גם האימא העידה על שיחה זו: "אני זוכרת שהלכנו ביחד הליכה ברחוב, אני לא זוכרת תוכן של כל השיחה... היא הייתה נסערת, בכתה קצת, אני ניסיתי לדבר איתה, לשמוע מה יש לה לומר, מה הרגשות? אני לא זוכרת את התוכן, אני לא רוצה סתם"[684]. ובהמשך לכך, כשהסנגורית שאלה אם השיחה הייתה סביב נושא הפגיעה בגיל 5, האימא השיבה:
"האימא: השיחה הייתה סביב מה שקורה עכשיו ומה שהיא זוכרת, לא, אבל לא נכנסנו לפרטים של הדברים.
כב' הש' ברודי: אבל כן על הפגיעה המינית?
ת: על הזיכרון שלה, כן, אני לא זוכרת עוד פרטים, אני זוכרת שהיא כן בכתה קצת.
כב' הש' ברודי: אז איך התייחסת לזה?
...
ת: איך התייחסתי?
כב' הש' ברודי: לבכי שלה?
ת: הייתי איתה, הייתי עם א.א.
עו"ד וייסבוך: אבל, את אומרת שאת לא זוכרת בדיוק את תוכן השיחות, אבל השיחות היו על העניין הזה של מה שהיא סיפרה, השאלה אם היא סיפרה לך פרטים נוספים או שהכול היה סביב האירוע הזה של גיל 5 בשירותים, או שהיו עוד סיפורים?
האימא: היא לא דיברה על משהו נוסף, היא גם לא נכנסה שוב לסיפור הזה, יותר הרגשה כללית כזה.
ש: מה זה אומר 'הרגשה כללית כזה'?
ת: שהיא הייתה בהרגשה כללי שלה, אני לא זוכרת בדיוק מה היה תוכן הסיפור, ניסיתי לדבר איתה מה היא זוכרת מתי שהיא קטנה? לא הלך לשום מקום.
כב' הש' ברק נבו: את אמרת לנו שהיא בכתה, אז אפרופו מה היא בכתה? אם לא דיברתן על המקרה הזה?
האימא: לא יודעת.
...
עו"ד וייסבוך: ומה היא ענתה לך שניסית לשאול אותה מה היה? היא הרגע אמרה את זה.
האימא: אמרתי שהיא בכתה, לא רצתה לדבר עוד.
ש: בואי תפרטי מה ניסית לשאול אותה? ומה היא ענתה לך?
ת: שוב אני לא זוכרת את המילים המדויקות.
ש: לא מדויק, בכלליות?
ת: דיברנו על.
ש: מה שאלת אותה בשיחות?
ת: על מה שעברנו בימים האחרונים מה שהיא, מה שהייתה מתי שהיא הייתה קטנה.
ש: ומה היא ענתה לך?
ת: אני לא זוכרת, שיחה ארוכה, אני לא זוכרת את התוכן של השיחה, אני זוכרת שהיא באיזשהו שלב היא בכתה קצת וזה היה, זה סיים ככה.
ש: עכשיו, מבחינת הגישה שלך ל-א.א בכל זאת היא בת שלך, את אומרת שהיו לכן אחר כך... שהיו כמה שיחות בנושא הזה.