(ג) בהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם, יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין.
(ג1) הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, תשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו.
(ההדגשות אינן במקור, ג.ס.ב.).
- אישור המוענק על ידי בית משפט להסכם ממון מהווה תנאי לתקפותו – זהו הכלל לענייננו (ע"א 490/77 נציה נ' נציה, ל"ב(2) 621 (1978) ; ע"א 169/83 דלעיל).
- עיון בהסכם שנחתם בין הצדדים מעלה כי ההסכם לא אושר בפני בית משפט או בית דין דתי, ולכן לפי החוק מדובר בהסכם לא מאושר וחסר תוקף. על ההסכם מופיעה חתימת נוטריון (אשר לטענת האיש הוא כלל לא הופיע בפניו) ואולם לפי החוק כאשר מדובר בבני זוג נשואים, אין בסמכות נוטריון לאשר את ההסכם, כפי שקיימת בסעיף 2(ג) לחוק יחסי ממון לזוגות לפני נישואין.
- בדברי ההסבר להצעת חוק יחסי ממון נאמר, כי חשיבותו של הסכם ממון דורשת פורמאליות מסוימת הבאה לידי ביטוי בדרישה לערוך את ההסכם בכתב, כמו גם בדרישה שההסכם יאושר על-ידי ערכאה משפטית מוסמכת. ראו לעניין זה לשון הצעת החוק:
"כדי להעמיד את בני הזוג על רצינות ההסכם ותוצאותיו, דורש החוק המוצע גם אימותו בידי רושם הנישואין, כל אימת שהוא נעשה לפני עריכת הנישואין או בשעת טכס הנישואין... ואישור בית המשפט או בית הדין הדתי כשההסכם נעשה תוך כדי קיום הנישואין..." (ה"ח תשכ"ט מס' 849, עמוד 333).
- הסיבה לצורך באישור בית משפט הוסברה גם בע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו (3) 421, 428 (1982) כך:
"בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים, הקיימים בין בעל ואישה, קבע המחוקק, כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם, אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם... על בית המשפט להיווכח בעת מתן האישור, המתבקש ממנו, כי הצדדים עושים את ההסכם מרצון ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו. האישור המתחייב על-פי חוק מגמתו להבטיח את קיומה של גמירת דעת מצד שני בני הזוג. בשל הבעיות הרבות, וביניהן תופעות בלתי רצויות המתלוות לעתים לדרך כריתתו של חוזה בין בני-זוג, ביקש המחוקק להבטיח כי התוקף להסכם יינתן רק על יסוד הסכמה, המובעת בו במעמד ובבהירות הראויה, ולמטרה זו הפקיד את בית המשפט או את בית הדין הדתי, לפי העניין, על מתן האישור".