"על פרסום תיקון או הכחשה של דבר המהווה לשון הרע או על פרסום פסק הדין, כולו או מקצתו; הפרסום ייעשה על חשבון הנאשם או הנתבע, במקום, במידה ובדרך שיקבע בית המשפט."
הוראה דומה מצויה בסעיף 29(א)(2) בחוק הגנת הפרטיות.
ככלל, סעד הפיצויים הוא הסעד העיקרי בתביעות לשון הרע ולכן גם לא ינתן סעד משני לתיקון הפרסום, כאשר נמצא שדי בסעד הכספי כדי לרפא את הפגיעה (אורי שנהר, דיני לשון הרע, מהדורה שנייה 2024, עמ' 691). המקרה דנא משקף את החריג לכלל, שהרי אותם הפרקים מהספר עודם מופצים ונגישים לציבור בפלטפורמות שונות ובהן המרשתת. הנתבע הרי לא טען שהסיר מה מהפרסומים שעשה בקשר עם הספר. לאחר שנמצא שניתן לזהות את התובע עם "הנבל" ובכך מתקיימות כלפיו הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיות, אין הגיון בהותרת הפרסומים כמות שהם. אלו, באבחנה מפרסומים אחרים, הרי אינם פרסומים חולפים ונועדו להיוותר לאורך זמן, ככל ספר.
עם זאת, גם סעד זה יבחן ביישום מבחן המידתיות, בשים לב לשאיפה להימנע מפגיעה מופרזת בחפש הביטוי של הנתבע. איזון זה משמעו מתן צווים לתיקון הפגיעה בתובע ולאו דווקא בסעד דרקוני להסרת הפרסומים.
כיוון שעסקינן בדמות יחידה בעלילה רבת דמויות, באפשרות הנתבע לתקן את אופן תיאורה של אותה הדמות כך שתישלל כל אפשרות לזהות את התובע עם אותה הדמות. כדי להימנע מספק, ייעשה התיקון כך שאותה הדמות דנא, "הנבל", לא תוצג עוד כישראלי, לא תוצג עוד כקשורה למוסד אקדמי בבולגריה, ולא תוצג עוד כמי שקשורה לעסקים בתחום המחשוב. גם תיאורה של הדמות, "הנבל", יתוקן ויוסרו התיאורים בדבר ניתוח לקיצור קיבה ומחלת הסוכרת הקשורים בדמות זו. הנתבע גם יפעל להסרת שמו של התובע מכל פרסום שעשה הקשור לספר.
כל זאת ייעשה בארכה סבירה שתינתן לנתבע.
- בנוסף, יישא הנתבע בשכר טרחת פרקליטו של התובע, כאשר החבות תיעשה על בסיס הסכום שנפסק וסעד האכיפה, אך גם בשים לב לפער הגדול שבין סכום התביעה לסכום שנפסק. בגין פער זה לא מצאתי לחייב את הנתבע בתשלום אגרת בית המשפט.
חלק רביעי: סיכום
- לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
- וכך ניתן לסכם:
- א. במהלך 2013 נתגלע סכסוך בין התובע לבין הנתבע בקשר עם עסקה לרכישת נכסים בבולגריה. בעקבות סכסוך זה התבררה מאז 2018 תביעה קודמת בין הצדדים וזו הסתיימה בהסכם פשרה במהלך 2023.
- ב. במהלך 2015 החל הנתבע לפרסם במרשתת פרקים מספר בשם "ההונאה הבולגרית". הספר הוגדר על ידי הנתבע כיצירה בדיונית, אשר כל קשר בינה למציאות מקרי לחלוטין. באותם פרקים מהספר שפורסמו מובאת עלילה סבוכה של ריגול ופשיעה המתמקדת בבולגריה. באותה עלילה מעורבים דמויות למכביר ובאלו גם דמות אשר בפסק דין זה מכונה "הנבל". אותה הדמות, "הנבל", מתוארת במילות גנאי לרוב.
- ג. התובע טוען כי ניתן בנקל לזהות את דמות "הנבל" כדמותו שלו וכך גם נמסר לו על ידי רבים ממכריו. זיהוי זה, טוען התובע מהווה הוצאת לשון הרע כלפיו ופגיעה בפרטיותו. זיהוי זה, מוסיף וטוען התובע, איננו מקרי אלא נובע מכוונת מכוון ורצון הנתבע להתנכל לו על רקע אותה מחלוקת ביניהם.
- ד. הנתבע מכחיש את טענות התובע ודבק בטענה שהספר כשמו כן הוא – יצירה בדיונית לחלוטין. יצירה אשר אפשר ודמויות מהמציאות שימשו לנתבע כהשראה, אך לא ניתן לזהות את התובע כדמות בספר ובוודאי שאין יסוד לטענת השימוש ביצירה כדי לנסות ולפגוע בתובע.
- ה. הנתבע העלה שתי טענות מקדמיות להדיפת התביעה – מעשה בית דין והתיישנות. טענות אלו נדחו שכן לא נמצאה הכרעה שיפוטית בעילה נשוא תביעה זו, וכאשר הפרסומים בגינם הוגשה התביעה התפרסמו, בחלקם, גם במהלך 2016 מה עוד שהם עדיין מופצים על ידי הנתבע.
- ו. במוקד המחלוקות עמדה שאלת זיהוי התובע בדמות "הנבל" בספר. הכרעה במחלוקת זו נעשתה ביישום מבחן "המכר הסביר", דהיינו: מבחן הבוחן את מכלול הנסיבות בראייה אובייקטיבית כדי לקבוע אם "מכר סביר" של התובע, עלול לזהות את "הנבל" כדמות המייצגת את התובע. יישומו של מבחן זה הראה דמיון רב, כמעט זהות, בין התובע לבין "הנבל".
לתובע אזרחות ישראלית, וקריירה באקדמיה. הינו מרצה במחלקת מדעי המדינה באוניברסיטת סופיה המתמחה בחקר מודיעין. לתובע קשר עסקי לחברה בשם CCI העוסקת בהונאות מחשב. התובע גם עוסק בעסקי נדל"ן וברכישת נכסים בבולגריה. כך התובע וכך, בדיוק, גם "הנבל" בספר. אף הוא מוצג כישראלי המתגורר באירופה, מרצה באקדמיה, נשיא חברה הנאבקת בפשעי מחשב, העוסק בעסקי נדל"ן בבולגריה. גם התיאור של "הנבל" תואם לפרטיו של התובע – בעל עודף משקל, עבר ניתוח לקיצור קיבה וחולה בסוכרת.