משמע, כל מי שיבקש לבחון את זהותו של האלמוני בתמונה שהציג הנתבע ככזו שמייצגת את "הנבל" יגיע לשם "עמית". שמו של התובע. הנתבע לא הסביר כיצד זה אותה דמות של אלמוני שמצא במרשתת כמייצגת את הנבל עונה בדיוק לשמו של התובע, עמית. כל שטען הנתבע הוא שזו "מקריות מוחלטת" (עמ' 82; ש' 22 בפרוט').
זו גרסה שקשה ליתן בה אמון. שרק צירוף מקרים נדיר הביא לכך שתמונה אקראית שבחר הנתבע הינה של אדם ששמו זהה לזה של התובע. בהיעדר כזה הסבר, קשה להאמין כי עסקינן במקריות ותו לא. בהיעדר כזה הסבר, אין מנוס מהמסקנה לכוונת מכוון של הנתבע. לכוונה לקשור בדרך נוספת את דמות הנבל בספר עם התובע.
- ו. צירוף עובדות אלו, העובדה שהקלדת שם התובע מפנה לספר, והעובדה שבחינת התמונה שהעלה הנתבע כדמות הנבל מביאה לשם זהה לזה של התובע, מביא למסקנה שהנתבע אכן בקש ליצור כזה הקשר.
הנתבע יצר את דמות הנבל אשר ההשראה לה היא בבירור התובע. הנתבע תיאר את דמות הנבל במאפיינים כאלו שמכר סביר של התובע יזהה את הנבל כדמות שמתארת את התובע. התובע הקפיד להביא בספר תיאורים פוגעניים, מכפישים ומבזים של הנבל לצד פרטים הפוגעים בפרטיותו של התובע. והנתבע לא הסתפק בכל אלו אלא פעל כך שגולש אלמוני המבקש לברר מידע על אודות התובע יגיע אל הספר ויגלה שהתובע קשור לספר. קשור למעשה "ההונאה הבולגרית" ולנבל הבדיוני.
במסגרת התביעה הקודמת הגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית (נספח 3 למוצגי הנתבע) ובגדרו פרק אשר כותרתו זו: "המסמכים באמצעותם שעבד הנתבע את חיי". בלשון שאין ברורה הימנה, בטא הנתבע את תחושתו שנפל קרבן למעשה הונאה שבצע כלפיו התובע. כי התובע מעל באמונו והוציא ממנו כספים בטענות שווא. השאלה אם עלה בידי הנתבע להוכיח טענות אלו איננה רלוונטית כי אם רק שזו זו הייתה תחושתו.
אין מנוס מהמסקנה כי הנתבע איפוא, עם בטן מלאה על התובע נוכח מחלוקת עסקית שנתגלעה ביניהם והתבררה בתביעה הקודמת, בקש לפגוע בתובע באמצעות הספר. הנתבע עשה שימוש בכישוריו כסופר ליצירת סיפור בדיוני אשר גם אם נועד לבטא את מאווייו של הנתבע כיוצר, נועד גם לפגוע בתובע.
אני מקבל את טענת התובע וקובע שהפרסומים נעשו מתוך כוונה לפגוע בתובע ומבססים את האפשרות לפסוק כפל פיצוי לתובע.
- לאחר שנמצא שיש לראות את שלל הפרסומים שבצע הנתבע כמסכת אחת, עומדת לתובע הזכות לפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם. זכות זו נובעת מעוולת הוצאת לשון הרע וגם מהפגיעה בפרטיות.
גובה הפיצוי הראוי לתובע מביא בכלל חשבון את התחכום באופן בו נעשו העוולות כלפי התובע, במסווה של יצירה בדיונית, ואת הכוונה לפגוע בתובע. בהתחשב בכל אלו אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך של 150,000 ₪ בגין לשון הרע וסך נוסף של 50,000 ₪ בגין הפגיעה בפרטיות.
- התובע עתר לצו המורה לנתבע להסיר את הפרסומים מכל מדיה בה פורסמו.
סעיף 9(א)(2) בחוק איסור לשון הרע קובע את סמכותו של בית המשפט לצוות כך: