...
כב' הש' ברק נבו: למה את אומרת שזה דבר הזוי?
העדה, גב' א.א: בגלל שאבא שלי שלח אותי אליה, אבל ברגע שאני התחלתי לדבר שם הוא היה חייב לסתום לי את הפה והיא שלחה אותי... הוא סתם לי את הפה. והוא אמר שהוא לא סומך על מרסי כי מרסי גרמה לכל מיני אנשים להיזכר בכל מיני פגיעות שלא היו וזה לא סיפור ראשון אצלה, אז כאילו אתה שולח אותי אליה ואז אתה אומר כאילו כשאני מתחילה לדבר שם.
כב' הש' ברודי: איך הוא ידע את זה בעצם שאת מתחילה לדבר?
העדה, גב' א.א: כי אני דיברתי עם אימא שלי ואז הוא שאל אותי אם אני הולכת למרסי, אז פחדתי ממנו ואמרתי לו שכן ואז הוא כעס נורא על מרסי והוא דיבר עליה מאוד לא יפה והוא גם אמר את מה שאמרתי קודם שהיא גורמת לכל מיני אנשים לדמיין שקרה להם כאילו שהאבות שלהם פגעו בהם וכל מיני מקרים"[735].
- ההגנה התנגדה ללא הרף במהלך חקירתה הראשית של מרסי לשאלות רבות מאוד[736], ובהמשך תקפה אותה במילים קשות, הן בחקירה נגדית קשה ומעליבה, למרות הערות ההרכב לגבי הסגנון ("העדה מאריכה בדברים לא רלוונטיים"; "התשובה שלך ארוכה, את מתפזרת"; "את לא מקצועית"; "את גרמת נזקים לא בכוונה"; "הטיפול הכושל והלא מקצועי שלך"; "אל תחמיאי לעצמך"; "כל תשובה רבע שעה"; "כרגיל את מספרת סיפור שלם במקום לענות לעניין"; "קחי כדור"; "זו ספקולציה שלך שנועדה לבסס את התביעה"; "זה הפרשנות המאוחרת שלך שנועדה לספק את הסחורה לבית המשפט" ועוד), הן בסיכומי ההגנה ("גרמה לנזק משמעותי לא.א בהובלתה לזיכרון שווא מגיל חמש"; "תובנות מנותקות מהמציאות"; "חילצה מפיה של א.א סיפור הזוי על פגיעה בשירותים"; "חוסר מהימנות שיורד גם לשורש הטיפול המפוקפק שעשתה לא.א והביא לזיכרון השווא"; "מרסי נוטה להפוך את המטופלות שלה לקורבנות"; ועוד). כפי שכבר ציינתי, טענת הגנה מרכזית מופנית לטיפול אצל מרסי, כמקום שבו החל מה שההגנה מכנה זיכרון השווא של א.א. מרסי אף שיקפה, מספר פעמים, את תחושתה הקשה מהאופן שבו פנתה אליה הסנגורית, או האופן שבו התבטאה כלפיה[737]. ההגנה תקפה פעם אחר פעם את האסמכתות של מרסי ללימודיה וטענה שאין לה הסמכה לטפל באנשים, וגם כשמרסי הביאה את התעודות שלה, זלזלה בהן הסנגורית חרף הערות השופטים לגבי אופן ההתבטאות[738]. מרסי הבהירה שוב ושוב את נושא השכלתה והסבירה כיצד קיבלה הסמכה לטיפול[739]. כאשר הטיחה הסנגורית במרסי שהיא בעצם שתלה אצל א.א זיכרונות שווא ושאלה אותה שאלות מדריכות, מרסי הכחישה זאת, ובמילותיה: "אני לא שתלתי שום זיכרון, שום זיכרון ב-א.א, כמו שאני סיפרתי לשוטרת, אני לא שואלת שאלות that lead the witness". עוד אמרה שהציורים דיברו בשמה של א.א[740]. כשהמשיכה הסנגורית לבדוק עם מרסי לגבי השכלתה הרלוונטית (או – לטענת ההגנה – היעדרה), הזכירה מרסי שהנאשם הוא שפנה אליה, בעקבות המלצות שקיבל, והוא גם שאלה אותה לגבי השכלתה והכשרתה, ואף החליט להצטרף לקורס בנוגע לאחד מתחומי השכלתה[741]. בשולי הדברים ניתן להזכיר שדווקא בשאלות ההגנה ל-א.א בחקירה הנגדית בחרה הסנגורית להתייחס למרסי כמטפלת מוסמכת, וזאת כדי לעמת את א.א עם כך שאחרי הטיפול אצל מרסי א.א בחרה לספר על פגיעות נוספות דווקא למטפלת לא מוסמכת[742]. עוד ניתן להזכיר שדווקא אחד מהפסיכיאטרים שהגיע כעד הגנה, ד"ר ואש, אמר שאינו מייחס כל חשיבות להסמכות הפורמליות של מטפלת, כי לעיתים יש מטפל עם תואר שהוא לא סומך עליו, ולעיתים מטפל בלי תואר שהוא סומך עליו[743].
ההגנה שאלה את מרסי כיצד היא מסבירה את העובדה שהנאשם שלח את א.א לטיפול, אם הוא אכן פגע בה. מרסי ענתה שצריך לשאול אותו, אך הוסיפה שיש לה ספקולציה מדוע עשה כן, וציינה שיש אנשים שיש להם את הפיצול הזה[744]. ההגנה בסיכומיה טענה שהעובדה שהנאשם הפנה את א.א למרסי, שהייתה ידועה כמטפלת בנפגעות תקיפה מינית, סותרת את הטענה שהוא פגע ב-א.א[745]. ואילו אני סבורה להיפך: מה היה לו, לנאשם, לשלוח את א.א דווקא למטפלת בפגיעות מיניות אם א.א לא נפגעה מינית? ובהתייחס לחוסר ההיגיון שבדבר, אכן – ה"משחק באש" מעורר שאלה, אך לא ניתן לומר שאינו מאפיין פוגעים מינית, בכלל, ואת הנאשם בפרט, בשים לב, למשל, בכך שבחר לפגוע ב-א.א לא אחת בתוך הבית, כשאחרים בסביבה, ישנים או ערים. ובענין זה אפנה לפסיקה הענפה על אודות "חוסר ההיגיון" במעשיהם של פוגעים מינית. מעבר לכך, לנוכח עדותה של א.א לגבי החשש שלה מפני הנאשם, המורא שהטיל עליה שאם תספר על מה שהוא מעולל לה יקרה לה משהו רע, ואמונתה שכך הדבר (כפי שנוכחנו לדעת גם במהלך מסירת עדותה בבית המשפט), יכול היה הנאשם לצפות במידה רבה של בטחון, ש-א.א לא תאמר דבר למטפלות[746]. וכאשר התבדה הנאשם, והתברר לו ש-א.א דווקא החלה לדבר על הפגיעה אצל מרסי, לאחר ש-א.א דיברה לראשונה באופן מפורש על אירוע גיל 5 עם האימא ביוני XX20 ובאוגוסט XX20 התברר לו שהיא עדיין בטיפול אצל מרסי, הוא אכן מיהר לנסות לשכנע אותה להפסיק את הטיפול. האימא מצידה לא הבינה מה הבעיה בסמיכות הזמנים הזו וכל ניסיונות התביעה לחלץ ממנה הסבר לעניין העיתוי לא צלחו[747].