אחות 2 העידה גם היא על השיחה[948]. היא אמרה שהבעל של א.א התקשר לבעלה ואמר שיש לו הצעה, אבל גיס 1 לא רצה לשמוע מהי. לדבריה, "הוא לא רצה לקבל ממנו הצעות שאחר כך הן יכולות להתפרש באופן של פגיעה בתהליך, הוא שיער שהוא רוצה, הוא שיער, עכשיו זה השערות, הוא שיער שהוא רצה להציע איזשהו הצעה של 'אתם תהיו איתנו ואז אנחנו לא נתלונן למשטרה' או משהו כזה"[949]. היא ציינה שהם חששו. היא גם הסבירה שלא היה להם אמון בבעל של א.א, מאחר שכאשר הבעל של א.א נפגש עם הנאשם ועם האימא ב-XX20 ודיבר איתם על ב.ב, הוא אמר להם ששמע על הפגיעה ב-ב.ב מאח 1, מה שכידוע לא היה נכון, וזאת כדי לחפות על א.א. אציין שאח 1 העיד על כך וציין שנודע לו שכך היה כי הבעל של א.א צלצל אליו להתנצל ולספר לו שכך עשה.
- עד כאן האירועים שקרו סמוך לאחר מעצרו של הנאשם, ולפני ש-א.א מסרה הודעה במשטרה. לטעמי, יש בדברים כדי ללמד שהתזה של ההגנה, שלפיה א.א התלוננה במשטרה (או ליתר דיוק – הסכימה בסופו של יום למסור את דבריה, אף שלא רצתה לעשות כן בהתחלה ובוודאי לא יזמה את זה) מתוך אינטרסים כספיים, או רצון לנקום, אין בה ממש והיא פרי פרשנויות של אח 1 וגיס 1. הבעל של א.א לא דיבר על כסף בשיחות הללו, ולא בכדי: כל מה ש-א.א רצתה זה את הגיבוי של המשפחה לסיפור שלה, שאותו היא שיתפה מאוד בצמצום עם חלק קטן מבני המשפחה. העובדה שהרצון היחיד שלה היה לקבל הכרה מהמשפחה שהיא לא ממציאה ולא מעלילה, ולקבל בחזרה את הקשר עם המשפחה, עולה מכיוונים רבים בעדותה ובמעשיה. כך, למשל, בדבריה בסוף החקירה הראשית[950], שאותם אביא בהמשך, וכך עולה בפירוש מעדותו של הבעל של א.א לגבי השיחה עם גיס 1, שצוטטה לעיל, שבה אמר לו שאם יהיה פתרון לכך שהנאשם לא ימשיך לפגוע, ושהקשר המשפחתי "יהיה כמו שצריך", א.א לא תלך להעיד.
- התייחסתי בכל אישום לעיל למקרים שבהם קיים חיזוק לגבי אישום ספציפי, למשל – העובדה ש-א.א סיפרה על אירוע מסוים למישהו, או דבר־מה שהתרחש באותה תקופה שיכול לחזק פרט כזה או אחר לגבי המעשים עצמם. לאחר מכן התייחסתי לחיזוקים שנובעים ממטפלות (או מטפל) שטיפלו ב-א.א לאורך השנים, ולניסיונות החשיפה שעשתה א.א לאורך השנים. התייחסתי להשתלשלות העניינים לאחר מעצרו של הנאשם, שלדעתי מחלישים, כאמור, את תזת ההגנה בדבר מניעים זרים. נוסף על אלה, קיימים חיזוקים רבים לעדותה של א.א בעניין מהימנותה באופן כללי, לרבות בנקודות רבות שבהן הטיחה בה הסנגורית שהיא משקרת לגבי תיאור עובדות מסוימות שאינן קשורות לתיאור מעשי הנאשם, או שטענותיה באותם נושאים הזויים ומופרכים. חיזוקים כאלה יש למכביר, גם מתוך עדויות עדי ההגנה, ואפילו מעדויות הנאשם עצמו ומעדויות אימה, האימא, ואפרט את חלקם. דוגמה מובהקת הובאה לעיל במסגרת ההתייחסות לעדותו של בן יוחנן, בפסקה 165 לעיל, שבה אישר את עדותה של א.א, שהוגדרה על־ידי הסנגורית "המצאה של א.א שנועדה למשוך תשומת לב", על כך ששם רגליו על השולחן וסיפר לה על מחקר לגבי גברים שמכורים לתמונות ערווה. אתייחס עתה, בקצרה ככל הניתן, לחיזוקים נוספים.