מסגרת נורמטיבית
- סעיף 35 לחוק הירושה מורה כדלקמן:
"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה".
- בסעיף 35 מפורטות שלש חלופות, זאת ביחס לזוכה או בן זוגו, שבהתקיים אחת מהן, ניתן יהיה לקבוע, כי קיימת מעורבות פסולה בערכית הצוואה: מי שערך אותה, מי שהיה עד לעשייתה ומי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה. סעיף 35 קובע חזקה שבדין לפיה אם וכאשר מוכחת מעורבות של הנהנה בעריכת הצוואה תיחשב הצוואה בטלה. הוראה זו הנה מרחיקת לכת שכן היא מורה על בטלותה של הצוואה אף בשל מעורבות שאפשר שלא הייתה לה כל השפעה על המצווה ואף אם הצוואה משקפת את רצונו האחרון, זאת להבדיל מהשפעה בלתי הוגנת.
- בהתאם לפסיקה, נוכח תוצאתה הקשה של הוראת הדין הנ"ל, יש לפרשה בצמצום (ראו: ערעור אזרחי 510/90 כצנשטיין נ' סידרנסקי, מ"ד מה(2) 221 (1991); ערעור אזרחי 529/69 רוזנהויזר נ' כהן, פ"ד כ"ד(2) 93 (1970); ערעור אזרחי 631/69 ישיבת מדרש פורת בישראל נ' חומי, פ"ד כ"ד (2) 105 (1970); ערעור אזרחי 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד(1) 19 (2000)). הביטוי "עד לעשייתה" פורש בפסיקת בתי המשפט כעד הרשמי לצוואה במובן סעיף 20 לחוק הירושה (ראו: ערעור אזרחי 746/70 השכל נ' שומלו, פ"ד כה(2) 654 (1971). אף הביטוי "ערך את הצוואה" פורש על דרך הצמצום ונקבע שיש לפרשו, אך כמתייחס למי שעסק בפועל בניסוח או כתיבת מסמך הצוואה (ראו: ערעור אזרחי 510/90 כצנשטיין נ' סידרנסקי, מ"ד מה(2) 221 (1991)). בפסיקת בתי המשפט נקבע, כי הבחינה האם קיימת מעורבות צריך שתיעשה באשר לכל מקרה ונסיבותיו, ונוכח מידת האינטנסיביות והחומרה של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה ( ראו: ערעור אזרחי 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון, פ"ד נד(2)215 (2000) ; ערעור אזרחי 148/96 בקשי נ' סלמן, פ"ד נג(1) 843 (1999); ערעור אזרחי 5869/03 חרמון נ' גולוב, פ"ד נט(3) 1 (2004)). בהקשר זה אף נקבע, כי העובדה שנהנה מהצוואה הביא את המצווה לעורך הדין שטיפל בנהנה בעבר, בעניינו שלו, ואף סייע לו בפרטים שונים, שנזקקו להם לצורך הצוואה, ופרע את שכר טרחתו, אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה. אף אם נהנה קיים שיחות מקדימות בעניין הצוואה, בין עם עושה הצוואה ובין עם עורך הדין שערך אותה, אין בכך משום נטילת חלק בעשיית הצוואה (ראו: ערעור אזרחי 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ(3) 338 (1996); ערעור אזרחי 760/86 רוזן נ' שולמן, פ"ד מג(3) 586 (1989); ערעור אזרחי 2014/95 פרל נ' בס, פ"ד מט(5) 302 (1996)).
- בהמשך התפתחה בפסיקה גישה גמישה- רחבה יותר המפרשת את החלופה נטל נהנה " באופן אחר חלק בעריכתה ", ומתירה לבית המשפט להכליל מקרים רבים יותר על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, במבחן השכל הישר. ( ראו: בערעור מיסים 7049/15 פלוני נ' פלוני [נבו] (17/12/2015); ערעור אזרחי 5869/09 חרמון נ' גולוב, פ"ד נט(3) 1, 9, פסקה 17 (2004), בערעור מיסים 6349/08 פלוני נ' פלוני, פסקה ז' [נבו] (2009)).
- בחינת המעורבות הפסולה תבוצע תוך שימוש בשני מבחנים. מבחן האינטנסיביות: השאלה האם הזוכה נטל חלק בעריכת הצוואה, תיבחן לפי מידת המעורבות וחומרתה. ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה יותר, גסה יותר, עמוקה יותר - כך יטה בית המשפט לראות בה מעורבות הפוסלת את הצוואה. לא כך הדבר אם מעורבותו של הנהנה הינה יותר בגדר עזרה ותמיכה במצווה על מנת שזה יוכל להגשים רצונו בכתיבת צוואה. מבחן הצטברות האירועים: הצטברותם של אירועים וזיקות שכל אחד מהם כשלעצמו, אינו יכול להכריע את הכף, עשוי ליצור את אותה מעורבות בעריכת הצוואה שיש בה כדי לפסלה.
מן הכלל אל הפרט- נטילת חלק בעריכת צוואה
- לצורך בחינת שאלת מעורבותה של התובעת, יש לצעוד לאחור על ציר הזמן, ולבחון את פעולותיו של המנוח עוד טרם עריכת הצוואה. לרוב אין מדובר על עדויות ישירות, אלא על מארג נסיבות, אשר כפי שיפורט להלן בהרחבה, מלמד על מעורבות וסיוע מעבר לנדרש ולמקובל ממטפל רגיל בחייו של מטופל.
- הכנות להליך הגירושין ותביעת פירוק שיתוף. בשנת 2022, כשהמנוח בגיל 91 לערך, מתגבשת, לכאורה, החלטתו להתגרש מאשתו לה הוא נשוי משנת 1970 ופרוד משך כ- 14 שנים. אמנם לא ניתן לשלול אפשרות כי מדובר בצעד שבוצע מרצונו של המנוח וביזמתו, ואולם, מדובר בנסיבות בלתי שגרתיות, בפרט שבין הצדדים התנהלו בעבר הליכי גירושין אשר נזנחו. הוכח שהתובעת הייתה אקטיבית ונכחה בהליכים אלו, כדוגמת הפנייה אל הלשכה לסיוע משפטי, לווי להסעה למשרדי עורכי דין, דאגה לקבלת תיעוד רפואי ביחס לכשירות המנוח במועדים שונים. כל אלו פעולות המעלות תמיהות, התובעת בחקירתה לא ידעה להתמודד עמן וגרסתה בעייתית ולא תמיד עקבית (ראו: תמלול 2.2.2025 עמ' 2 לרבות עמ' 8-9). כך למשל, טענה התובעת כי היא דרשה את הבדיקה בעניין כשירותו של המנוח, זאת לבקשת או לטובת עו"ד סוויסה. עם זאת , המינוי מטעם הסיוע ניתן במועד מאוחר יותר, כחודשיים לאחר מועד הבדיקה הרפואית. (ראו: תמלול 22.1.2025). לא ניתן להתעלם מהעובדה כי ככל שיושלם הליך הגירושין, והשיתוף בדירה יפורק, יוכל המנוח לבצע ברכושו כרצונו, ללא כל זיקה משפטית לפרודתו. העיתוי, מעורבותה של התובעת, ואופן ביצוע הפעולות, מעלות תמיהות ומקשרות את התובעת, כבר בשלב זה, ליזמה לעריכת הצוואה.
- הכנות מתקדמות לצורך עריכת הצוואה, התובעת היתה אמורה להירשם כמיופת כוח, ביפוי כח מתמשך אותו ערך המנוח. התובעת מבינה כי הדבר אינו אפשרי, זאת לנוכח ניגוד עניינים והמניעה לכך, עקב היותה מטפלת של המנוח, ודבריה של עו"ד אביטל סוויסה [עמ' 9 ש' 20]. עם זאת, התובעת גורמת לכך שבתה בתה של התובעת תירשם כמיופת כח במקומה. מדובר במיופת כח ללא זיקה למנוח, וקשה לקבל את הטענה כי המנוח בחר בה ללא מעורבות מצד התובעת.
- יום עריכת הצוואה, התובעת הודתה כי גם הפעם לוותה את המנוח. עיון בתיעוד שנמסר לעיוני (3 סרטונים קצרים במעמד עריכת הצוואה), מראים בבירור כי המנוח לא היה וודאי בהחלטותיו. המנוח מדקלם ושואל מספר פעמים אותן שאלות, המעידות באופן ישיר כי עבר הכנה או קיבל הוראות שניתנו לו טרם תחילת הצילום. המנוח נראה שואל ומוודא כי הוא עושה צוואה. המנוח נשמע שואל פעם אחר פעם ומוודא שזה עבור "התובעת לא ככה?!!" והמסקנה המבקשת הנה כי המנוח הודרך, זאת עובר לביצוע הצילום. הצילום לא נעשה מתחילת המפגש, אינו מתעד את מלוא המעמד, ונראה מצומצם לשלב החתימה בלבד. נראה כי נעשה מאמץ להכווין את המנוח למקום החתימה הנדרש. המנוח לא נשמע בטוח בתשובותיו ונזקק לאישור מעורכי הדין סויסה.
- צירופן של כלל הראיות, כמפורט לעיל, מביא למסקנה לפיה נפל פגם ברצונו החופשי של המנוח. כזכור, מדובר באדם בגיל מופלג, מבודד ממשפחתו הגרעינית או הרחבה, נוקט לכאורה בהליך גירושין ופירוק שיתוף, זאת פחות משנה מיום פטירתו. הוכח כי התובעת חרגה מגבולות התפקיד וגלתה מעורבות בחיי המנוח באופן עמוק ובלתי מקובל, עד כדי גיוס בתה כמיופת כח ביפוי כח מתמשך, מכשיר משפטי המקנה למיופה הכח סמכויות מרחיקות לכת. כלל הנתונים המפורטים לעיל מצביעים על יוזמה מצד התובעת, לשלוט על חייו של המנוח, ובהמשך ליהנות מעיזבונו. אינני מתעלם מהפסיקה לפיה רק במקרים חריגים ניתן לקבוע כי התקיימה נטילת חלק בערכית הצוואה, עם זאת, דומני כי זהו המקרה המתאים להורות כך.
פגם מהותי/צורני- הצוואה לא הוקראה למנוח שהיה כבד ראייה
- בהתאם להוראות חוק הירושה, אין חובה לציין על גבי צוואה בעדים, כי המצווה אינו מסוגל לקרוא אותה והיא הוקראה לו. עם זאת, בהתאם לפסיקה, מי שחותם על צוואה, שהותה הוא אינו מסוגל לקרוא, עליו החובה לוודא שתוכנה יובא לידיעתו, ועובדה זו תבוא לידי ביטוי ברישום מתאים על פני הצוואה. מדובר בחובה פורמלית לציין זאת על פני הצוואה, במובן סעיף 25 לחוק הירושה. אי-עמידה בחובה זו אינו מביא לבטלות הצוואה, ואולם, הדבר פותח פתח להתנגדות לקיומה ומעבירה את נטל השכנוע למבקש הקיום להוכיח כי המצווה ידע שזו צוואתו. פגם זה נחשב לפגם צורני, ולא לפגם מהותי במרכיב יסוד, וניתן לריפוי מכוח סעיף 25 לחוק הירושה, זאת בתנאי שבית המשפט משתכנע באמיתות הצוואה וכי היא משקפת את רצונו החופשי והאמתי של המצווה. (ראו: תיק עזבונות (משפחה ת"א) 4280/00 ב' ש' נ' א' ז' [פורסם במאגרים המשפטיים [נבו]] (3.12.06), תיק עזבונות (משפחה תל אביב-יפו) 15680-11-21 פלוני נ' אלמוני [נבו] (14.12.2023), תיק עזבונות (משפחה תל אביב-יפו) 11722-12-15 י.כ נ' ע.כ [נבו] (02.11.2017), ערעור משפחה (מחוזי ת"א) 38138-09-11 א' נ' ש' נ' א' מ' ק' [נבו] (14.04.2013)).
- כאשר קיים פגם צורני בצוואה, כגון אי-ציון הקראת הצוואה למצווה, שאינו יודע קרוא וכתוב, נפגעת חזקת התקפות, ונטל השכנוע להוכחת אמיתות הצוואה, עובר אל המבקש לקיים אותה. על מבקש הקיום להוכיח כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמתי של המצווה, וכי המצווה הבין את הוראות הצוואה. (ראו: ערעור אזרחי 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות [נבו] (20.07.1995), תיק עזבונות (משפחה פתח תקוה) 25991-12-14 פלוניות נ' פלונים [נבו] (06.10.2018), ערעור אזרחי 869/75 רבקה בריל נ' היועץ המשפטי לממשלה האפוטרופוס הכללי [נבו] (03.11.1977).
- הקלטה או הסרטת דברי המוריש, ובכלל זה תיעוד חתימה על צוואה בסרטון וידאו, יכולים לשמש כראיה חשובה להוכחת אמיתות הצוואה, צלילותו של המצווה ומצבו בעת עריכת הצוואה. אמצעים טכנולוגיים אלה יכולים להקל במידה רבה על דרכי ההוכחה ולחסוך התדיינויות ממושכות הכרוכות בהוכחת מעמד החתימה. (ראו: בני דון-יחייא תורת דיני הירושה (2024) ).
- בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים ביחס למצבו הרפואי של המנוח, שהיה כבד ראייה. המחלוקת הנה בשאלה האם הצוואה הוקראה למנוח אם לאו. עיון בצוואה מעלה כי עובדה זו לא באה לידי ביטוי בגוף הצוואה ( ראו: נספח 10/2 לכתב ההתנגדות ). עדי הצוואה העידו כי הקריאו למנוח את תוכנה (ראו: תמלול מיום 30.10.2024 עו"ד פייניק, ומיום 22.1.2025 עו"ד אביטל סוויסה), ועם זאת, הצילום אינו כולל את הליך הקראת הצוואה כנדרש. בנוסף, כאמור לעיל, התיעוד שבוצע, היה חלקי בלבד, ולא ניתן להבין האם המנוח הודרך טרם תחילת הצילום, והאם דבריו משקפים הבנה ורצון חופשי או ברים שהוכתבו לו. לפיכך, אינני סבור כי יש בצילום כדי לשלול את הטענה לפיה הצוואה לא הוקראה למנוח.
סוף דבר
- לנוכח כלל האמור, ומכל הטעמים שפורטו, אני מורה כי צוואתו של המנוח מיום 29/9/22 בטלה.
- לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ולאחר ששקלתי אופן התנהלות הצדדים, ורוחב היריעה שנפרשה, אני מורה כי התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪.
- זכות ערעור כחוק.
מותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.