0
- מבחן התלות והעצמאות - אין חולק כי המנוח נדרש לעזרת צד ג' והיה זקוק לנוכחות מטפלת באופן יומי. התובעת הועסקה כמטפלת, משך זמן רב, כאשר שעות העסקתה הורחבו בהתאם להחמרת מצב של המנוח (ראו: תיק המוצגים מטעם המתנגדים (מוצג 8/26 ) מיום 28.3.22; דו"ח חברת הסיעוד (מוצג 6/10) מינואר 2022 בגדרו נראה כי קיימת העלאה של שעות הסיעוד ל-26 שעות שבועיות בשל החמרה במצבו). מגרסת התובעת עצמה ניתן ללמוד כי המנוח, לא היה עצמאי ונעזר בה באופן מלא בזמן נוכחותה. בעדותה הסבירה את אופן ההשגחה שנדרשה: מבחינה תפקודית, המנוח נזקק לעזרה בבישול, חימום והגשת ארוחות, סידור ומתן תרופות (עקב ליקוי ראייה), רחצה, ופלג גוף תחתון. נזקק לעזרה בניהול משק בית וכספים, והתובעת ליוותה אותו לבנק, הוציאה כסף מכספומט ועשתה קניות. (ראו: תמלול מיום 22.1.2025, עמ' 45-46, ומיום 2.2.2025 עמ' 4). סמוך לעריכת הצוואה המנוח היה בן כ- 91, כבד ראייה, סבל ממחלות רקע רבות. בסיכומיהם הפנו המתנגדים למסמכים רפואיים רבים אשר מלמדים באופן מובהק על צורך המנוח בסיוע מצד ג' (ראו: בתיק המוצגים מטעם המתנגדים, (מוצג 11/50)- דוח מעריך מהמל"ל מיום 4.1.22 במסגרתו צוין שהמנוח גר לבדו, המטפלת (התובעת) עוזרת לו ברחצה, הלבשה, הכנת אוכל וניוד בכסא גלגלים מחוץ לבית). המנוח התלונן על חולשה ברגליו, כאבי גב, קושי בנשימה ועוד. המנוח לא היה מסוגל לכתוב או לצייר עקב ליקוי ראייה (ראו: תיק המוצגים מטעם המתנגדים (מוצג 2/3)- תעודת רופא של ד"ר פשקוב מיום 18.9.2022). עדות עו"ד אביטל סוויסה ביחס לתרומת התובעת למנוח: "מבחינתו התובעת היא הכל, היא דואגת לו, היא באה מתי שהוא צריך, היא עושה מה שהוא צריך, הוא באמת, היא היתה הכל בשבילו", ( ראו: תמלול מיום 22.1.2025, עמ' 66). מצבו המתואר של המנוח, במועד הרלוונטי, יש בו כדי ליצר תלות, ולשלול את עצמאותו, זאת בפרט שמדובר באדם שהיה בנתק ממושך מבני משפחתו הגרענית כפי שארחיב בהמשך. יש לציין כי טענתה של התובעת כי לא ידעה מהי צוואה, אינה עולה בקנה אחד עם האמור במסמך הרפואי מיום 1/3/22 [פר' 10/2/25 עמ' 2 ש' 30]
- מבחן התלות והסיוע - מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון, האם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה, התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו. ככל והיה זה הנהנה, אשר סייע למצווה, להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. בהקשר זה יש לבחון, האם מבחינה עובדתית הסתייע המצווה גם באחרים. הדעת נותנת, שכאשר מספר אנשים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת התלות של המצווה בכל אחד מהם היא, מטבע הדברים, מצומצמת יותר ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להיות פתח להשפעה בלתי הוגנת. בענייננו, כאמור הוכח שהמנוח היה תלוי במבקשת, זאת באופן מיוחד. המנוח לא היה בקשר עם בני משפחתו הגרעינית, קרי - המתנגדים. זאת ועוד, לפי עדותה של בתה של התובעת, בתה של התובעת, היא מונתה ביוזמת התובעת, כמיופת כוח של המנוח, ביפוי כח מתמשך עליו חתם, זאת למרות שלא היתה כל הכרות בינה לבין המנוח. הדבר מלמד עד כמה התובעת הייתה מעורבת בחיי המנוח. התובעת שוחחה עם רופאיו של המנוח וליוותה אותו בביקוריו (ראו: עדות בתה של התובעת מיום 30.10.2024, ותיק המוצגים מטעם המתנגדים- מוצגים 8/24, 8/26, 8/73, 8/56 ועוד). התובעת סייעה לקבלת מסמך רפואי, שיעיד על כשרות המנוח, זאת עובר למכירת דירתו כפי שעולה מהמסמך עצמו (ראו: תיק המוצגים מטעם המתנגדים- מוצג 8/24) . התובעת לקחה את המנוח למשרד עו"ד סוויסה, וטיפלה בקבלת סיוע משפטי עבורו. התובעת מודה שהיא זו שהביאה את המנוח לעו"ד סוויסה ביום חתימת הצוואה וייפוי הכוח המתמשך. (ראו: תמלול מיום 22.1.2025, עמ' 40-24) התובעת מודה שהיא זו שאתרה עבורו את ד"ר פשקוב והייתה גם נוכחת בפגישה שנערכה (ראו: תיק המוצגים מטעם המתנגדים - מוצג 2/3). התובעת מודה שהיא דאגה שבתה תפתח עבור המנוח חשבון דוא"ל לצורך ייפוי הכוח ואף ציינה שבתה סגרה אותו לאחר מכן )ראו: תמלול מיום 2.2.2025 עמ' 10 ). התובעת מודה כי היא משכה כספים עבור המנוח, ולקחה אותו לבית חולים (ראו: תיק המוצגים מטעם המתנגדים -מוצגים 7/21, 7/26). התובעת הצהירה לפניי : "הוא היה מבסוט ממני ולא היה צורך לעשות צוואה שאני אטפל בו יותר טוב. יותר טוב לא יוצא. אני הייתי גם אמא, גם אבא, גם בת, גם בן". התובעת שללה כל רקע רומנטי למערכת היחסים בינה לבין המנוח )ראו: תמלול מיום 2.2.2025, עמ' 30). בחינת מערכת היחסים שבין התובעת והמנוח ומעורבותה העמוקה בכל אורחות חייו, מביאה למסקנה כי מדובר על מערכת יחסים קרובה הרבה יותר מאשר בין מטפלת למטופל, ובין התובעת למנוח התקיים קשר ברור של תלות וסיוע.
- מבחן הקשר עם בני משפחה אחרים - השאלה עד כמה קיים המצווה קשרים עם אנשים אחרים מלבד הנהנה ומה היא עוצמתם. בענייננו, מכלל הראיות עולה כי המנוח היה בנתק כמעט מוחלט עם בני משפחתו. לא נטען כי התובעת יצרה את הנתק, ולא הוכח, כי המתנגדים ניסו להתקרב ולחדש את הקשר. התמונה המצטיירת הנה כי המתנגדים השלימו עם עובדת הנתק בינם לבין המנוח. מעדותה של התובעת עצמה, נמצאה תמונה מדאיגה אודות קשרי המנוח עם יתר בני המשפחה (בפרט עדותה על יחסי המנוח עם אחיינו א' ואחייניתו ע'). התובעת ידעה לפרטי פרטים את קשריו והתנהלותו של המנוח האישית והכלכלית. הצהרת התובעת, לפיה המנוח היה מוטרד מעומק מעורבותה, ואף ביקש ממנה לא להתערב בענייניו הכספיים "זה דבר שלי ואל תשאלי יותר. אחרי זה אני לא שאלתי", מעידה אודות עומק מעורבותה, אשר אף לעיני המנוח היתה עמוקה מהנדרש ומהמקובל. (ראו: תמלול מיום 2.2.2025, עמ' 10-17). המתנגדים טוענים כי התובעת פעלה באופן אקטיבי על מנת לנתק את המנוח מבני משפחתו, בפרט עם אחייניתו ע' ואחיה אחיינו א', שטיפלו בו בעבר. המתנגדים מפנים לעדות השכנה בעלת הדירה: "הוא סיפר על תחושה של בדידות מאד גדולה, בגלל שהמשפחה לא באה לבקר והוא הגדיר את התובעת כאור, כשמש בשבילו, בחיים שלו". (ראו: תמלול מיום 30.10.2024, עמ' 2). עוד הפנו להודאת התובעת: "אני התחלתי לבוא גם ששי, גם שבת, אפילו גם חגים, למה שפעם הוא בכה שאף אחד לא בא לבקר להגיד חג שמח... לפעמים הבאתי משהו... עשיתי לו בתנור אוכל, הכל עשיתי בשבילו, מה שהוא ביקש". (ראו: תמלול מיום 22.1.2025, עמ' 30-32). המתנגדים מפנים לאמור בדו"ח מעריך מטעם המל"ל "קשה לי מאד להיות לבד, חוץ מהמטפלת אף אחד לא פותח את הדלת. אני כמעט ולא יוצא מהבית, הרופאה מגיעה אלי לביקור בית. יש לי בבית כסא גלגלים, שהמטפלת מסיעה אותי מחוץ לבית ברחוב" (ראו: תיק המוצגים מטעם המתנגדים (מוצג 11/57)) . עוד נמצא בעדות בתה של התובעת (בתה של התובעת) כי המנוח חשש שלא יהיה מי שידאג לקבורתו ולכבוד אחרון, דבר המעיד על בדידותו. מצירוף כלל הראיות והעדויות שהובאו לעיל עולה תמונה לפיה המנוח היה בודד וחסר קשרים חברתיים או משפחתיים, והקשר המשמעתי היחיד היה עם התובעת.
- מבחן נסיבות עריכת הצוואה - המבחן מתמקד בנסיבות הספציפיות של עריכת הצוואה ובמידת מעורבות הנהנה בעריכתה. ככל שמעורבותו גבוהה יותר, אך עדיין לא נכנסת בגדר סעיף 35 לחוק הירושה, תגדל הנטייה להניח שהמצווה היה תלוי בנהנה. כאמור לעיל, התובעת היתה מעורבת באופן עמוק בחייו של המנוח, בכלל זאת, הביאה אותו למשרד עורכי הדין, הכירה לו את בתה, שלטובתה נערך יפוי כח מתמשך, דאגה להשגת מסמכים רפואים לצורך מכירת דירת המנוח, ליוותה את המנוח במועד בו נערכו הצוואה ויפוי הכח המתמשך. לנתונים אלו יש להוסיף את גילו המתקדם של המנוח כ- 91 שנים, את מצבו המשפחתי, פרוד מאשתו מעל עשר שנים, ואינו בקשר מתמיד עם יתר מבני משפחתו. צירוף כלל הראיות, ומקומן על ציר הזמן, מלמדים על כך שהתובע היה אדם בודד ומוחלש, וניתן בקלות להשפעה ולניצול. כל אלו, מביאים למסקנה לפיה, כי התובעת הייתה מעורבת בכל הליכי עריכת הצוואה, כפי שעוד יפורט בהמשך. ( ראו: תמלול מיום 2.2.2025). לעניין זה יש לציין את הלכת "החוטים השזורים" שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון בבערעור מיסים 4459/14 [נבו] כמבחן עזר להכרעה בטענת ההשפעה הבלתי הוגנת. בהתאם להלכה, גם כאשר אין בעילות השונות לבסס, כל אחת כעילה עצמאית, יש בכוחן להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את קיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת.
- לסיכום, הוכחה תשתית ראייתית מספקת, לקיומן של נסיבות, אשר יש בהן כדי להעביר את נטל הבאת הראיה מהמתנגדים, הטוענים להשפעה בלתי הוגנת, אל התובעת, הטוענת לקיום הצוואה. (ראו: רשות ערעור אזרחי 3646/98 כ.ו.ע. לבנין נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891, 903 (2003); דיון נוסף 28/84 זיידאן נ' ע'דיר ואח', פ"ד מה(4) 661, 674 (1988); ערעור אזרחי 73/86 שטרנברג נ' עירית בני ברק, פ"ד מג(4) 343, 348 (1989); דיון נוסף פלילי 8612/00 ברגר נ' היועמ"ש, פ"ד נה(5) 439, 456 (2001); ערעור אזרחי 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71, 83 (2001)). התובעת לא הצליחה להציג ראיות המלמדת על כך שחרף כל טענות המתנגדים פעל המנוח ביישוב דעת, מרצון חופשי, ללא תלות, ומבלי שהופעלה עליו כל השפעה בלתי הוגנת. לאחר ששקלתי כלל הנתונים, לרבות מכלול נסיבות עריכת הצוואה, השלבים שקדמו לה, תוך התייחסות למצבו הפיזי של המנוח, מצבו המשפחתי (פרוד שנים) וגילו המופלג, קיים חשש משמעותי ביחס לשאלה האם הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמתי של המצווה. סבורני כי לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל המוטל עליה ברמה של מאזן ההסתברויות ולהוכיח שהצוואה לא נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, ולפיכך אין לקיימה. לעניין זה, יש להזכיר את ההלכה לפיה, כאשר קיים מצבור גדול של תהיות וסימני שאלה אודות צוואה, שנותרו ללא מענה, לא ניתן, לומר בבטחה, כי הצוואה אכן מבטאת את רצונו של המצווה, ולא ניתן להורות על קיומה (ראו: ע "א 347/84 צימט נ' בנימין, פ"ד מ(4) 118, 122 (1986)).
- לנוכח כלל הנתונים כמפורט לעיל, אני קובע כי הוכחה קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
נטילת חלק בעריכת הצוואה- סעיף 35 לחוק הירושה