- התייחסתי לעיל פעמים מספר לעדותה של ח.ק, חברתה של א.א, באישומים או נושאים ספציפיים. ח.ק העידה כעדת תביעה. היא הייתה מנחה פדגוגית של מורות לקריאה והכירה את א.א כששימשה מדריכה שלה בבית ספר מש"י (מרכז שיקומי לילדים), שם שימשה א.א כמורה לקריאה וכתיבה, בסביבות XX20, ולאחר מכן הן הפכו לחברות. ח.ק חיזקה את עדותה של א.א בנקודות רבות, שלחלקן התייחסתי כבר, כאמור. אוסיף עתה מספר נקודות נוספות.
עם התקדמות הקשר בין השתיים, א.א החלה לספר לח.ק חלקי סיפורים על אודות הפגיעות שחוותה מהנאשם. הדברים סופרו בצורה מקוטעת ולא מסודרת, בלי התחלה, אמצע וסוף, ולעיתים לוו בשתיקות ארוכות, שח.ק למדה לימים שאלה היו אירועים של דיסוציאציה והתנתקות[951]. מרבית הסיפורים יצאו בשיחות הטלפון בין השתיים. אופן החשיפה האמור מאפיין נפגעי תקיפה מינית, ואת מי שלוקה בפוסט־טראומה מורכבת, כפי שהעידו המטפלות. שברי הסיפורים של א.א התייחסו גם לאירוע גיל 5, גם לאירוע הטיול, אירוע המחסן, אירוע המרפסת והאירוע האחרון, הכול כפי שציינתי בחיזוקים לאישומים הללו.
ח.ק העידה לגבי הפחד של א.א מפני הנאשם, שחילחל גם אליה, כפי שציינתי בפרק המתייחס לעדותה של א.א באופן כללי, לרבות ייחוס כוחות מיסטיים לנאשם על־ידי א.א. ח.ק חיזקה גם את העובדה ש-א.א כלל לא רצתה להתלונן נגד הנאשם, שהיא פחדה מאוד שזה יפרק את המשפחה ושהיא לא רצתה לאבד את הקשר עם המשפחה[952]. א.א התייסרה בכך שמה שהיא מספרת על הנאשם הוא חוסר כבוד כלפיו בגלל שאסור לדבר לא יפה על אביה[953]. היא ציינה ש-א.א התעסקה בענייני בריאותה הרבה מעבר למה שנראה לח.ק סביר לבחורה בגילה וגם יחסית ל-א.א עצמה, שלא נהגה "לעשות עניין" בתחומים אחרים[954]. זה הדליק לח.ק "נורות אדומות" והיא הרגישה שיש משהו מאחורי זה. כך למשל העידה לגבי כך ש-א.א שברה רגל: "לא יפה שחשבתי שהיא מתלוננת סתם על הרגל, אבל זה היה התחושה שלי שכאילו שכואב שם משהו יותר עמוק מהרגל הזאת, שיש שם איזשהו, זה התחבר לי עם הפחדים, אולי זה היה הדרך שלה ליצור קשר? או שבאמת להקל מעליה? אני לא יודעת, אפשר לנתח את זה בהרבה דרכים, אבל אני אחזור למה שאני יודעת סביב גיל 4, 5 שאני חושבת"[955]. ח.ק ציינה שהיו פעמים שהיא לא יכלה להכיל את הסיפורים של א.א על הפגיעות, היא הייתה מרחיקה את הטלפון מאוזנה ורק אומרת "כן, כן", בלי להקשיב[956].