חלק מהעבירות בוצעו בעת שהיו רשויות האכיפה מודעות לכך, ואלו אפשרו את ביצוען;
בשל נסיבותיו האישיות של נאשם 11 ומצבו הבריאותי והנפשי של בנו, לא היה מקום להגיש נגדו כתב אישום. כל זאת, לצד העיוות שבהכללתו בכתב האישום, כתוצאה מייחוס עבירת הלבנת הון, למרות שאינו בעל השליטה בחברה, ומתן משקל יתר לעבירה זו;
תחילה העלו הנאשמים גם טענה להגנה מן הצדק הנובעת מהגשת כתב אישום באיחור בשל הימשכות החקירה וללא אישור היועצת המשפטית לממשלה. משהתקבל האישור בדיעבד, חלק מהנאשמים זנחו טענה זו, וחלקם טענו כי אין לקבל אישור שניתן בדיעבד.
- עוד טענו הנאשמים, או מי מהם, כי נפלו פגמים בכתב האישום או בייחוס עבירות לנאשמים, לרבות הטענות הבאות:
הועתק מנבולא ניתן לייחס לנאשמים, הן עבירה של היותם צד להסדר כובל והן עבירה של הפרת חובת פיקוח, שכן בעת ביצוע העבירות, הפרת חובת הפיקוח לא היתה עבירה עצמאית. לחלופין, ביחס לנאשמים 5 ו-7, לא הופרה חובת הפיקוח משום שהעבירות בוצעו על ידם, ולא על ידי עובדים אחרים בחברות;
אין מקום לייחס עבירת מרמה כלפי הרשויות, כשנטען שזו בוצעה לאחר הפיכת החקירה לגלויה;
חלק מהפעולות המיוחסות לחלק מהנאשמים אינן מהוות עבירה. כך למשל נטען, כי לפי המיוחס, נאשם 9 תיווך לעבירת הסדר כובל, ומכאן שלא ביצע עבירת צד להסדר;
חלק מהסכומים המיוחסים באישום ה-28 נמוכים מהיקף העבירה הנדרש לצורך ייחוס עבירה של הלבנת הון;
חלק מהאישומים מנוסחים באופן כללי, וללא פירוט מספק, באופן הפוגע ביכולתם של הנאשמים להתגונן;
החלק הכללי מנוסח באופן מפורט מדי, לרבות עובדות שאינן רלוונטיות, ושיש בהן כדי לפגוע בנאשמים ובהגנתם.
- כן הוסיפו הנאשמים, או מי מהם, כי לא ניתן היה להגיש את כתב האישום בבית המשפט המחוזי מרכז, לאחר שבוטל כתב האישום שהוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים, וכן שמדובר בסיכון כפול.
דיון והכרעה
הגנה מן הצדק – אכיפה בררנית
טענות הצדדים ביחס לטענה להגנה מן הצדק
- ראשית, תידון טענתם של כלל הנאשמים, כי התביעה נקטה אכיפה בררנית בהחלטתה להגיש כתב אישום נגדם, בעוד שלא הגישה כתב אישום נגד מעורבים נוספים – חברות הסעות אחרות ובעליהן – שנחקרו בפרשה ונמצאו ראיות נגדם. עוד טענו חלק מהנאשמים, כי גם ננקטה אכיפה בררנית ביחס לנאשמים בפרשות דומות אחרות בהן היו מעורבים רבים, ושהוגש בהן כתב אישום נגד כל המעורבים ולא נגד חלקם בלבד. מכאן טענו כי קמה להם טענה להגנה מן הצדק, שכן המשך ניהול ההליך נגדם עומד בסתירה לעקרונות צדק והגינות. לחלופין, טענו הנאשמים השונים, כי יש לבטל את האישומים נגדם.
- באי כוח חלק מהנאשמים גם טענו כי בחלק מהאישומים לא הוגש כתב אישום דווקא נגד המעורבים המרכזיים, שהובילו את תיאום המחירים ואף קיבלו תמורה, בעוד שהוגש כתב אישום נגד מעורבים שחלקם היה קטן יותר ובחלק מהמקרים אף לא זכו במכרזים. המדובר, לטענתם, בפגיעה כלכלית קשה ובהפליית הנאשמים. בהקשר זה הדגישו את הפגיעה הכלכלית הנגרמת בשל החובה המוטלת עליהם לחשוף עתה בכל הצעה למכרז, את קיומו של כתב האישום, בעוד שאותם מעורבים אחרים אינם נדרשים לעשות כן.
- עוד טענו מרבית הנאשמים, כי הקריטריונים בהם בחרה התביעה לצורך מיקוד החקירה ומיקוד האכיפה בשלב הגשת כתב האישום, גרמו לעיוות דין שכן הם אינם משקפים בהכרח את חומרת העבירה.
כן הוסיפו בהקשר זה, כי החלטת התביעה בדבר הנאשמים שיוגש נגדם כתב אישום התבססה על שני פרמטרים, שאינם משקפים אמת מידה משפטית, אינם מעוגנים, ואינם רלוונטיים ליסודות עבירת ההסדר הכובל או עבירת המרמה. לטענתם, לנאשמים המעורבים באירועים רבים, יוחסו עבירות גם במקרים בהם לא נטלו חלק מהותי. לעמדתם, מדובר בכשל יסודי בהפעלת סמכות האכיפה, שכן שני צדדים להסדר כובל זכו ליחס שונה ללא הצדקה.