתה בה תחושה לא נוחה, ובה הוא אמרו לה שהוא ואשתו לומדים CBT וכבר היו צריכות להיות תוצאות. בבית המשפט היא הרחיבה, ודבריה הכנים חיזקו באופן מוחלט את מה ש-א.א סיפרה בעדותה על כך שהנאשם עשה צחוק מגולדברג: "כשאומרים לי שאני לא מצליחה ושאני סתם לוקחת כסף ושזה, זה אולי נקודה רגישה שלי ... כשבאים ואני מרגישה איזה תחושה של זלזול או תחושה של חוסר הכרה במקצועיות שלי אישית, מה שקורה הרבה גם בסוג טיפולים מסוים, את זה אני זוכרת, זאת פגיעה נרקיסיסטית שלי עצמי שאיננה קשורה לחלוטין לטיפול"[655].