המבחן השני בוחן את הזמן שחלף מפרסום לפרסום. ככל שחלף זמן רב יותר, בין פרסום אחד למשנהו, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים הללו, כפרסום נפרד, לגבי המסלול הסטטוטורי, וכך גם להפך. מבחן זה מניח, כי כאשר מעלים מתהום הנשייה פרסום מסוים, ואף אם תוכנו זהה לפרסום שקדם לו, הנזק שב ומתגבש אצל הניזוק מחדש, ולוּ רק משום שזה נאלץ לעבור מסכת מזיקה נוספת, לאחר שהפרסום הקודם נדחק במידה מסוימת מן התודעה. לכך יש להוסיף את ההנחה המובנית, שלפיה חלוף הזמן בין הפרסומים, עשוי לחשוף את הפרסומים העדכניים לנמענים חדשים, שלא נחשפו קודם לכן לפרסומים הקודמים.
מכאן למבחן השלישי אשר בוחן את זהות הנמענים, ביחס לכל אחד מהפרסומים. במסגרת מבחן זה, תיבחן ה'במה' שעל גביה נעשו הפרסומים. כאשר מדובר למשל ברשתות חברתיות, נדרש לבחון באיזה עמוד או פורום פורסם כל אחד מהפרסומים, ומיהם הגורמים שנחשפו להם. ככל שניתן להוכיח קיומה של שׁוֹנוּת בין זהות הנמענים, מפרסום לפרסום, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים, כפרסום נפרד לגבי המסלול הסטטוטורי, וכן להפך. (רע"א 2855/20 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 6.10.22 פסקאות 82-80 בפסק הדין של השופט נעם סולברג)
יישום מבחנים אלו מאפשר סיווגם של פרסומים רבים שנעשו בעניינו של נפגע. אם לצורך פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק ניתן לראותם כמסכת אחת או שמא כפרסומים רבים.
- ד. בעניין דנא, אין ספק כי הנתבע פעל להפיץ את הספר בשלל פרסומים ואין ספק כי לספר נחשפו רבים, אך אין בכך די כדי לקבוע שכל פרסום או כל חשיפה מהווה לשון הרע נפרדת. בסופו של דבר, כל הפרסומים הרלוונטיים של הנתבע מתייחסים לספר שהחל בכתיבתו ובמסגרתו גם ההתייחסות לתובע. כל פרסום שכזה עוסק בהכרח בספר אך לא באותה הדמות, "הנבל", ולכן גם לא בתובע.
במובן זה, כל הפרסומים של הנתבע דומים זה לזה. כולם מבטאים ניסיון לעורר עניין בספר הקורם עור וגידים. ספר אשר עניינו של התובע, כפי שנקבע, מהווה נדבך הימנו אך לא מוקד הפרסומים.
לו פורסם הספר במלואו בפרסום יחיד, קשה היה לבחון טענה המבקשת לראות בספר מספר פרסומים לפי מספר הפרקים שבספר. בהתאם, אין בפרסום הדרגתי של פרקים כשלעצמו כדי להצביע על פרסומים רבים אלא שיש לבחון אם הפרסומים השונים הוסיפו על מה שפורסם. בחינה זו מראה כי מעת הפרסום הראשון מוצגת דמותו של "הנבל" כזו שעליה נסבה העלילה. אין כל טענה שלפיה פרסום כזה או אחר הוסיפו או תרמו או שינו מהפגיעה בתובע בפרקים שפורסמו מהספר. אין טענה כי הנתבע בקש להפיץ את הפרסומים על פני זמן רב כדי להעצים את הפגיעה או באופן שמנתק את הפרסומים זה מזה. אף אין טענה כי קהל היעד של הפרסומים השתנה מפרסום לפרסום.
- ה. אם כך, אף שניתן להבין לליבו של התובע נוכח החשיפה לה זכו הפרסומים והאפשרות כי רבים ממכריו נחשפו לעוולות כלפיו, עסקינן במסכת יחידה של פרסומים. מסכת אשר בטבורה פרסום הפרקים מהספר וסביבה ניסיונות להגדיל את חשיפת הספר לכלל הציבור.
- מוסיף וטוען התובע שיש לפסוק לנתבע כפל הפיצוי ללא הוכחת נזק, שכן הפרסומים נעשו מתוך כוונה לפגוע בו.
- א. טענה זו מתבססת על ההוראה בסעיף 7א(ג) בחוק איסור לשון הרע, שלפיה "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק."
- ב. יישום הוראה זו איננו מיועד להגנה על שמו הטוב של התובע, שהרי לכך נועדה הסמכות לפיצוי גם ללא הוכחת נזק. האפשרות לפסיקת כפל הפיצוי נועדה לאותם מקרים קיצוניים בהם הוכחה כוונה של ממש להרע לאחר. בפרסום שנעשה מתוך "כוונות רעות ומזימות ארסיות" (ראו: ע"א 32031-10-12 תדמיתית בע"מ ואח' נ' שליט"א [פורסם בנבו] 9.5.13, פסקאות 11-9 בפסק הדין והאסמכתאות שם).
- ג. בעניין דנא, הרי כבר נמצא שיש זהות בין דמות "הנבל" לתובע ומכאן גם האפשרות לחיוב בפיצוי ללא הוכחת נזק בגין העוולות הנובעות מכך. האפשרות לחיוב בכפל הפיצוי מתבססת על הטענה שזיהוי התובע עם "הנבל" איננו מקרי. על הטענה שהנתבע בקש גם בקש שקהל הקוראים יזהה את התובע עם "הנבל". לצורך בחינת אפשרות זו איפוא, יש לצאת אל מחוץ לספר עצמו והפרטים שהובא במסגרתו לתיאור "הנבל", ולבחון אם הנתבע בקש לעשות כזה קישור בין התובע לדמות "הנבל".
- ד. נוכח טענה זו הנה אשר התברר:
ראשית, התברר כי הקלדת שמו של התובע במנוע החיפוש גוגל, מביאה בתוצאות הראשונות לספר.