הוראה דומה נקבעה גם בסעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970.
00השאלה שיש להכריע בה בענייננו היא באיזה אופן יושבו הכספים שעל הנתבעת להשיב לתובעים: האם בצירוף ריבית והצמדה כחוק, החל ממועד התשלום ובקיזוז דמי השימוש הראויים כטענת הנתבעת, או לפי ערכה של דירה עם חנייה תקנית במועד הגשת התביעה, ללא קיזוז דמי השימוש הראויים, כטענת התובעים?
0
- בע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין בע"מ נ' רבקה הורוביץ (פורסם בנבו, 11.3.81) (להלן: פס"ד כלנית השרון), קבע השופט ברק כי:
"מטרת ההשבה וטבעה הם למנוע התעשרות שלא כדין. אך מהו שיעורה של ההשבה? ... בעניין אחרון זה – שיעור ההשבה – אין להצביע על נוסחה אחת, הטובה לכל המקרים, אלא יש מקום לקבוע מבחני עזר שונים, המשתנים על פי הנסיבות, והנגזרים מהעיקרון היסודי בדבר מניעת התעשרות שלא כדין. יש ושיעור ההשבה ייקבע על פי הוצאות שהוצאו, ויש ושיעור ההשבה ייקבע לפי ערך שונה, ויש ושיעור ההשבה ייקבע על פי טובת ההנאה שצמחה ויש ושיעור ההשבה ייקבע על פי מבחן סביר אחר" (שם, בעמ' 541).
בע"א 5267/03 פרג' גשורי נ' מיטל (פורסם בנבו, 18.1.05) (להלן: פס"ד פרג'), נקבע בעמ' 349 כי: "אין עמנו נוסחה קבועה וקשיחה שתהא ישימה לכל מקרה לקביעת שיעור ההשבה והיקפה. שיטת השערוך אינה אחידה, ולשופט שיקול דעת רחב בכגון דא".
- בפסיקה נקבע שיש לקחת בחשבון לצורך בחינת אופן ביצוע ההשבה, גם שיקולים ערכיים הנוגעים להתנהלות הצדדים ולהרתעה בפני התנהגות פסולה (ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן, "חוזים" עמ' 634-641). בע"א 457/81 ספיר נ' אחוזת איל בע"מ (פורסם בנבו, 20.8.86), נדונה השאלה האם לאחר שנקבע שאין להסכם למכירת מקרקעין תוקף ועל המוכר להשיב לרוכש את התמורה ששילם, על המוכר להשיב את הסכום בהתאם לשוויה הנוכחי של הקרקע. נפסק שם כי "מידת התעשרותם של המשיבים היא כשוויו של חלק יחסי של חטיבת קרקע שרכשו בכספו של המערער... בנסיבות מקרה זה, מידת התעשרותם של המשיבים מכספו של המערער היא כשוויו של חלק יחסי בקרקע שרכשו בכסף זה". לכן, נקבע שם שיש לשערך את סכום הכסף שעל המוכר להשיב לקונה לפי שווי המקרקעין כיום – בסמוך למועד פסק הדין.
- גם בע"א 4141/07 עזאני נ' לוטפיה (פורסם בנבו, 22.11.07) נדונה שאלת אופן הערכת שווי סכום ההשבה וערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית משפט השלום, שקבע שיש להעמיד את מי שהצד השני הפר את ההסכם עמו, "במצב שבו תוכל לרכוש עובר למתן פסק הדין, זכויות דומות במקרקעין, כפי שזכאית הייתה לעשות על פי הסכם המכר".
ראו: ת"א 9271-07 יורשי המנוחים חפצדי נ' יורשי המנוח בראשי (פורסם בנבו, 5.5.10).
- המלומדים גבריאלה שלו ויהודה אדר מציינים בספרם "דיני חוזים – התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי", בעמ' 738-37, כי: "כאשר המזכה הוא הנפגע, הרי שככלל יש לפסוק לטובתו השבה על פי אמת המידה הנוחה לו... יישומו של עיקרון זה מוליך למסקנה שאם לדוגמא, מכר הנפגע נכס שערכו ירד בתקופת הביניים, יחויב הקונה המפר להשיב כפי ערכו המוקדם. תוצאה זו מוצדקת שכן היא מבטיחה הגנה על האינטרס הלגיטימי של הנפגע שלא להיפגע עקב קיום החוזה, שבוטל בשל הפרתו. בכך מוגשמת התכלית האובייקטיבית של ההשבה... לעומת זאת, כאשר ערכו של הנכס שמסר הנפגע למפר עלה בתקופת הביניים, ראוי לאמץ דווקא את המועד המאוחר יותר לשם קביעת שיעור ההשבה".
- זאת ועוד: המלומדים פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן, התייחסו בספרם "חוזים", בעמ' 634, לנושא ההשבה בעתות של אינפלציה וציינו כי: "בתקופה של אינפלציה החזרת מזומנים בסכום זהה לסכום שנתקבל מקפחת את הנושה, בעיקר כאשר מוטל עליו להחזיר בעין את הנכס שניתן לו (שלפחות ערכו הנומינלי עלה מחמת האינפלציה), ואילו הוא יזכה בהשבת הכסף שערכו נפל. אין זה ברור לחלוטין, אם החזרת מזומנים בסכום זהה לזה שנתקבל, היא אכן, החזרה בעין. אם אין הדבר כן, ניתן לפסוק את השווי, שהוא סכום כסף בעל כוח קניה דומה לסכום ששולם בשעתו. שווי זה מהווה, למעשה, הצמדה. אולם אפילו תיחשב החזרת מזומנים בסכום זהה להשבה בעין, גורסים בתי המשפט כי השבה בערכים נומינליים, בתנאי אינפלציה, איננה סבירה".
הנה כי כן, כפי שציינו המלומדים לעיל, ניתן לפסוק את השווי של מה ששולם, כך שיושב סכום כסף בעל "כוח קניה דומה". מובן כי השבה של הסכום ששילמו התובעים בזמנו, גם אם לסכום זה מתווספים הפרשי הצמדה וריבית, לא תקנה לתובעים "כוח קניה זהה", על רקע עליית מחירי הדיור בישראל בשנים האחרונות.